 |
כבר 15 שנה (מאז פוטרתי ממשרת השכירה האחרונה שלי) שאני עובדת עצמאית ומהבית. עם כל התלונות המוכרות, ויש כאלה, על חיי העצמאים, מוסר התשלומים וכולי, קשה לי לדמיין אופן אחר שבו הייתי מגדלת ילדים וממשיכה בחיי יצירה. זה לא היה קורה לולא החיסכון האדיר של זמן, משאבי נפש והיפנות, שהולכים בד"כ על נסיעות הלוך ושוב, הפסקות אוכל/עישון קולקטיביות, התחבבויות קבוצתיות ופרטיות, ניסיון להתרכז באופן-ספייס שמטבעו לא מאפשר ריכוז... אפשר להוסיף לזה חיי בית ופנאי שמתחילים רק בחמש או שש בערב (או נאלצים להידחק לשש בבוקר אצל כמה אנשים). לא, לא הייתי עומדת בכל זה.
מצד שני, גם כשלומדים לא להישאר בפיג'מה כל היום, ולגוון את הזמן בגיחות החוצה, וגם כש"החוצה" הוא מרכז תל אביב, עדיין החיים בבית שקטים ומבודדים. בשבוע הספר האחרון עמדתי מאחורי דוכן והסברתי פנים לאנשים, ובתום אותו שבוע הבנתי שזה ממש נעים ונוח לבוא למקום מוגדר בזמן ובמרחב, לתקשר עם ריבוי מעניין ומגוון של בני אדם (במקום להקליד את שכפולו של המסר האומלל "עסוקה עכשיו נדבר אח"כ ביי" לחברות ששואלות אם יש לי זמן לקפה) ולשכוח מכל אלה ברגע שחולף הזמן. אז המסקנה היא שהייתי שמחה לעבוד כשכירה (זוטרה :-) ) יום אחד בשבוע, ובשאר הזמן להמשיך בחיי העבודה והיצירה השקטים ולהפר אותם רק כשבאמת בא לי. עד שיימצא האיזון הקדוש הזה, ברור שעדיף בו-זמנית לתחוב כביסה למכונה, לעמוד בדד-ליין, להמתין לטכנאי, לענות למיילים וכן הלאה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש