 |
|
 |
||
|
||||
 |
"Gentelmen may cry peace, peace - but there is no peace. The war is actually begun" מדינת ישראל קמה לפני 54 שנים, מתוך מטרה לתת בית לאומי לעם היהודי. המאבק למדינה יהודית החל למעלה מחמישים שנה לפני הקמת המדינה.האם היהודים הם עם, הזכאי למדינה ככל לאום אחר (לדוגמה - הפלסטינים)? אני מאמין שכן. האם זה משנה? - כעת כבר לא. לאחר 54 שנים הפכו הישראלים כבר לעם בפני עצמם, וכל פגיעה בריבונותנו ובמדינת הלאום שלנו הינה פגיעה לא צודקת. "אינך יכול לתקן עוול באמצעות עוול אחר" אומר סוקרטס. מדינת ישראל, במשך כל שנות קיומה, שאפה לשלום. נכון, מדי פעם היו מנהיגים, ומדי פעם היה רוב בעם, אשר פסל את הפשרה תמורת השלום. אך מעולם לא הטלנו ספק בזכות הקיום של המדינה המצרית, הסורית או העיראקית. כבר למעלה מעשרים שנה שרוב גדול בישראל רואה גם בפלסטינים עם. עם אשר יש לו זכויות לאומיות ויש לו זכות לממשן. ב-1992 ביטא רוב גדול זה את אמונתו ובחירתו בצורה דמוקרטית, כאשר בחר בממשלה שאכן החלה בתהליך משא ומתן עם נציגי הפלסטינים, כפי שהיא ראתה אותם - יאסר עראפת ואנשי אש"ף. במהלך 7 השנים בין ספטמבר 1993 לספטמבר 2000 נמצאו הפלסטינים בתהליך שיפור וצעדה לקראת מדינה. אפילו ממשלה ימנית שהאיטה בצורה רבה תהליך זה, לא הצליחה לעצרו והפלסטינים זכו לנתחים נוספים מאדמתם וחלקים נוספים מעמם עברו לריבונות פלסטינית. בספטמבר 2000 החלו הפלסטינים במאבק אלים כנגד מדינת ישראל, מאבק שנכפה עליה. אין זה משנה מה הציע אהוד ברק בקמפ-דיויד. מטרידה אותי פי כמה וכמה מדוע לא פנו הפלסטינים אל הישראלים והעלו את הצעם שלהם לסיום הסכסוך, אשר לא כוללת את זכות השיבה. מדוע במהלך אותם שבועות בין כשלון ועידת קמפ-דיויד, בהם העיתונות הישראלית מלאה בפתרונות יצירתיים לבעית ירושלים, לא עלה פתרון אחד כזה מצד הפלסטינים (מלבד "כולה שלי")? במהלך אותם שבועות הגעתי למסקנה, כי הפלסטינים אינם חפצים בשלום עם מדינת ישראל. עדיין לא. במהלך השנים האחרונות תמיד חזרה ועלתה השאלה "איפה שלום עכשיו הפלסטיני?". זו היתה שאלה שאנשי השמאל (ואני ביניהם) פטרנו בתור טיעון זול. אך יש בו הרבה מן האמת - עם, אשר אינו בוגר מספיק על מנת להוציא מתוכו ציבור גדול אשר תומך בהפסק הלחימה כנגד ישראל בכל מחיר, אשר תומך בפשרות היסטוריות (לדוגמה - ויתור על זכות השיבה לישראל) תמורות היכולת לחיות בשלום, מעיד על עצמו שטרם הגיע לבגרות מספקת על מנת לשמור על שלום יציב. עם, אשר רבים מאנשיו יוצאים בהפגנות תמיכה וצוהלים כשנודע להם על רצח אזרחים בפיגועי התאבדות, ואשר מאפשר לציבור גדול ולמנהיגים פוליטיים אשר מתגאים ברצח אזרחים לשבת בקרבו ללא הוקעתם וללא התעוררות ויכוח פוליטי על מוסריות דרכם, אולי אינו באמת מוכן לשלום. עם, אשר בוחר באופן אחיד, ללא היסוסים ציבוריים כמעט, במאבק האלים וברצח האזרחים כדרכו הפוליטית - אינו מוכן לקבל אותנו כשותפים לחלקת ארץ זו. אני מאמין כי לבסוף העם הפלסטיני יתבגר, ואני מאמין כי אנו איננו יכולים לעזור לו בכך - זו תהיה אדנות. כל המציעים להקים ולטפח מנהיגות פלסטינית חלופית שוגים - כי דבר זה אינו אפשרי. ערפאת, בתור מנהיג, נכשל במבחנו הגדול ביותר - היכולת לשכנע מתוך החלטיותו ולקבל על עצמו את העול לותר על החלום הפלסטיני המלא (בעיקר על זכות השיבה) תמורת היכולת לחיות בשלום. באותו מבחן בדיוק עמד בן-גוריון ב-1947, והוא שכנע את הציבור היהודי לקבל את הצעת החלוקה. באותם מבחנים עמדו בן-גוריון והתנועה הציונית כאשר במשך מלחמת העולם השניה ולאחריה פעלו כנגד בני עמם הם (ה-"סיזון"), תוך נכונות לשלם מחיר פוליטי והיסטורי כבד, על מנת להפגין את שאט נפשם מהדרך האלימה בה נקטו הארגונים הקיצוניים. בכל עם קיימים אנשים רעים, ואין לי ספק שחלק מהחיילים בשטחים לוקים בנורמות מוסריות גרועות, אשר הלחץ הגדול המופעל עליהם מעצים אותם והם מבצעים מעשים שלא-יעשו. מעשים איומים נוראיים, אשר הינם פליליים. אך המוסדות הישראליים מגנים את הפעולות האלה ופועלים למזערן, חיילים נכלאים ומפקדים מודחים על מעשים כאלו. זה בטוח לא מספיק, וקיימים חיילים רבים אשר מתחמקים מהעונש המגיע להם. אך הישראלים שולחים מסר חריך כלפי עצמם - אלו מעשים שלא יעשו. אני מאמין כי הפלסטינים והישראלים נמצאים כיום במאבק קיומי, אשר אם נפסיד בו נאבד את מדינתנו. אני מאמין, כי במאבק כזה, אין מקום לאמצע. עליך לבחור בצד בו אתה תומך (מה שלא אומר שאינך יכול לבקר את פעולות הצד הזה). לצערי, גלעד, בחרת לברוח. במקום לנסות ולהתעמת עם מה שקורה פה. בחרת בפתרון הקל למצפונך המיוסר. יכולת לעשות דברים רבים על מנת לנסות ולהשפיע, אבל המדינה הגעילה אותך. אתה מתנשא. כן, אתה מתנשא. כי אתה חושב שאתה טוב מדי מכדי להשחית את מצפונך פה. אך אנו זקוקים למצפונך (אם אכן יש לך כזה), כפי שאנו זקוקים לעמירה הס ולגדעון לוי. אינני מסכים עם דעותיך, ואינני מסכים עם דעות שני עיתונאים אלו. אני חושב שבמאבק זה אנו המוסריים יותר, ואנו הצודקים. אך עדיין אנו זקוקים לקול השונה, הקול אשר מאתגר את מעשינו. הקול אשר מונע מאיתנו להדרדר. הקול אשר הופך אותנו לעם בוגר. כנראה, גלעד, שאתה לא חלק מהקול הזה. כנראה, שאתה מעדיף להיות חלק מהקול המבקר את העוולות באופן סלקטיבי, כי אתה רואה את המציאות דרך משקפיים שלא מאפשרים לך להשאר בשום צד. אלא לברוח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אייל מסוים לא רואה עצמו שייך לצד מסוים? האם עצם היולדו לאם יהודיה על פי ההלכה מחייבת אותו לצדד בעמדת העם היהודי (או עמדת חלק משפיע מיהודי ישראל, אם נרצה לדייק)? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |