 |
יש לי כמה וכמה הערות למאמר, ואני מביא אותן כאן, בלי סדר כלשהו של חשיבות או מעמד:
א. העובדה שחלק ניכר מהעולם המערבי נוהה בשנים האחרונות אחרי דיעות או השקפות מסטיות שמזכירות אמונות ימי-ביניימיות אינה נובעת, לדעתי, מכל שאמונות אלו הפכו פתאום לרלוונטיות יותר משהיו בתחילת העת החדשה, אלא משום שהאדם המודרני מצוי במצוקה. עד לפני כעשרים וחמש שנה הבין אדם מן השורה את הדרך שבה מתנהל העולם, את המיכשור והטכנולוגיה שבה השתמש – המכונית, המטוס, מכשירים חשמליים שונים – ולפיכך היה השכל מדריך טוב לחיים, ההבנה היתה כלי משמעותי. חלק ניכר מהטכנולוגיה שבה אנו משתמשים היום נראית כמו כישוף – בלתי מובנת, מסתורית, מניבה תוצאות בדרך שאינה מוחשית. אני חושב שהדבר יוצר מצוקה שמביאה אנשים להרגיש נוח יותר עם תיאוריות או השקפות שמקורן אינו שכלי, משום שהשכל כבר אינו מכשיר יעיל ומשמעותי.
ב. נטייתו של בן לאדן, ומהפכנים בעיני עצמם אחרים שדומים לו, לתקופת ימי הביניים, לא נובעת מגעגועים מיסטיים למחצה לתקופה ההיא, אלא לרצון להעלים, להשמיד ולאבד את סמליה המובהקים ביותר של התרבות המערבית, שנתפסת בעיניו כמשעבדת, אימפריאליסטית ומשפילה. לענין זה ראה מאמרו המצויין של ברנרד לואיס "שורשי הזעם האיסלאמי".
ג. למיטב ידיעתי תחושת הזמן השונה של הגולשים במרחב הקיברנטי לא נובעת מהיעדר תחושת זמן, אלא מתחושת זמן מחודדת יותר מהרגיל. אכן, הזמן במרחב הקיברנטי שונה, משום שמשוואות הזמן-מרחק הרגילות של החיים הגופניים משתנות. אפשר להגיע ל"מקום רחוק" מהר מאד, ואפשר "להספיק" הרבה בזמן קצר, אך הדבר נובע מהעובדה שהתרגלנו לבצע המון דברים בעת ובעונה אחת, או לכל הפחות להשתמש בטכנולוגיה שתבצע הרבה דברים עבורנו, ולא מכיוון שאיבדנו את תחושת הזמן. אני חושב שתחושת הזמן השונה היא תוצאה של הסתגלות טובה יותר, כמעט דרוויניסטית, למרחב הקיברנטי, ולא תוצאה של היעדר תחושת זמן במובן הימי-ביניימי.
ד. החלל הקיברנטי של גיבסון, סטרלינג וסופרי סייברפאנק אחרים הוא עדיין בגדר חזון בלתי ממומש עבור רוב גולשי האינטרנט, משום שהוא מבוסס על טכנולוגיה שעדיין אינה חזון נפרץ, טכנולוגיית המציאות המדומה. אנחנו עדיין משתמשים במערכת מבוססת טקסט או ויזואליה מקובלת (סרטים, תמונות, אנימציה) ולא "חיים" בתוך המרחב הקיברנטי. ולכן, הוא עדיין רק שלוחה של חיינו - אמצעי ליצור קשר, לחפש מידע, לבלות, לממש פנטזיות מסוימות או כל מיני פעילויות אחרות, ולא עולם לחיות בו. בסופו של חשבון הצרכים הגופניים ינצחו, ולראיה, למשל, הסיפורים הרבים על אנשים שמצאו זה את זו במרחב הקיברנטי אבל מצאו את עצמם מחוייבים לפגישה פנים אל פנים, ואני לא מתייחס רק למפגשים מיניים.
ה. אני לא מסכים לטענה שהמרחב הקיברנטי מכיל עצמים שהם השתקפויות אפלטוניות של העצמים "האמיתיים" שבעולם. באותה מידה ניתן היה לטעון שהמחשבה העולה בי למקרא הדברים היא "השתקפות" של האותיות הכתובות, ונדמה לי שאין הדבר כך. העצמים במרחב הקיברנטי הם עצמים מסוג אחר, ויש להגדיר אותם, הם שונים מאלו שבעולם האמיתי ואני חושב שבהחלט יש מקום לבחון את משמעותם הפילוסופית, את מעמדם האונטולגי ואת האופן שבו המרחב הקיברנטי מתחבר למרחב המוחשי. אבל הדבר נובע לא מדמיונו של המרחב הקיברנטי תפיסת העולם הימי-ביניימית אלא מהיותו עולם חדש לחוטין, התנסות חדשה של הרוח האנושית, התנסות שעדיין מחפשת הגדרה, מעמד ואולי אפילו שפה.
ו. אני חושב שהפופולאריות הגואה של רעיונות אפוקליפטיים נוסעת מתפיסת מציאות מדויקת, מהערכה ריאלית של הסיכונים המטורפים שבצילם אנחנו חיים. נדמה לי שבן-לאדנים למיניהם מאיימים על חייהם של עשרות אלפי אנשים בעולם, והחשש ממה שעלול לקרות מעיד על תפיסת עולם מודרנית מדויקת ומחושבת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש