 |
|
 |
||
|
||||
 |
שאלה חשובה כאן, היא מהות כלי המדידה של תוקפנות. הבעייה בפריטי דרוג עצמי של תוקפנות או ביטויי אלימות, היא, כפי שציינתי עניין הרצייה החברתית Social Desirability . הכוונה לכך שאנשים נוטים להציג עצמם באור חיובי, כלומר לענות בצורה מוטית "לטובה" על פריטים העשויים להציגם באור שלילי מבחינה כלשהי. הפתרון הנקוט הינו להכניס בתוך השאלון מספר פריטים המודדים את שיעור ההטייה כלפי הצגה עצמית חיובית, "ולקזז" גורם זה, באמצעות אומדן שיעורו. פריטים אלה הינם פריטים "שליליים" מבחינת הדימוי העצמי, כגון "חיטוט באף" ופריטים "דוחים" נוספים. אפקט זה של "רצייה חברתית" מנקים מהמשתנה התלוי באמצעות הניתוח הסטטיסטי של שונות משותפת Analysis of Covariance הלוקח בחשבון את המתאם (שיעור השונות המשותפת) בין המשתנה אותו רוצים למדוד והמשתנה "המזהם" אותו. באופן זה אנו מקבלים Adjusted scores כלומר ערך "נקי" מרצייה חברתית למשל. הבעיה עליה הצבעתי כאן, היא שפריטי דרוג עצמי של אלימות הם: 1 ) א. מטבעם "מוטים" מאד, שכן כלפי אלימות וביטוייה, מופעל לחץ נורמטיבי רב, המתבטא בסנקציות נמרצות וגינויים חריפים, מצד סוכני סוציאליזציה כגון מורים, ומצד המערכת הערכית/חברתית הכללית סביב הפרט. ב. על כן, עקב שיעור גבוה זה של רצייה חברתית הכרוכה ביחוס עצמי של אלימות, קשה להניח שניתן יהיה לנקות משתנה זה בעזרת הסקלה הסטנדרטית של רצייה חברתית, שהינה מתונה למדי. 2 ) קשה מאד להציג פריטי אלימות ואגרסיה לדרוג עצמי באופן ניטראלי או "מתחכם" ומוסווה לכאורה, שכן, כפי שציינתי, ניתן להניח שבכל אדם מובנה יכולת לזיהוי "דק" וסובטילי של קונוטציות אלימות, אף אם הניסוח המילולי של פריט האגרסיה נשמע ניטראלי לחלוטין. זאת עקב הערכיות החברתית הגבוהה הניתנת לגילויי אלימות. כל זאת כתבתי בקיצור אמנם, אך בבהירות וחדות, אך ניתן להתרשם שדברי לא הובנו, אולי בגלל ההבדל בהכשרה בסטטיסטיקה ומתודולוגיה בין תלמידי מ.א. בקרימינולוגיה, ותלמידי מ.א. במגמות מחקריות/ניסוייות בפסיכולוגיה. אי לכך, אם את סבורה שהצלחת להתמודד עם הקושי הזה ולבנות פריטי אגרסיה ניטרליים, אבקש שתציגי פריט לדוגמא או מספר פריטים מוצלחים כאלה להערכת קוראי האייל. קוראי האייל מוזמנים לשפוט אם אכן לא מבחינים במטען האלימות החבוי בפריטים ה"ניטרליים" כביכול, והאם היו להערכתם הילדים שהשתתפו במחקר ששים לדרג עצמם באופן המצביע על אלימות עצמית גבוהה על פני פריטים כאלה. נ.ב. עניין הקרדיט בנושא המתודולוגי, היה בדיחה פרטית. אך אם תקבלי את המלצותי בנושא התאורייה עצמה, כלומר יישום גישה סביבתית הקשורה במערכי תגמול ותועלות שוליות עבור התנהגות "אלימה" או הקטנתה, ברור שהנוהג הוא לציין בעלי "הערות מועילות". גילויי יושרה מחקרית, מוסיפים קרדיט למבצע המחקר, ולא גורעים ממנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אגרסיביות היא תוקפנות. מונח זה נמצא בשימוש יומיומי כמעט בתחומי חיים שונים וע"י בני אדם מכל שכבות החברה השונות. עם זאת, באופן השימוש במונח, לא תמיד עומדים על פשרו. לעיתים הוא מיוחס להתנהגות פיזית ולעיתים למילולית. במשך שנים ניסו חוקרים רבים להגדיר אגרסיביות באופן שיענה על כל היבטי המונח. עדיין לא ניתן למצוא הגדרה אחת מוסכמת, מקיפה ומאחדת שתענה על כל ההתנהגויות המסווגות בחברה כהתנהגויות אגרסיביות. בשל ההגדרות השונות המוצעות ע"י כל תיאוריה ותיאוריה, ישנם גם אופני הערכה שונים לאגרסיה ולמדידתה. בבחינת ההגדרות השונות לאגרסיביות ניתן להסיק כי המשותף לכולן היא ההתנהגות בפועל הכוללת פרץ של רגשות. ההבדל בין ההגדרות הוא באופן ההתפרצות. ישנם בני אדם שיביעו את רגשותיהם באופן מוחצן מאוד וינקטו בתגובה פיזית. ישנם כאלה שיביעו אגרסיביות באופן מילולי בלבד. יש שרגשותיהם יתפרצו על אנשים אחרים או דווקא באופן מעודן יותר יתיקו את התחושות השליליות לכיוונים שונים בתכלית. למעשה, לא ברור מה גורם להיווצרות האישיות האגרסיבית, בקרב ילדים, והיא יכולה להיות תוצר של סיבות רבות: העדר תשומת לב ואהבה הורית, משמעת נוקשה בתקופה המעצבת אישיות, גנטיקה, רמת המתח בחיים, אי הגשמת מאוויים ומשאלות בתחומים חברתיים וכלכליים. הנורמות החברתיות המקובלות בקרב המבוגרים בחברה, קבוצת הגיל, רמות אגרסיביות להן נחשפים הילדים בתקשורת ואופן הפנמת השימוש באגרסיביות בחיים האמיתיים כפי שמשתקף בטלוויזיה ובקולנוע. ילדים עדיין לא פיתחו את מנגנוני האישיות שלהם באופן מוחלט וכן הפנמת הנורמות החברתיים גם היא עדיין לוקה בחסר למעשה. לפיכך ניתן יהיה לזהות אצלם התפרצויות אגרסיביות בצורה ברורה יותר מאשר אצל מבוגרים. התפרצויות אלה יהיו בד"כ טעונות יותר מאשר אצל מבוגרים. הדרך למדוד רמות אגרסיביות נעשית בדרך של מחקר פסיכולוגי, מבחני אישיות והערכה וקבוצות ניסוי וביקורת. הואיל ואין מדובר במחקר פסיכולוגי, כל שאלת האגרסיביות אינה עומדת במחקר זה כשאלה בפני עצמה. חלקו השני של השאלון נבנה ע"ס סקאלה שנערכה לראשונה ע"י ברודסקי ועמיתים 1 ונקרא "AS" – Aggression Scale. הסקאלה הזו, נבנתה על סמך הערכה אמפירית של משפטים דומים בשאלונים פסיכולוגיים. בחלק זה, 30 היגדים שמתייחסים להתעוררות תגובות כעס אצל ילדים ולנבא, במידה מסוימת, התעוררותה של התנהגות אגרסיבית. בחלק זה, על הילד לסמן את ההתאמה או אי ההתאמה של ההיגדים לאופיו של הילד ומטרתו לבחון את מידת האגרסיביות בילד. הסקאלה נבנתה ע"ס ההנחה שאגרסיביות ניתנת למדידה ולהערכה באמצעות דיווח עצמי. 1Brodsky, Stanley, Oneal, Smitherman, 1983, handbook of scales for research in crime and delinquency,. pp. 492-493
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. לא עזרת בכלל. את כל זה כבר ידעתי. אני רציתי לדעת למה אני אגרסיבית ואני לא מתוחה, זה לא גנטיקה וגם לא משמעת קשה. זה התחיל בזמן האחרון וזה לא בגלל אף אחת מהסיות שציינת. גם קורה לי שתוך כדי תשובה שלי למישהו אני מעליבה אותו בדרך עקיפה ואני לא באמת מתכוונת. ואחר כך שאני מבקשת סליחה אז אומרים לי שכבר נמאס כי זה קורה כל הזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך להזכיר שאת אגרסיבית - הדגמת זאת היטב בתגובה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |