 |
איני רוצה להיכשל בהיטפלות חינם לשר הביטחון ולכן אתבטא בצורה נפתלת משהו.
ככל הנראה אין טעם להכחיש שמוסד הפנימיות הצבאיות הוא מוסד כושל ואין טעם להמשיך לבזבז כסף על מוסדות כאלו. נקודת המפתח היא מה שצויין בידיעה: המספר הנמוך של הבוגרים. בין אם ההשפעה הזניחה של הפנימיות הצבאיות על צה"ל היא טעות של משקיף חסר מידע עומק או שהיא נובעת מן המספר הנמוך של בוגרים, נראה שאי אפשר להצדיק קיום של מוסד כזה בשל השפעות שוליות כלשהן שיש לו לכאורה.
יחד עם זה דומה שיש פה מכשלה שבאופן מובן אפשר לשגות בצורה קטסטרופלית בהבנת חומרתה. העדר שכבה חברתית של קציני קבע בצה"ל שבנים (ובנות) הולכים בדרכי אבותיהם, יש סבירות גדולה שתתבטא בבעיה הרבה יותר רחבה של חוסר תפקוד ומקצועיות בצה"ל. לשלוח ילדים בגיל 14 לפנימיה צבאית, בשביל לגדל דור של רב"טים וסמ"לים :) הוא כמובן שטות. המטרה של בתי ספר אלה צריכה להיות להכשיר דור של קצינים בכירים וקציני מטה.
למיטב ידיעתי, פקטור מרכזי באיכותו של צבא (בפרט בעידן המודרני) היא באיכות עבודת המטה שלו. צבא שאינו מצליח ליצר את התמהיל הרצוי של קצינים בני המעמד החברתי של אנשי צבא הקבע וקצינים צעירים בעלי יכולת אינטלקטואלית המוכנים לעשרות שנים של קריירה צבאית, נידון להיות צבא של שרירי פלדה המופעלים ע"י מוח דינוזאורי. בצבא כזה ההאדרה העצמית והשקרים תופסים את מקומה של יכולת הביצוע ואלו הם הצבאות ה"אדירים" המתפוגגים כנפיחה בעת מבחן אמת.
הנימוק הרלאבנטי היחידי שראיתי בדיון למעלה הוא בשאלה אם נדרש ל"אלף" ילדים מגיל 12-14 כדי לגדל את השכבה הצבאית שתארתי למעלה?
תשובתי לשאלה שהצגתי כפולה. ראשית, איש לא חושב להתווכח עם הצורך להנחיל יכולות ספורטיביות, מוזיקליות ואף מחשבתיות כבר מגיל קטן ביותר. ואם לרדת לרמות פראקטיות יותר, יש טעם לסברה שצעירים בעלי מוטיבציה ויכולת לימוד בגילים מאוחרים יותר יגלו שיש ביכולתם לפנות לקריירות נוחות, מבטיחות ומתגמלות יותר (בממוצע) מאשר לקריירה צבאית. כך שזה עשוי להיות מאוחר מדי.
שנית, יתכן שהתשובה היא לא לדבוק עד כדי כך בנהלים הישנים וללכת לכיוון של גיל יותר מאוחר, למשל 16-17 (כמו באקדמיות הצבאיות בארה"ב ובבריטניה). כלומר יתכן שאפשר לעשות זאת, כפי שהציעו האחרים כאן גם אחרי גיל 18 (שוב כפי שנעשה בארה"ב ובבריטניה).
בכל מקרה ובלי קשר לגוף השאלה נראה שצה"ל כשל בניסיון לממש אופציה זו של הכנה מגיל נערות.
במילים אחרות, סגירת הפנימיות הצבאיות ע"י בוגי יעלון אינה אלא צעד מנהלתי, שהוא מה שמצופה מכל מנהל ונועד לסגור בורות ריקים חסרי תחתית. הבעיה היא במישור הרבה יותר גבוה, במישור המנהיגותי. מה ואיך יעשה בוגי יעלון כדי להבטיח לצה"ל את שכבת הקצינים המקצועיים והמלומדים הדרושה לכל ארגון גדול מודרני ובעיקר מורכב.
מבחינת הרקע ההיסטורי, צה"ל הוא פגיע במיוחד בתחום זה. לידתו של צה"ל היתה מתוך השסע בין בוגרי הצבא הבריטי המקצועיים לבין בוגרי ההגנה-פלמ"ח החובבניים. בסכסוך הזה התייצב בן גוריון חד-משמעית לצד בוגרי הצבא הבריטי. הוא טעה כאן בגדול. בצה"ל שהיה בחלקו העיקרי פלוגות מתנדבים חובבנים ובשאר מיליציה אזרחית מגוייסת, בוגרי הצבא הבריטי תפקדו כמשקפת אופרה על חוטמו של חובב פסטיגלים. בצבא שהיה נטול יכולת אוירית וימית של ממש וכוחות השיריון שלו הסתמכו על ניסיון של שיירות חמושות, לא היה מקום למסורות ולטקטיקות של הצבא הקולוניאלי הבריטי. מה שנדרש היה בדיוק המוטיבציה, האלתור וחוסר הפורמליות של מתנדבי הפלמ"ח. מאז ועד היום, יש בצה"ל עדיפות לאנשי השטח ולמפקדים בשדה ע"פ קציני ועבודת המטה. עושה רושם שהעבודה הנעשית ע"י המון חיילי הקריה היא בשירות הזנב הלוגיסטי של הצבא ולא הראש המנהיג והמוביל שלו. כאמור בפני עצמו אין בכך רע. אבל כאשר מגיעים למצב של צבא גדול מאד, הטרוגני מכמה בחינות, ובעל מוטיבציה בינונית אם להיות רחמן, העדרה של קבוצת מטה איכותית ועבודת מטה מובילה בהכרח יתנו את אותותיהם.
לסיכום, בוגי יעלון, לא ישפט על סגירת הפנינימיות הצבאיות. הוא ישפט על פי מה שיעשה למלא את החור התפקודי שנתגלה בגלל כישלון המוסדות הללו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש