 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואני תוהה: מה רע באורגיה? הלואי שמישהו היה מזמין אותי (ואת החבר שלי) להשתתף. מה רע בציונות? הרבה! תנועה גזענית ומתנשאת וכל השאר, אבל כיהודיה וישראלית שישראל היא ביתה אני מכירה בנחיצותה. מה רע בקומוניזם? לא הביצוע הארור שהיה אלא הרעיון היפהפה. ואני חיה בקומונה (קיבוץ) מתוך הכרה ואידאל. לדאבוני הוא משתנה וההפרטה בראש מעייניו. ולמרות שעם הגעת שעת המשכורות הדיפרנציאליות אני אהיה בעשיריה הגבוהה ביותר בקיבוצי, אני עדיין סבורה שזה לא מוסרי ורואה את השינוי הבלתי נמנע בכאב אמיתי. עזרה לנזקקים, ואם אפשר בעילום שם וללא פרסום נמנית עם הערכים הנעלים ביותר. האדם הוא חיה חברתית ואטימה לסובב אותו הופכת אותו למשהו שעדיף לא להגדיר. אני זוכרת נסיעה עסקית לניו יורק שבה בכל פעם שיצאתי מן המלון המפואר שלי במנהטן נאלצתי להרים רגליים גבוה כדי לא לדרוך על ההומלס שישן מעבר למפתן. אוקיי, אז אם אני מעוררת סלידה אצל חלק מכם, ואני מניחה שזה אותו חלק שנוסע בג'יפ רכיבת שטח בכבישים עירוניים, זבש"כם. אני במקום אחר וטוב לי עם זה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ישנן כמה דרגות לצדקה, החל מאדישות או חוסר אכפתיות, דרך מתן צדקה בפומבי ועד לדרגה העליונה ביותר. מקובל לחשוב שמתן בסתר היא הצורה הטובה ביותר אבל הצדקה האולטימטיבית היא כנראה השיתופיות. העשיר אמור לשתף את העני בעושרו, כשהכוונה לא להתחלק בנכסים אלא להיות שותפים בעסקים, או להעסיק נצרכים. השותפות לא אמורה להעמיד את הנצרך במעמד של חוב והכרת תודה אלא שותפות או העסקה אמיתית. אשר לפושטי היד הניו יורקים, נדמה לי שהם יותר נפוצים כיום בתל-אביב, כולל אלה שמתנפלים על הנהגים בצמתים (אם או בלי ניקוי-לכלוך השמשות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהרמב"ם נתן שמונה דרגות לצדקה, שהשותפות עם העני היא אכן הנעלה מביניהן. מישהו יכול להרחיב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת מוזר שהצדקה האולטימטיבית היא שותפות עסקית. הרי השותף הבכיר, כלומר ''נותן הצדקה'', מרוויח מן השותפות ןלכן היה מעסיק בכל מקרה את השותף הזוטר, ''מקבל הצדקה'', ללא שום קשר למצבו הכלכלי (בהנחה שמדובר בשותפות רווחית) ואז זהו עסק לכל דבר ועניין ולא מפעל צדקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה מוזר לביתרי. שותפות מבטלת יחסי נותן ומקבל צדקה ואכן זהו עסק למטרות רווח הדדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להבדיל בין שותפות עסקית לבין העסקה. בשותפות, שני השותפים מרוויחים באופן שווה מעלייה ברווחים. בהעסקה, בהחלט יתכן (ולמעשה, זה מה שקורה בד''כ) שרווחיו של המעסיק עולים בעשרות אחוזים יותר מאשר שכרו של המועסק - מה שמגדיל את מידת הניצול הקיימת בהעסקה. כמובן שאינני רואה בהעסקה ניצול, אלא צורך של המערכת. אבל להגדיר העסקה כשוות ערך לשותפות זה פשוט לא נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי, אכן עלתה בי תחושת סלידה וקבס נוכח הודעתך, לא מפניך אישית, חלילה, אלא מפני דעותיך. הייתי מעוניין לקבל מספר הבהרות והרחבות בנושאים עליהם כתבת. למען הסר ספק אין בכוונתי להקניט או להכנס לעימות מילולי, שאלותי נובעות מסקרנות אינטלקטואלית גרידא (ונקווה שגורלי ישפר מזה של החתול). ראשית, מדוע הציונות היא תנועה גזענית ומתנשאת? האם ההכרה בנחיצותה של הציונות נובעת אך ורק מזהותך שהגדרת כיהודיה וישראלית ולא מהכרה מוסרית צרופה וטהורה? לשון אחר, האם היית מכירה בנחיצותה של הציונות לו היית נולדת למשפחה בערב הסעודית, למשל? כיצד העובדה שישראל היא ביתך תורמת להכרה זאת? נניח והיית מתגוררת בארצות הברית אולם עדיין מחזיקה בזהות יהודית וישראלית, האם עמדתך בנוגע לתנועה הציונית הייתה משתנה? ואם כן, כיצד? (בהנחה שהתכוונת לבית במובן הפיזי-גאוגרפי של המילה, אם כיוונת לפירוש הרוחני ניתן לצרף זאת לזהות הישראלית). מדוע את סבורה שהקומוניזם הוא רעיון יפהפה? הרי הוא רומס ברגל רמה את עקרון החרות, מתכחש לאינדבדואליזם וכבוד האדם, ורואה בזה האחרון מעין כלי שרת ביד המהפכה האנטי-בורגנית ולא יצור תבוני ואוטונומי. למעשה, מישור הפעולה של הקומוניזם הוא לעולם הקולקטיב, או הפרולטריון - הקבוצה המעמדית, ולא היחיד החושב. הקריאה לפועלי העולם להתאחד מעידה על כך, שכן היא מופנית להמונים העמלים ולא לפועל כיחיד. קשה להתעלם מההשוואה בין הטוטאליות של הקומוניזם לזו של הדת, המדברת על אפסיות האדם מול גדולת האל ואילו ב"דת" הקומוניסטית מתבטאת קטנות האדם מול גדולת המפלגה/קיבוץ/מעמד. על כן, איני מהסס לטעון שהקומוניזם הוא רעיון מכוער בבסיסו, ללא קשר לדרך ביצועו. האם בעקבות המשכורות הדיפרנציאליות תעזבי את הקיבוץ? שכן במצב חדש ובלתי מוסרי (להשקפתך) זה כבר לא יתקיימו אותם אידאלים שבגינם בחרת לחיות שם. רגישותך לסבלם של מחוסרי הדיור אכן מעוררת הערכה רבה, אלא שאני חושש מכך שהיא נובעת לא מערך כבוד האדם, אלא מערך השוויון (בו איני מאמין). האם חששות אלו מוצדקים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית"רי יקר ראשית, אני מכבדת ומעריכה אותך על עצם העובדה שיש לך דעות פוליטיות ואידאולוגיה בימים אלה, בהם האסקפיזם והנהנתנות האישית והמושג כל איש לביתו שולטים. וזאת לאחר שאני רואה חובה לציין כי אני מתנגדת בכל נימי נפשי לדברים שאתה דוגל בהם: שתי גדות לירדן, למות או לכבוש את ההר, ההדר המפורסם וגו'. אשר לציונות (מוזר שלא התייחסת לאורגיה, שהיתה הנושא הראשון והכי כיפי ומזכירה לי את ימי פומפיי העליזים והאחרונים, כמה מתאים), כן הציונות היא תנועה גזענית כיוון שהיא מתייחסת לעם היהודי בלבד, רואה את ארץ (שים לב, ארץ, לא מדינה) ישראל כרכוש בלעדי של העם היהודי ללא התייחסות לאנשים שאיכלסו מקום זה לאורך אלפי שנים, נותנת לגיטימציה לגזילת אדמות מאנשים שמשפחותיהם עיבדו אותן לאורך דורות ועוד. מתנשאת כיוון שעצם המושג 'עם בחירה' שמגיעות לו זכויות על חשבון גויים אחרים והמושג 'מה שטוב ליהודים' הם מתנשאים מעצם טיבם. אני מקבלת את הציונות כברירת מחדל כיוון שאני בת לאנשים שהוגדרו כתת אדם על ידי תנועה גזענית אחרת, איבדו את עולמם ואת כל היקר להם, ובחרו במדינת ישראל (האופציה האמריקאית היתה פתוחה להם, כולל כרטיסים) כמקום היחיד בו יכולים יהודים לחיות ולשמר את הייחוד שלהם. מתוקף נסיבות חיי ואופי העבודה שלי אני נמצאת רבות בחו"ל, החל מאירופה וארה"ב דרך אמריקה הצפונית והדרומית וכלה במזרח הרחוק על תרבויותיו השונות. לא אחת הוצע לי לעבוד ולהתגורר במקומות אחרים, כולל הצעה נוכחית שיש לי לעבור לבוסטון ולנהל משם את הפצת המיכשור הרפואי שלנו בארה"ב וקנדה. אני בוחרת במודע להישאר פה, כי זה המקום האמיתי שלי. מאחורי נמצאים דורות של יהודים שאני מרגישה את עצמי מחוייבת אליהם. הבן, איני מאמינה באלוהי היהודים, שאני רואה בו אל קטנוני, נוקם ונוטר ואפילו מתעלל בעם בחירתו. אני *כן* מרגישה מחוייבת למורשת היהודית ורואה בעצם קיומי חובה לשמר דורות קודמים שלא זכו לחיות בתנאי חרות (סליחה על המילה הטעונה מבחינתך) יחסית. Having said that, הציונות היא תנועה ההולכת ומסתאבת. אנו שולטים בעם אחר ומסגלים לעצמנו תכונות מגונות שונות שאין טעם לפרטן בתגובה זו, כיוון שכבר דנו בהן רבות באייל. כבר מזמן חדלתי להתגאות בהיותי ישראלית, למרבה הצער. ואשר לקומוניזם, הקומוניזם הטהור בהחלט מכבד את האדם כפרט. עקרון השוויוניות אינו מוריד כהוא זה מערך האדם הפרטי. הוא פשוט דואג לאי רמיסת החלשים ע"י הפרטים החזקים יותר בחברה. כולנו עברנו בנעורינו את תקופת איין ראנד שמטיפה לאגואיזם הטהור. בעיני הסיסמה מכל אחד כפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו מסמלת את היפה והאנושי בקומוניזם. גם הסולידריות הבינלאומית של אדם באשר הוא אדם היא ערך נפלא כשלעצמו. איך זה מיושם בשטח, או, זה כבר סיפור אחר לגמרי. הצדדים הקטנוניים באופי האדם, הפרזיטיות, ניצול המערכת לקידום אישי לא צודק ולשחיתות, כל אלה מהווים רעה חולה שכנראה לעולם לא תיתן להגשים את הרעיונות היפים האלה כפי שהותוו, למרבה הצער. ולשאלתך האם אני שוקלת לעזוב את הקיבוץ לאחר ביצוע ההפרטה המלאה, התשובה היא כן. למרות שיש לי ג'וב נפלא שאני מאוד אוהבת, אני בהחלט שוקלת לעזוב את הקיבוץ הנוכחי שלי (תק"ם) שאליו הגעתי בעקבות בעלי לשעבר שהוא בן משק, ולחזור לקיבוץ המקורי שלי (שמו"ץ) שעדיין דוגל בערכי השיתוף הלכה למעשה. ולשאלתך האחרונה, כבוד האדם ושוויון האדם הם בעיני היינו הך. מקווה שלא שיעממתי אותך ושלא עלה בך יותר מדי קבס בעת קריאת תגובה ארוכה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הציונות היא תנועה גזענית כיוון שהיא מתייחסת לעם היהודי בלבד, רואה את ארץ (שים לב, ארץ, לא מדינה) ישראל כרכוש בלעדי של העם היהודי..." הציונות הדתית משיחית, אולי... אבל בטח לא הציונות הפרגמטית אשר מקורה בהרצל, בן גוריון וחברים טובים אחרים. הציונות היא *לא* גזענית. עיוותים של הציונות הם אכן גזענות צרופה, במקרים אחדים. בעידן פוסט-ציוני זה, כאשר הציונות נמוגה, המוטציות של הציונות בולטות יותר לעין ולכן מתבלבלים בינן לבין הציונות עצמה. זה כמובן לא סותר אפילו בזילצ' את העובדה שאורגיה אכן יכולה להיות דבר כיפי ומהנה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |