 |
|
 |
||
|
||||
 |
הוטרדתי מינית פעם אחת כשהייתי בן 19. גבר מבוגר ניסה למשש אותי על ספסל בגן ציבורי בברלין. אמרתי לו להסתלק והוא הסתלק. לא נרשמו משקעים. הטרדתי מינית כמה פעמים: כנער את בנות הכיתה שלי אם בהערות עם משמעות (או דו משמעות) מינית ואם במשיכת רצועת החזייה כהצקה (כיתה ז׳). כחייל בהצעות מגונות או בבדיחות סרות טעם, אז ראיתי את זה כדבר משעשע או כנסיון ״להתחיל״, היום אני רואה את זה אחרת. בעבודה יצא לי לספר בדיחה גסה בפורום לא מתאים. התנצלתי ושמרתי מרחק לאחר מכן. זאת ללא ספק הייתה טעות בשיקול הדעת. הגל האחרון הוא מבורך בעיני ואני רק מצטער שהוא לא בא יותר מוקדם. באופן אישי, כל המקרים שבהם הטרדתי, לא הייתי מודע לאופן שבו המעשים שלי נתפסים על ידי הצד הנפגע והלוואי שהייתי יותר מודע אז. אני מקווה שהמוכנות של נשים לחשוף את מה שקרה להן ואיך זה פגע בהן, יביא לשתי תוצאות: מודעות יותר גבוהה אצל אלה שלא מתכוונים להטריד, אבל מטרידים, וחשש להטריד אצל אלה שכן מתכוונים להטריד או שלא אכפת להם להטריד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתרשם מהכנות יוצאת הדופן, באמת. אם זה בסדר מבחינתך, תוכל אולי לספר מתי ובזכות מה נהיית מודע לבעייתיות של המעשים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש ארוע או זמן שאפשר להגיד שאחריו נעשיתי מודע. זה תהליך. זה חשיפה לסיפורים של נשים על דברים שקרו להן ואיך הן הרגישו, זה שיחות עם בת הזוג שבהן היא סיפרה על איך רואה דברים מסויימים והפנמה שאני חי בתרבות גברית שנותנת את הטון במרחב הציבורי ועד לאחרונה קבעה את נורמות ההתנהגות באופן חד צדדי. אם פעם חשבתי לשרוק לבחורה ברחוב זה סוג של מחמאה אז היום אני מבין שלא מעט בחורות (אם לא רובן) מרגישות לא נוח, בעיקר שזאת לא חוויה חד פעמית ואני לא הראשון ולא האחרון שמרגיש צורך להביע את דעתו על המראה החיצוני של הבחורה באופן קולני. כמובן שברגע שהאמירה ''תאר לך שהיו עושים את זה לבת שלך'' הופכת ממשהו היפותטי לאפשרות מעשית זה גם משפיע, אבל אני רוצה להאמין שגם אם היו לי רק בנים הייתי חושב ככה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |