 |
לטעמי, אל לנו להכנס להכרעת זכות העליה ע"י הצבת קריטריונים שרירותיים, שלעולם לא ירצו את כל הצדדים המעורבים.
אני מציע לפעול לפי הגדרתה של המדינה. מדינת היהודים - חשיבותה ראשית כל כמקלט ליהודי נרדף. והנה ביטוי המפתח. השאלה עליה עלינו לענות היא 'מי מהנרדפים, יהודי?', או, ביתר דיוק 'מי מהנרדפים זכאי לעלות?'.
וכאן יש רק תשובה אחת, הפותרת את הבעיה המקורית, שהיא אנשים הנרדפים בגלל 'יהדותם'. היות שאנשים אלו כוללים גם לא יהודים לפי ההגדרות הקיימות היום, הרי שעלינו עדיין לתת להם לעלות. אז החפץ בהגדרה ימצא אותה בניסוח הבא:
"הזכאי לעלות - כל אדם הנרדף בהאשמה שהוא יהודי".
כעת לגבי סביבת האדם. לטעמי יש להותיר עליה לקרובים מדרגה ראשונה, וכן אנשים התלויים בנרדף למען חייהם. כך הדבר יכלול אנשים העוזרים ליהודים נגד האנטישמיות (שהם נרדפים בעצמם מטעם עזרה ליהודים), וכן קרובים נוספים שאפשר שהם, לדוגמא, חיים על חשבון הנרדף (קשישים, אנשים שנהנים מתמיכה חיונית ע"י העולה או משפחתו או ע"י כל אדם הזכאי לפי העיל).
נראה שהניסוח כבר קרוב לנוסח למשפטי. בכל מקרה, זו הצעתי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש