 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם לרשותנו "אשראי" בלתי מנוצל של הרוגים פלסטינים (וישראלים, לא רק "יהודים", כפי שנכתב בשוביניזם), שהועמד לנו על ידי מדינות העולם ועל ידינו עצמנו? עד שלא נשלים למניין העגול של שישה מליון, אין לאף אחד מה לבוא אלינו בטענות? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין מדובר פה על מספרים. כפי שאמרתי לרונן אלטמן, בזמנו, החשוב הוא מדוע ואיך הם מתים, לאו דווקא מספרם. אבל אם את רוצה לשחק את מקנמרה, תבורכי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שהעלית באוב דווקא את התקופה הוייטנמית העליזה. ההקשר הזה רק גורע מן הטיעון שלך, לטעמי. בנוגע ל''את רוצה לשחק'', שאני מודה שהרגיז אותי, אין דבר שאני רוצה יותר מסוף לתחרות השוואת הגדלים הזו שמתנהלת סביב ה''מצב''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את היא שדיברה על אשראי הריגות, ונכנסת למשחק המספרים. אשר לתקופת וייטנם: איך היא גורעת מהטיעון שלי, שהוא, כזכור, לא חשוב רק כמה מתים, אלא למה מתים. (האם האזרחים מתו כשהם יושבים בבית מסוגרים ומבוהלים, או כשהם מקיפים את הלוחמים בחומה חיה, למשל.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני השאלה הדחופה יותר היא לא ''למה'', או ''מי התחיל'', אלא מה אפשר לעשות כדי שמרגע קבלת ההחלטה אנשים יפסיקו למות. הדיונים על מספרים או על גורמים ותוצאותיהם הם לוקסוס כרגע. ההשוואה לויטנם רק משמשת דוגמה נוספת כיצד פרגמטיות ויוהרה של ריבון (וגם זה לא מינוח שאני לגמרי שלמה איתו) והאטימות שנגרמת בשלהן עולות בחיים של אנשים. השינוי הדרוש (שוב, לדעתי) הוא לא טקטי, אלא אסטרטגי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי החלטה, שתביא לכך שמרגע שהתקבלה, (יותר נכון, כמה שעות לאחר שתתקבל), אנשים יפסיקו למות. אתן לך לנחש מהי ההחלטה הזו. וברצינות, ברור מאליו שחשוב מי התחיל. כמו שרצח בכוונה תחילה אינו שקול להרג בהגנה עצמית. להוציא דברים מן הקונטקסט ההיסטורי שלהם זו דרך מצויינת להגיע למסקנות לא נכונות. לשלום צריך שניים. למלחמה, צריך רק אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טוענת שלא חשוב יהיה חשוב אף פעם מי התחיל. אני רק טוענת, שהבירורים האלה עולים לנו בזמן יקר, שאין לנו כרגע. דרך אגב, גם הטיעון של "הגנה עצמית" נחלש אם המותקף בחר לחשוף את עצמו ביודעין להתקפה. ובנוגע להקשר ההיסטורי, מהי נקודת ההתחלה שלך? האם הדרך הנכונה לכבד את זכרם של הנופלים והנרצחים עד כה היא לוודא שלעולם לא יחסרו להם חברים חדשים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשורה הראשונה צ"ל, כמובן, "שלא יהיה חשוב אף פעם". סליחה, קורה:-) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |