 |
את דברי רחל אליאור:
"העם אמר את דברו:
הרבה יותר אנשים ונשים מעדיפים הנהגה בעלת צביון ימני, לאומני, דתי, מסורתי, גזעני , הנהגה ׳יהודית׳ אנטי-דמוקרטית, מפלה, עושקת, מנצלת ולא מוסרית, תומכת המשך הכיבוש והמשך ההתנחלות, המשך האפרטהייד והגזענות והמשך ההדתה הכפויה והמשך האפלייה המבישה בין עם לעם ובין אדם לאדם.
אין ספק שהרבה יותר אנשים ונשים מעדיפים, למרבה הצער, הנהגה מוכתמת בהאשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים ( ביבי), בהאשמות הקשורות בפלילים ( סביבתו של ביבי) , והנהגה שאנשיה הורשעו וריצו את עונשם בבית הסוהר ( דרעי וחבריו), או הנהגה השואפת להחיל מדינת הלכה, לבנות את המקדש על הר הבית ולקרב את ביאת המשיח על ידי הכחדת עמלק ( סמוטריץ וחבריו ובן גביר וחבריו).
הרבה יותר אנשים ונשים ניזונים משנאה, הסתה, הכפשה ופחד, ואינם מאמינים בשלום, ומעדיפים את ׳ לנצח תאכל חרב׳ והרבה יותר מדי אנשים רוצים להשליט את העבר המקראי - מקדשי/ משיחי - מלכותי על ההווה הדמוקרטי - חילוני.
ככה זה. זו המציאות, אין טעם להאשים ולחפש אשמים, זו המציאות שנולדה כתוצאה מהכיבוש המשחית המבוסס על שקר וגזל, שנאה וסילוף המציאות, וכתוצאה מהעובדה המצערת שלא השכלנו להפריד בין הדת למדינה בעת הקמת המדינה ולא השכלנו לחוקק חוקה ולבצר את זכויות האדם של כל אדם החי תחת ריבונות ישראלית במדינה יהודית - דמוקרטית. במקום שיש כיבוש אין דמוקרטיה, יש שקר וסילוף והעמדת פנים וטיפוח שנאה לדוברי אמת ולמבקשי צדק, חירות ושוויון.
אין ספק שהרבה פחות אנשים ונשים מעוניינים בחירות, שוויון , שלום, זכויות האדם וכבוד האדם, במדינה דמוקרטית ליברלית הומניסטית, שוחרת דעת, אמת וצדק, חירות ושוויון, הרואה את פניו של כל אדם, ומאמינה בכבודו ושוויון זכויותיו וחירותו של כל אדם, בלי הבדל דת, גזע, מין ולאום, מאשר אלה שמעוניינים במדינה לאומנית, גזענית, מתייגת בסטריאוטיפים של שנאה את הנכבשים, מאשימה אותם בחטאיה של מדינה כובשת, מתנחלת, משקרת, מנשלת, מדכאת, מפלה ובורה.
ואין שום מערכת בחירות שיכולה לשנות מציאות זו , המשקפת דמוגרפיה ושנאה ופוליטיקה של זהויות, המעצימה את המפריד והאינטרסנטי ומוחקת את המשותף האנושי, וחינוך דתי ימני לאומני וגזעני המבוסס על התנשאות לאומנית דתית גזענית של עם נבחר ואינטרסים הקשורים בהנצחת הכיבוש וההתנחלות הלא חוקית.
הנחמה היחידה היא שיש כל כך הרבה אנשים טובים ועושי טוב במחנה השני הליברלי דמוקרטי הומניסטי, אלה הנאבקים על חירות ושוויון וכבוד האדם וזכויות האדם, של כל אדם, אלה המתנגדים לכיבוש , דיכוי ונישול, ללאומנות, להתנשאות גזענית- דתית, לאפליה ולגזל, אלה המבקשים לראות בכל אדם שומר חוק מכל לאום , דת, גזע ומין, אדם נברא בצלם, שותף ראוי לאמון ולשיתוף בכל הטוב שמדינה דמוקרטית-ליברלית שוחרת דעת, אמת וצדק, חירות, שלום, אחווה, מוסר ושוויון, יכולה להעניק לתושביה.
אני מצדיעה למחסום ווטש, ליש דין, ל׳שלום עכשיו׳ ולשוברים שתיקה, ל׳תג מאיר׳, ל׳נשים בשחור׳, ל׳בצלם׳, ל׳רבנים למען זכויות האדם׳ ולרופאים לזכויות האדם׳, לממד׳ ולעוז ושלום׳, לתעאיוש׳, ׳עומדים ביחד׳, ׳שוות׳ ועיר עמים, לנווה שלום ולגבעת חביבה, למדרשת אדם ולקרן החדשה לישראל, ולעוד עשרות רבות של ארגוני חסד ואנושיות וכבוד האדם, לנשים ולגברים המסיעים ילדים פלשתינאים חולים לדיאליזה או להקרנות, או לנופש על שפת הים, למפגינים למען עיסאוויה ולעוזרים במסיק נגד המתנחלים המתנכלים, למסייעות במחסומים, ל׳נשים עושות שלום׳ , לתורמים מזמנם, מכספם, מנדיבותם ומכישרונם לכל שיתוף אנושי של חירות ושוויון, ולעוד עשרות עושי טוב וחסד , לאנשים, לנשים וארגונים רבים נוספים, ואני מביעה הערכה והוקרה מיוחדת לעיתונאים ולעיתונאיות, ולסופרים ולסופרות, הנאבקים במשך שנים על כבוד האדם ונגד הכיבוש המשחית, החל בס. יזהר, בעמוס עוז וחנוך לוין ז״ל וכלה באילנה המרמן ודוד גרוסמן, גדעון הלוי ועמירה הס, יבדלו לחיים ארוכים, ולעורכי הדין לאה צמל ומיכאל ספרד, אביגדור פלדמן ואיתי מק וסמדר בן נתן, גבי לסקי ולעוד רבים וטובים הנאבקים מאבק עקבי ונחוש בכל החזיתות על צלם האדם שלנו, על השיתוף האנושי והאחווה האנושית, על יהדות המוסר החומלת ועל כבוד האדם, כל אדם .
גם אם אנחנו מיעוט, כמשתקף בבחירות, אנחנו מיעוט רודף צדק ואמת, דעת, דין ומשפט, מיעוט מעורר כבוד, הנאבק על כל מה שראוי להיאבק עליו, על הכרה באנושיותו השווה של כל אדם, על זכותו לשוויון ולחירות, לשלום ולאחווה, לחיים ולחמלה, לשותפות ולפיוס, מיעוט הנאבק על מדינה יהודית דמוקרטית בנוסח מגילת העצמאות ומגילת זכויות האדם של האומות המאוחדות.
בסופו של דבר, אינני יודעת איך ומתי, אנחנו המאמינים בכבודו של כל אדם, באנושיותו ובחירותו, בזכותו לשלום לשוויון ולחירות, ננצח, בדיוק כשם שמתנגדי העבדות ניצחו ומתנגדות הפטריארכיה ניצחו.
זה הרגע לצקת תקווה, לזכור ולהזכיר. אין זה הזמן לייאוש, לחרדה, לאשמה, לשתיקה או לפחד. להפך, זה הזמן לתקווה ולהתרסה, להנפת דגל החירות והשוויון, השיתופיות, הדיאלוג וכבוד האדם, זה הזמן למחשבה, להרהור, לדיבור וליצירה על דעת אמת וצדק על תקווה לשלום שוויון וחירות. תם זמנם של פוליטיקאים בני חלוף ושל משרדי יחסי ציבור ומנהלי קמפיינים ופרשני מסכים מתזזים. עכשיו זו שעתם של סופרות וסופרים, אמניות ואמנים, הוגות והוגים, יוצרות ויוצרים, במאים, משוררים ושחקנים, מוזיקאים וזמרים, אמנים וצלמים, מבקרים ומחברים, פעילים חברתיים, אנשי חינוך ואמני לשון, להתחיל לחשוב, לעבוד, לחנך וליצור ולנסח מציאות חלופית, מעמיקה, אנושית מאירה ובלתי צפויה, ותרבות של כבוד האדם, של שוויון וחירות, תרבות נוסכת תקווה שיש בכוחה לברוא עולם חדש טוב יותר."
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש