 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברצוני לדבר כאן על סאוב אנושי, כמנוגד ללוחמה אמיצה של המתנגד לעליבות, לחוסר היושרה, לפריעה ולטרור. כך, עניין הלוטו-מילקי, וגילויי אכזריות נוספים. דומה שאין אלה לחלוטין גילויי טמפרמנט פגום דיפוזיים, שכן הנוקט בהם מביא רציונל לכאורה (כשם שכל מעשה סאוב פומבי, מסתמך גם על מעין נימוק רציונלי, למה שביסודו אינו רציונלי): נימוק-לכאורה זה הינו שבכך, באכזריות הצרופה, מתישים את האויב ושוברים את רוחו. אך, זהו נימוק הופכי-מציאות. שכן ממתי גילויי סאוב וניוון אנושיים (שאכזריות פרברסית הינה חלק מהם), ממתי אלה מסמנים חוסן? ההפך מכך, נקיטה באמצעים כאלה מסמנת לאויב, לא כוח, אלא חולשה נוראה, מובנית, גילויי שבר בכוחנו האמיתי, המבשרים גם את קיצנו, מבחינתו. האכזריות והפריעה בה עשויים לנקוט חיילים בצבאנו, ממעיטים ממשקלנו האונטולוגי, ומחזקים את האויב. דומה שאלה, יותר מכל דבר אחר, סימנו לערבים שיריבם הינו מנוון במובן בסיסי, ושאם יופעל עליו לחץ לא גדול, סופו להשבר, להתקפל, להתקפל עוד, עד סופו. תעוב מסמן חולשה מהותית, ויותר מכך, מסמן גם מעין איון אונטולוגי, בבחינת גורם חסר הצדקה לקיומו, שהתנדפותו אינה נמנעת. במקום לייאש את האויב, הוו גילויי האכזריות גורם ראשוני במעלה לתקוותו. מאידך, בלוחמה אמיצה ומושכלת, שהיתה גם אפקטיבית ומיומנת, באו לידי ביטוי גורמי עוצמתנו, גורמי היושרה שלנו, ורוח איתנה בעלת בסיס אונטולוגי חזק מצור, אם לנקוט בפראזה. המיטב שבנו, פרדוקסאלית, דווקא הרוח האנושית האמיצה באה כאן לידי ביטוי בלוחמתנו, באופן שייאש את האויב. אילו היו כאן בעיקר הפצצות אוויר, הרי גורמי חוסן אלה היו נשארים מוסתרים, ולא היתה מושגת כל אפקטיביות במאבק רצונות ומאבק זה של הרוח האנושית. בסיפור הוויסקי-מילקי של מר ד. הוא החשה. מדוע? דומה שפגישה זאת עם סאוב כה עמוק בישרה עבורו חולשה נוראה של מדינתנו, לא בהכרח במישור המצפוני (כלומר לא רק), אלא בעיקר במישור הקיומי. סיפור מחסומי המילקי העלה באוב את רוח הרפאים של אובדן היישוב היהודי כאן, מעין שואה חדשה. כשם שעם הצלחה לא מתווכחים, כך מניצחון לא בורחים. סיפור המילקי היה גם סיפור כשלון בהתמודדותנו על חיינו כאן, מה שעודד את הרצון לברוח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין כוונתי לכך שעלינו להיות "רופסים" במחסומים. ברור שכשמשהו מנסה להתחכם לנו mess up יש קצת להכנס בו. אך שיהיו כללי משחק ברורים בלא שנהיה SUCKERS יתכן שאיזה חוכמולוג פסיכולוגיסטי המליץ לגורם כזה או אחר במערכת הבטחון לנקוט כלפי הפלשתינים בגישה של "חוסר אונים נלמד" על מנת להתישם ולשבש את יכולת פעולתם. הכוונה למחקריו של מרטין זליגמן 1975 לפיהם מצב בו בין אם תעשה א' או היפוכו של א' - לא תוכל להשפיע על התוצאה - במצב כזה נסוג האורגניזם לאי פעילות ומעין דכאון על גילוייו הפיזיולוגיים. אך בהמלצה כזאת קרה מה שקורה תכופות בחשיבה אקדמית בינונית הרווחת בכ-% 95 מהמקרים - החוקר דבק בקו יחיד של חשיבה ומתעלם מגורמים נוספים. חוסר אונים נלמד היה קו וותיק אינטואיטיבי של דיכוי קולוניאלי, למשל העינויים והיד החזקה של הצרפתים, בשלב מאוחר של הקולוניאליזם באלג'יר. למעשה גם בדרום אפריקה. אך הנקיטה בו מסמנת לבני אנוש, בניגוד לעכברים ששמשו במחקריו של זליגמן, גם חוסר אנושיות המסמנת חד משמעית נוון אנושי מובנה, של הנוקט בגישה כזאת. יותר אולי מכל דבר אחר, חזקו בכל המקרים גילויים אלה את המתנגדים לקולוניאליזם, במאבקם לא מתפשר עד לסילוקו של הנוגש. המלצות פסיכולוגיות אלה הן בבחינת סקנדל והמיתו עלינו אסון דמים ויותר מכך, שעדיין אין להעריך את שיעורו. אציין רק שאני הייתי מראשוני המקדמים של הגישה של חוסר אונים נלמד, הן בעבודה במסגרת שירותי הצבאי (שלטון ונחשלות, 1970), הן בעבודה בעלת תוצאות מדהימות - של גוף ידע לא מוכר - וחלוציות (קורולציות בשיעור גבוה מאד של r=.86 ) שחברתי גב' עידית ברקוביץ היגישה (1970 ) אודות דחיית סיפוקים וחוסר אונים נלמד באוניברסיטת בר אילן לד"ר בן מאיר (חבר כנסת של המפד"ל בזמנו), והן בעבודה נוספת שהיגשתי לחוג בפסיכולוגיה בת"א ב-1974. פירסום ספרו של ד"ר זליגמן (בו נזכרים ישראלים רבים שסייעו לו לאחר שעברו לעשות דוקטורט בפנסילבניה) ועבודות נוספות המאוחרות לעבודתי, הינו אולי מעשה פלגיאט מהגדולים בהיקפם במאה הקודמת שבוצע כלפי, ואולי אחד ממעשי הנבלה הקשים ביותר שבוצעו בארץ כלפי אדם מאז קום המדינה, שכן הנושא הפך לנושא החשוב ביותר בפסיכולוגיה לתקופה ארוכה, זיכה את מקדמיו בתהילה (פרופ' זליגמן היה תקופת מה ראש אגודת הפסיכולוגים האמריקנית), בעוד את עבדכם הנאמן "קברו" הצניעו וחנקו, סרבלו את קידומו והיזיזוהו הצידה תוך נסיון להפכו לדמות נלעגת ושולית, לפי מיטב המסורת הפלגיאריסטית של CARRY AND BURY . דומני שסיפור אמדאוס מחוויר לעומת גניבות ענק שבוצעו כלפי עבודתי (כולל תרומות חלוציות נוספות), לה הקדשתי את כל זמני כולל שבתות וחגים. בעידן מהפיכת המידע אין לתת לדברים כאלה לעבור, שכן הגם שמוצר אינטלקטואלי הינו ערטילאי, הרי שהוא מהווה את התשתית לכל התקדמות אנושית בכל תחום. מדובר במה שניתן לסווג כפשע נגד האנושות, ואולי אחד הפשעים החמורים המוכרים בסוציולוגיה של המדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואין לי הרבה זמן, ומצד שני אני רואה שיש המון תגובות חדשות, ואני יודע שגם אם אני אצא מן המאמר באמצע, בפעם הבאה כל התגובות הנוכחיות כבר יחשבו מבחנתי לישנות, ואני אפספס אותן, אבל אז פתאום אני מגלה שממילא חצי מן התגובות נכתבו ע''י מיכאל שרון, ואני נאנח בהקלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני במקומו של מר שרון היתי אומר לך שאתה מרגיש הקלה בשביל נימוק שהוא הופכי- מציאות אבלאני יתאפק וישתוק בשביל לא לקחת לא את העבודה שלו, | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרה: באיזכור ספרו של זליגמן, לא כתבתי כי *אדם זה* ביצע אפירמטיבית מעשה פלגיאט. אמרתי כי דברים דומים פורסמו 5 שנים קודם לכן, ודיברתי על אפשרות *מעשה* פלגיאט ("אולי מעשה פלגיאט") מבלי להזכיר שמות. דיברתי גם על אפשרות העברת קורפוס ידע שיצרתי, על ידי דוקטורנטים ישראלים, דבר ממנו עשוי להשתמע שהאיש כלל לא היה מודע למה שקורה כאן, ופעל בתום לב. דיברתי גם על אפשרות "ניכוס" מוצרים אינטלקטואליים שפיתחתי בהיקף נרחב, במשך שנים לא מעטות, מעבר לטווח 1970-1975 . טענתי הפשוטה היא: הדברים הספציפיים שגיבשתי נכתבו קודם לדברים החופפים או זהים להם שפורסמו במועד מאוחר יותר. אין בדברים אלה, הנכתבים בקונטקסט של קהילייה וירטואלית, משום אקט של נקיטה waiving בהאשמה או טענה מכל סוג כלפי אדם מסויים כלשהו, וגם לא השמצה כלפי אדם *כלשהו*. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |