|
בקיצור, מה שאתה אומר, זה שבגלל שערפאת מאיים עלינו בהתפרעויות, עלינו להתקפל, כי למה לנו להכניס עצמנו לצרה הזאת? במילים פשוטות - שיקפוץ לי. לפלשתינאים לא מגיע כלום כל עוד הם ממשיכים באיום בעימות חם. כל עוד היה מדובר בארגוני הסירוב שאינם סרים למרותו של ערפאת - מילא, אבל כניעה שכזו אל מול איום קטן כל כך, היא לא סתם מבישה - היא מסוכנת. הנסיגה מלבנון הייתה ארוע ראשון, חד-פעמי, בינתיים. נסיגה מבוהלת שנייה כבר תהיה מגמה, ולא נוכל עוד להסתיר את העובדה שאנחנו, כן, מ-פ-ח-דים. מפחדים לקחת את חיילי הסוכר שלנו ולהעמיד אותם במצב שבו הם עשויים לההרג. מפחדים שהמדינה שלנו, שכבר עמדה, אם אני זוכר נכון, בכמה מתקפות לא קטנות,לא תעמוד בפני הצבא הפלשתינאי הגדול. אני לא אוהב לנקוט את הגישה המיליטריסטית הזאת, אבל אל מול התבוסתנות שאתה הצגת, אין לי ברירה. אנחנו לא במצב אין חזור. אם הפלשתינאים לא יבינו שיש להם מה להפסיד, הם לא ידעו מתי להפסיק. צריך להבהיר לכולם, גם לערפאת וגם לאמריקנים, שיש לנו קווים אדומים, ושאם ערפאת לא יואיל בטובו לוותר על כמה מדרישותיו, אנחנו בהחלט מוכנים לחזור למצב הקודם של כיבוש. אנחנו עשינו כל מה שיכולנו. אין שום סיבה שישראל תקפל את הזנב בין רגליה ותברח מייבבת מפני איומי הפלשתינאים.
כשיבוא מישהו הגיוני יותר מערפאת, או כשהפלשתינאים יבינו שגם את המעט שהשיגו הם הפסידו בגלל עקשנותם, אז נוכל לסיים את הסכסוך, בלי שנאלץ לפחד כל הזמן. יש איזה משל מאוד מפורסם על זה, אבל שכחתי אותו. בטוחני כי תוכל להבין את דברי גם בלי שועלים וענקים, או מה שלא היה שם.
|
|