 |
|
 |
||
|
||||
 |
מכרתי דירה ב-2011 ולא קניתי אחרת מאז. Huge mistake! אני חושב שהפסדתי בערך מיליון שקלים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי לנסח זאת אחרת: מאחר ולא קנית דירה אחרת, לא הרווחת כמיליון שקלים. מצד שני, כדי לשים החלטות ושיפוטים כאלה בפרופורציות (ונניח בחסר שמכרת במיליון שקלים לפחות): מאחר ולא השקעת כספך בנאסד"ק - לא הרווחת 1.7 מיליון שקלים. מאחר ולא קנית את מניית אפל, לא הרווחת 3 מיליון שקלים. Huger mistake. מאחר ולא קנית מניית פייסבוק - הפסדת 6 מיליון שקלים. Even huger. ומאחר שלא היית זהיר ושקול, ולא השקעת 99 אחוז מהכסף שלך במק"מ סולידי ואחוז אחד בלבד בביטקוין - לא הרווחת 21 מיליון שקלים. Super huge! בקיצור, נראה לי ש'הפסד' המיליון שלך הוא האחרונה שבדאגותיך. לשיטתך כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ידידיה, אבל אני מנחש: קניית דירה הוא משהו שהוא שקל ברצינות, ו/או אנשים שהוא מעריך ו/או אוהב ייעצו לו לעשות; את שאר ההשקעות שמנית לא. זה מכניס כאן את גורם ה"זה היה אצלי בידיים", שהוא אבי החרטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שהחרטה היא על עצם מכירת הדירה. לו במקום למכור הוא היה משכיר אותה ושוכר את דירתו הנוכחית, הוא לא היה מפסיד את עליית הערך שלה. לו היה מוכר אותה וקונה את דירתו הנוכחית, היה מצמצם את הפסדיו או מרוויח קצת יותר. נראה לי שלמעשה החרטה היא על ההחלטה לצאת משוק הנדל''ן רגע לפני הזינוק הגדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני מבין, 2011 היתה בעיצומו של הזינוק בגדול, ולכן כבר במכירה הרווח על הדירה מיום קנייתה היה לא מבוטל. בין השאר התגובה שלי כיוונה לזה שמימוש רווחים הוא אסטרטגית השקעה סבירה ורציונלית, בניגוד לקינה בדיעבד על רווחים וירטואליים שלא הורווחו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאיזי. חלק מסוים מהמזומן הושקע בהשקעות שונות, כולל השקעה באינדקס SP500, ואכן הניב תשואה שלא היתה פחותה משל שוק הנדל"ן. אבל לא העזתי להשקיע את כולו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או בניסוח אחר (תרשה לי להמשיך בקו שלי להבהרת הנקודה, אני לא מנסה לשים מילים בפיך): מאחר ואתה לא חובב סיכונים גדול, הגבלת את אחוזי ההשקעה בנכסים מסוכנים לחלק מהכסף. החלטה רציונלית בהחלט בהתחשב באסטרטגית ההשקעה הכללית שלך, שעולה גם בקנה אחד עם ההחלטה לא לשים את כל הכסף על נכס אחד בודד ומסוכן (דירה). הנקודה שלי היא שלשפוט את ההחלטה בדיעבד לאור תשואות וירטואליות של נכסים כאלה ואחרים זה שיפוט מוטעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עושה את הרציונליזציה הזו בעצמי, אבל זה עדיין כואב לעבור ממצב בו היתה לי דירה למצב בו אני מתגורר בשכירות ויקשה עליי לקנות. במיוחד מפני שבעניין מעורבת גם המשפחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאלת השאלה - אם לא אכפת לך לענות - למה באמת מכרת, אם זו דירה שאתה מתגורר בה ולא נכס להשקעה? הרי, אפילו אם רצית לשדרג/לשנות דירה מבלי למכור, יכולת לנהוג אחרת1 - להשכיר את הדירה בבעלותך, לשכור דירה חדשה במקום מתאים יותר, ולקזז את השכירות בין שתיהן? 1מנסיון, מה שאני עשיתי לפני מספר שנים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן השכרתי ושכרתי במשך שנים מספר, אבל עברתי לחו''ל לכמה שנים ולא רציתי בטרחה שבהשכרה מרחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם באופן כללי אפשר לסמוך על יועצי ההשקעות בבנקים / קרנות הנאמנות השונות שידריכו היטב במבוך הזה? (למי שלא מעוניין לעקוב בעצמו אחרי השוק בזמן אמת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי בדרך כלל התשובה היא שלילית. בבנק שלי היה רק יועץ אחד שסמכתי עליו, בין השאר כי היה נותן לי מגמות כלליות ולא סתם המלצות ספציפיות (שמוטות על פי הקרנות שנותנות לבנק את העמלה הכי גדולה או משהו כזה1). שמעתי גם המלצות השקעה גרועות מאד מיועצים בבנקים. והנסיון הקצר שלי עם 'ייעוץ השקעות בנקאי שוטף' הוא גרוע - הוא בעיקר היה מתקשר אלי בהיסטריה כל פעם שאחוז המניות בחזבון שלי היה עובר לרגע את האחוז המוגדר בטבלאות שלו, הנודניק. אתר לא רע לקרוא בענין השקעות באופן כללי זה הסולידית. בגדול, ההמלצות הכללית שאני מכיר למי שלא מעוניין לעקוב אחרי השוק, זה לקנות תעודות סל (או קרנות מחקות שזה בערך אותו דבר) שעוקבות אחרי ממוצעי מדדים באופן פאסיבי - ז"א בלי לעקוב ספציפית אחרי מניות מסוימות - ולשכוח מהן עד שבאמת צריך את הכסף. זה בערך מה שעושות קרנות הגמל והפנסיה באופן ממוצע, אם אני לא טועה, ומי שלא רוצה לעקוב לא צריך לצפות להכות את (ממוצע) השוק2. אבל מן הסתם אם יש מישהו שעוקב אחרי מגמות בשוק ויכול לאותת על שינויים משמעותיים אם יש, זה בטח כדאי. בקיצור, אין לי תשובה טובה ומספקת. נראה לי שאם יש כאן מישהו שמבין בתחום - זה אריק. 1 אם מישהו רוצה לתקן אותי בזה, אשמח לשמוע. 2 כידוע לשמצה, גם מי שזה מקצועו לא מכה את השוק לאורך זמן, הה הה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני ממליץ על הסולידית כמקור לידע בנושא. אני באופן אישי, לא מתלהב מהפיזור שהיא ממליצה עליו ונוקט במדיניות פיזור השקעות שונה, אבל העקרונות הם אותם עקרונות: לבחור מדיניות השקעה פאסיבית, להשקיע את הכסף הפנוי על פי המדיניות כך שהאיזון בין האפיקים השונים ישמר, לא לעקוב אחרי ההשקעות באופן רציף אלא רק מספר פעמים בשנה ולא לברוח כשהשוק נופל או לממש כשהוא ממריא. בינתיים זה עובד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההפניה ל"סולידית". עברתי על 85 התובנות שלה ויש ביניהן רבות מאוד שהן יקרות מפז, ורק מעטות שאני לא מסכים איתן (וגם זה רק בגלל שאני רחוק מהקונצנזוס). יש יועצי השקעות טובים ויש גרועים, כמו בכל מקצוע. אבל בתחום ההשקעות, שלא כמו בתחומים אחרים, נדרשת מזיגה נכונה ודי נדירה של תכונות אופי כדי לייצר יועץ השקעות מוצלח1, ולכן מעטים היועצים הטובים. הבעיה שלי עם מקצת מהאמיתות האוניברסליות הכל כל חשובות שמציגה הסולידית היא בעיקר עם ההנחה ש"מה שהיה הוא שיהיה". לדעתי, ונראה לי שאני מאוד מחוץ לקונצנזוס בכך, מה שהיה הוא לא מה שיהיה. אם שוק המניות האמריקאי הניב 8% בשנה ב 100 השנים האחרונות זה לא אומר שהוא יניב משהו דומה ל 8% בשנה גם ב 50 השנים הבאות (אני חושב שאופק ההשקעה של בני תמותה לא עובר את הטווח הזה) אני עובד על מאמר רחב היקף שיסביר מדוע לדעתי השפל הכלכלי הבא יהיה גדול וחמור מזה של 2008. אין לי מושג איך השפל/משבר הזה ייגמר, אבל בהחלט קיימת האפשרות של יפן 1990, שהיא הדוגמה הסותרת לכך ששוק המניות תמיד מכה את ההשקעה הדפנסיבית. מי שקנה את מדד הניקי היפני (המדד המפורסם ביותר של שוק המניות היפני שכולל 225 מניות) בשנים 1989 ו 1990 היה בהפסד נומינלי על השקעתו ברציפות מאז ועד היום. הוא לא הרוויח אחרי עשר שנים, לא אחרי עשרים, ולא אחרי 28 שנה (היום). חוסך יפני שהיה בן 45 בשנת 90' ורוב כספי הפנסיה שלו היו מושקעים במניות יפניות כבר יצא לפנסיה כשהוא מופסד קשות2. העומס בעבודה בשבועות האחרונים דחה את השלמת המאמר הזה. אבל אני מקווה להשלים אותו בשבועות הקרובים. השורה התחתונה של התזה שלי היא שרוב רובם של אפיקי ההשקעה יניבו הפסדים בשנים הקרובות, ולכן המקום להיות בו עכשיו הוא במקום הבטוח ביותר- אג"ח ממשלתיות קצרות טווח (מק"מ). ברירת המחדל של קופות הגמל של כולנו היא השקעה במסלול שמרכיב המניות בו הוא 40% ויותר, מהם כמחצית במניות אמריקאיות. ומרכיב האג"ח שלו הוא ארוך טווח. לדעתי זה מתכון להפסדים בשנים הקרובות, ומי שחפץ לא להפסיד (וגם לא להרוויח אם אני טועה3) יכול להעביר את קופות הגמל שלו למסלול שנקרא כספי או שקלי, שם מרכיב המניות והאג"ח הארוכות אפסי. האמור כאן משקף את דעתו של הכותב בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו ומטרותיו של הלקוח. __________ 1 אני הראשון להודות שאין לי את תכונות האופי הללו מלידה, ואני הולך ומגדל אותן לאורך השנים. 2 כמובן שהמשך הפקדות לאורך השנים משנה את התמונה, אני מביא בכוונה את מקרה הקיצון. 3 לביקורת- מדד S&P 500, המדד הראשי של שוק המניות האמריקאי, סגר אתמול ב 2736 נקודות, בערך באמצע התחום שהוא היה בו השנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אבל בשבילי ממש לא ''הסולידית'' - היא דמות מרתקת, אבל שאלתי התייחסה למי שרוצה לסמוך על מישהו שינהל עבורו את טורי המספרים האלה באופן סולידי ככל האפשר, שעדיין מניב סכום תקופתי כלשהו אך לא צופן תנודות מבהילות (בוא נקרא לזה ''בלי 'מכה' ובלי שחיקה''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא? אם תאמצי את הגישה שלה להשקעות, אז תראי שאין שום צורך במנהל השקעות. ניהול ההשקעות שלי דורש ממני להערכתי לכל היותר 10 שעות בשנה. אם את מעוניינת בתיק "סולידי ככל האפשר", אז רוב הסיכויים שהעמלה של יועץ השקעות תגבה ממך את מלוא התשואה, אם לא למעלה מזה. אם את לא רוצה לקרוא קצת בעצמך ולהבין על מה מדובר (וזה באמת לא מסובך) כך שתוכלי לנהל בעצמך תיק סולידי עם סיכון מינימלי, הייתי ממליץ לך לדבר עם יועץ ההשקעות בבנק שלך, בקשי ממנו שתי קרנות מחקות, אחת של אג"ח מדינה לטווח בינוני, אחת של אג"ח קונצרני צמוד מדד בדרוג הכי גבוה (תל-בונד 20) ותשקיעי בהן 50%-50%. בכל פעם שאת צריכה כסף, ממשי מהקרן היותר גבוהה, ובכל פעם שיש לך כסף פנוי להשקעה, קני עוד מהקרן היותר נמוכה. חוץ מפעולות של קנייה ומכירה על פי הצורך והכסף הפנוי, אין לך שום התעסקות נוספת או צורך לקרוא מידע, להבין מושגים מסובכים או לבצע מחקר פיננסי. נ.ב. אל תשכחי להתמקח עם הבנק שיוריד את עמלות הקניה והמכירה למינימום ויבטל לחלוטין את דמי האחזקה, אחרת העמלות ישחקו לך את התשואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או! תודה רבה (זה לא בשבילי אבל אעביר את המידע בנאמנות [חה חה]). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי מנטרת ה''סולידי ככל שאפשר'' הנפוצה היא גם משמידת ערך נפוצה. והתקופה הרעה עוד לפניה, לכשיתחילו לעלות הריביות. אבל מכאן והלאה אני משתדל להימנע מייעוץ ספציפי, אדם באמונתו וחסכונותיו יחיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האופציה הטובה ביותר לדעתי (למעט ניהול עצמי, כפי שצוין) היא קופת גמל להשקעה ושם לבחור מסלול פאסיבי שמתאים למידת הסיכון הרצוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שהקופה מוגבלת ל-70 אלף ש'ח בשנה, וההטבה העיקרית בה היא אם מוציאים אותה כקצבה בגיל 60 ומעלה. לידיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. אם כי זה לא כל כך רחוק, גיל 60 :-) לי יש עוד פחות מעשור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון מאוד, לכן אם מעוניינים במוצר הזה - כדאי לבצע את ההפקדה הראשונה לפני תום השנה הקלנדרית :) עוד כמה טיפים, לסנן קופות לפי: א. דמי ניהול : דמי ניהול מהפקדות - 0% דמי ניהול מצבירה 0.5%-0.7% ומטה. ב. קיום של מסלול פאסיבי המתאים לרמת הסיכון הרצויה (בטווח ארוך, יש סיכוי גבוה יותר לתשואה טובה יותר לעומת מסלולים אקטיביים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת אתפלא אם מי שחשבון הבנק שלו תפח לפתע במיליון שקל במזומן (לפחות), לא שקל היטב אפיקי השקעה כאלה או אחרים בשוק ההון והשאיר את כספו בעו''ש. לפחות האפיק הראשון שהצעתי - השקעה 'פסיבית' באינדקס ממוצע - הוא הלחם וחמאה של השקעות ארוכות טווח מאז תחילת המילניום לפחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה מנחם אותך, מכר שלי אומר שאין ישראלי בעל רכוש שלא מתלונן שהוריו (או הורי הוריו) סירבו בתוקף להשתכן בזמנו בחורים עלובים ומוכי בוץ כמו כפר שמריהו למשל, והעדיפו למכור את המגרש שהיה להם שם לטובת מעבר מושכל לערים מעטירות מסוג פתח תקוה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל כך. סבא שלי עלה בגיל 14 לבד, עם הוראה מאבא לקנות קרקעות חקלאיות. סבא התלבט בין כפר שמריהו לשדה דב, והחליט על שדה דב "כי זה קרוב יותר לתל-אביב". 60+ שנים הוא וסבתא שילמו מיסים על גבי מיסים על השטח הזה שאי אפשר לעשות איתו כלום כי יש עליו שדה תעופה, לפני שנשבר להם והם מכרו את זה בגרושים. _ חמי, אבא שלו הלך לעולמו שבוע אחרי החתונה. "בגלל הזכרונות" הוא לא היה מסוגל להשאר שם אפילו רגע אחד נוסף. מכר את הבית, השטח, הכל - ברמת השרון, וקנה בכסף דירת 3 חדרים בבת-ים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבא שלי היה עובד עיריה בחיפה וקיבל מתישהו בשנות ה 30, יחד עם שאר עובדי העיריה, הזדמנות לקנות קרקע. הבחירה היתה בין המפרץ לבין ההר. סבא שלי בחר בהר, כי המפרץ כולו חול, ועד היום יש למשפחה שטח בן 4 דונם באמצע שמורת הטבע של הר הכרמל, במקום, נניח, בקרית ים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, אז שמורת הטבע מורכבת בחלקה מטלאים של קרקעות פרטיות, בהנחה שסבך לא היה היחיד שעשה שיקול כזה. מה מעמדן אם כך? מולאמות? או שתיאורטית הוא יכול להציב שם קרוואן (כל עוד אינו פוגע בערכי הטבע של השמורה)? מזכיר לי מקרה הפוך: לפני כעשור, קרוב שלי עמד לרכוש דירה בתל אביב, ובשלב הבירורים נודע לו שהבניין יושב על שטח בחכירה ל-999 שנה של קרן קיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקרקע היא פרטית, אלא שהשימוש המותר בה הוא מה שמותר בשמורת טבע (למען הדיוק- גן לאומי). לא בדקתי מה בדיוק מותר, אבל כנראה כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה שלי, שני הזוגות של סבים וסבתות שלי בחרו להשתכן בחורים עלובים ומוכי בוץ, שגם היום, יותר מ-80 שנים אחרי הם עדיין לא להיט נדל"ני. גרוע מכך, אלו קיבוצים ללא שיוך נכסים, כך שגם אם הקרקע היתה שווה משהו (והיא לא), לא ניתן להוריש אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע, אין שם כסף כלל (אבל בכל זאת טוב מאוד!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עוד כלום, בגיל עשר קניתי בקיוסק ארטיק במקום כרטיס לוטו עם המספרים הזוכים. יכולתי להרוויח מליונים! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |