 |
הצמדתי את תגובתי זו לסיפור על פרשת זדורוב, משום שבעיניי פרשת זדורוב היא פרשת "מלכת הראיות".
הסיפור הזה ממחיש את האבסורד שבהתנהלות מערכת המשפט אצלנו. אדם הורשע בעבירה מסוימת על סמך הודאתו במשטרה למרות שחזר בו ממנה במשפט. מאוחר יותר נערך משפט של שותפיו לעבירה, ובה הראיה המרכזית הייתה הודאתו של אותו אדם. הפעם בית המשפט זיכה את הנאשמים. למה? כי ההודאה לא הייתה שלהם אלא של מישהו אחר, ולכן היא מאבדת את "איכותה". יצא שבית משפט אחד מצא שהעבירה התקיימה, ובית משפט אחר מצא שלא התקיימה. הסתירה הזאת הגיעה לבית המשפט העליון, והפעם הוא עמד על חוסר ההיגיון, ועל הסתירה והורה, לכן, על משפט חוזר.
אבל מה היה קורה לו לנאשם לא היו שותפים ולא היה נערך עוד משפט? אז היה ברור "מעל לכל ספק" שהעבירה אכן הייתה. כך פועלת מערכת המשפט אצלנו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש