 |
|
 |
||
|
||||
 |
מישהו צפה בפרק הראשון של "בשבילה גיבורים עפים"? מישהו קרא את הספר? לצערי לא קראתי עד היום אף ספר של אמיר גוטפרוינד, אבל שמעתי עליו הרבה שבחים. מן הביקורת הטלביזיונית על הסדרה הבנתי שמדובר בסיפור על 4 חברים מחיפה שאחד מהם אשכנזי המכונה "הימלר". הבדיחה לא הצחיקה אותי. לא נראה לי שבשביל כל סדרת קיטש טלביזיונית צריך לכנות את קרוביהם של נפגעי הנאצים בשמות של צוררים ורוצחי המונים, בפרט שהללו אולי רצחו את קרוביהם. אני מבין שהתסריטאי שינה את שמות הגיבורים מן הספר ומכאן קרוב לודאי שגם הבדיחה סרת הטעם הזאת היא פרי עטו של התסריטאי הגאון. כפי שמופיע בדיון זה, אמיר גוטפרוינד דוקא התפרסם בכתיבתו על השואה וקשה לי להאמין שהוא היה נופל לבדיחות זולות כאלו. האם אפשר בשקט להחרים את הסדרה כולה כבזבוז זמן טלביזיוני, או שמא יש בה ערכים נוספים וערך אמנותי הנסתרים מבינתי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את הספר. הוא עשיר למדי ויש שם הרבה בדיחות קטנות (כמו סיפור הצום הכפוי ביום כיפור) ומוטיבים שיעוררו בעיקר את מי שחווה את התקופה והאווירה. את הסרט ראיתי ברפרוף ועד כמה שאני יכול לשפוט - למרות המשחק המצוין של אדיר מילר, הוא עושה לספר עוול גדול. את הסדרה כנראה שלא אראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הכינוי "הימלר" נלקח מן הספר, או שזו תרומה מקורית ובלתי מוצלחת של התסריטאי? אם זו תרומה גאונית של התסריט, אני חושב שצריך להמליץ לכל אחד לותר על הסדרה הזו. אני חושב גם ששחקן המסכים לשחק ישראלי שכינויו הימלר, אינו מציאה גדולה בעולם המשחק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמעתי על גוטםרוינד הרבה שבחים, אבל משום מה לספריו לא התחברתי, משהו בעברית שלו ובניסוח גרם לי לריחוק וניכור ולא להזדהות. את בשבילג''ע לא קראתי, אבל את שואה שלנו ואחוזות החוף כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הספר ולא ראיתי את הסדרה, אבל מקטעי הפרומו ששודרו לא נראה שיש הרבה קשר ביניהם. לקראת סוף הספר החברים מחיפה מתגייסים לחילוץ חברה שלהם מכת בארה''ב. אין רקע צבאי קרבי, אין הלם קרב, אין יריות ופיצוצים, אין קולומביה, ולפי זכרוני גם אין הימלר. בכל מקרה החלק הזה הוא חלק קטן למדי מהספר הארוך (מאוד), בערך כפי שהסרט ''פעם הייתי'' מכסה בערך שני פרקים מתוכו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אמיר גוטפרוינד הוא כנראה חור בהשכלה שלי, בפרט מפני שאני כפי הנראה מן השנתון ומן האזור שלו. את משפחת הגמדים מהסרט ''פעם הייתי'', אני אפילו זוכר. הם היו משפחה די ידועה בחיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את בשבילה ג"ע/אמיר גוטפרוינד. המחמאות שניתנו לסופר היו מוצדקות ואולי אפילו קמצניות. ספר מצויין. מדובר במעין ישראליאנה הסוקרת 38 שנים בתולדות המדינה מנקודת המבט של שיכון בשכונת נווה שאנן בחיפה. לא לחינם הספר מסתיים ברצח רבין. ככל שהשנים חולפות מסתמן הרצח הזה כאבן דרך בתולדות המדינה. אני לא מדבר על השלכות המעשה עצמו אלא על היותו נקודת ציון בזמן, המסמנת את קיצה של תקופה שבה דרי השיכונים היוו את הרוב הדומם של החברה הישראלית. מאז רצח רבין הרוב הדומם הישראלי הוא פסיפס של שבטים שלא כדאי להצמיד להם שמות תואר מפני שברובם לא יהיו חיוביים. הספר של גוטפרוינד הזכיר לי בצורה מוזרה את ספרה של אלזה מורנטה/אלה תולדות. כמוה, גוטפרוינד מנסה לשרטט את ההיסטוריה מן השורות האחרונות (בלי הדרמה והסימבוליקה הקתולית-מרקסיסטית של מורנטה). מאחר וחלק גדול מאיתנו מקורו באותם דרי שיכונים, אני מניח שהספר ידבר אל רבים מאד. באשר לאחרים איני יכול לשער. אני רק מזהיר את הקוראים הפוטנציאליים שלא יורתעו ע"י הסדרה המחורבנת בטלביזיה. בינה לבין הספר הקשר לא יותר ממקרי ("ע"פ רעיון" וכו'). גם הסרט של אבי נשר/פעם הייתי אינו אלא עיבוד (מוצלח) של חלק מן הספר. חלק משמעותי מן הסרט הוא פרי זכרונותיו של התסריטאי (אבי נשר?) ולאו דוקא גוטפרוינד (כולל משפחת הגמדים החיפנית שהזכרתי באחת מתגובותי). לעניות דעתי, הספר הוא מגנוס אופוס (עבודה גדולה) של סופר ישראלי חשוב. דוקא העובדה שהספר לא זכה לביקורות מפליגות ובעלות פרופיל תקשורתי גבוה, מעידה כי הסופר הצליח במידה רבה להימנע מן החשיבות העצמית והנפיחות שעשויה להתלוות לכתיבה ספרותית כל כך שאפתנית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |