 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין כל הגיון בהצעתך לפגוע גם באזורים מהם לא נשלחים פיגועים. למרות שהפלשתינאים קוראים לעצמם "עם", רמת המחוייבות ההדדית שם אינה גבוהה במיוחד והיא נמוכה במיוחד ביחס למחויבויות צרות יותר (חמולה, אירגון). אירגוני הטרור מנסים להכניס למאבקם אוכלוסייה רבה ככל האפשר (טוב, לא כולם. החמאס יותר והג'יהאד פחות) ואיני מבין מדוע עלינו לסייע בידם. מה הטעם בהבערת מוקדי שרפה נוספים על אלו הקיימים? זאת בהנחה שאין חפץ אתה בהבערת כל השטח, כדי למנוע שיבה למו"מ ופשרה טריטוריאלית. מצד שני, אם גורמי הביטחון יאשרו, אני מסכים עם ההצעה לפגוע באופן מתון במשפחות המתאבדים. כוונתי לגירוש והרס בתים. גם איני פוסל על הסף גירוש המוני של האוכלוסייה הפלשתינאית בשטחים, אם יכולו כל הקיצין. אך זה עוד רחוק, ויש קודם לשוב ולנסות לעשות שלום עם העם הפלשתינאי, תחת הנהגה אחרת מכנופיית הרוצחים השולטת שם כעת, תוך (המשך ה)נכונות מצידנו לפשרה מרחיקת לכת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב להקדמה ולסיום המאמר. עוד לפני שכתבת את תגובתך ידעתי שכך חושבים רבים, ואני ניסיתי לשנות את דרך החשיבה הזאת. כתבתי את המאמר בדיוק בגלל אנשים שחושבים כמוך. לדעתי, אלו הם בדיוק הנחות הבסיס של אנשים שהאמינו באוסלו, וחשיבה זו היא המשך הטעות שנובעת מאותן הנחות שבעיניי הן מוטעות . (כמו גם רעיון ההפרדה החד צדדית שהוא פלג אחר של מאוכזבי אוסלו.) אתה תמכת בזמנו בהסכמי אוסלו. לא כן ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן תמכתי בהסכם אוסלו וגם היום איני בטוח שהוא היה משגה. היינו חייבים, הן מוסרית והן מדינית, לנסות לפתור את בעיית האפרטהייד בשטחים בדרכי שלום. יתכן שהמשגה היה באי הקפדה על קיום סעיפיו, משני הצדדים. אך בהערכה מחודשת של ההסטוריה והאישיות של מי שהביא לתבערה, מסקנתי היא שחורבן ישראל היה מטרתו מלכתחילה, אם אחרי השיבה ואם לפניה, כך שעימות מזויין היה מתרחש בכל מקרה, אך אולי בתנאים נוחים יותר לישראל. עדיין, איני מקבל את הטענה שאת כל זאת ניתן היה לחזות מראש. המציאות היא כה מורכבת ושום דבר אינו מתרחש כפי שתוכנן, גם אם תמיד, מכוח המספרים הגדולים, תמיד ימצאו אלו שחזו את שמתרחש. ולא רק בגלל המספרים הגדולים: כשאותה קבוצה אומרת תמיד את אותו הדבר בעניינים שונים, סביר שמתישהו הם יצדקו, כשעון על עומדו. כוונתי היא למחנה אותו אתה מייצג, שמאז ומעולם התנגד לכל הסכם מדיני הכרוך בפשרה, בתואנה שזוהי רק מזימה של הצד השני. בפיסקה זו אני מזניח את מחויבויותי המקצועיות ומעצים ומבסס את המתקפה על הימין. גם כאן, תוך ציטוט מפרקי אבות ופרפראזה על ביטוי ידוע בלטינית. ואז, לסיום אני מסכם במילים שיהדהדו עוד הרבה זמן ברחבי האינטרנט ולוחץ "אשר" בשביעות רצון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוצא עצמי עונה שוב ושוב לאותן טענות באותם נימוקים. האמת היא שזה מתחיל לשעמם, אבל כיון שאותן טענות נטענות והתשובות לא השתנו, אין לי ברירה אלא לחזור, ואולי בכל זאת יגיעו הדברים לאזניים (כלומר לעינים) שעדיין לא שמעום. צריך להפריד בין הגיון ואידיאולגיה. אני משתדל כאן להימנע מהויכוח השני, משום שזה מאד אישי. מילות השיר "ירושלים של זהב" שנכתבו לפני מלחמת ששת הימים ובהם: "איכה יבשו בורות המים, כיכר השוק ריקה, ואין יורד אל הר הבית בעיר העתיקה", והבית שנוסף אחרי המלחמה: "חזרנו אל בורות המים וכו"', לי הן אומרות משהו אבל לא אוכל לשכנע מישהו שהדברים אינם אומרים לו דבר שיחוש בכך. את זאת אפשר להשיג רק בעזרת חריש עמוק, רצוי מגיל צעיר ובהרבה זמן. אבל כפי שאני טוען שוב ושוב הסכמי אוסלו חורגים מכל אלה. הם לא שרתו, ואני טוען שאפשר היה לחזות זאת מלכתחילה, גם את אלה שמבקשים לקנות שלום בשטחים. הסכמי אוסלו לא נכשלו בגלל תכונותיו של אדם אחד. הבעיה הייתה שבהסכמים האלה לא נקנה שלום במחיר של שטחים , אלא איזו הבטחה לא מוגדרת במחיר של שטחים מאד מוגדרים. איני חושב שקרה פעם בהיסטוריה דבר כזה. היה בצורה זו של הסכם איזו אמונה מאד מוגזמת שאין לה מקום באופן כללי במישהו שעברו הוכיח שאין הוא ראוי לאמונה כזאת, ואיני מתכוון כמובן לערפאת אישית. והיו שמאלנים שהבינו זאת. ארי שביט העיד על עצמו שלא האמין בהסכמים האלה, אבל מסיבות שונות (איני זוכר בדיוק אילו, אך בעיני בודאי לא היו מוצדקות), לא פרסם את הגיגיו. פרופ' שוקה פורת היה שמאלני שגם לא האמין בהסכמים וגם לא הסתיר את דעתו מלכתחילה. הוא העיד על עצמו ש"בורות המים" אינם נחשבים בעיניו, אך הבין כרבים אחרים שהדבר הזה יביא אסון. חזרנו לויכוח הזה בגלל אחיזתך גם היום ברוח הסכמי אוסלו. חלק מרוח זו הוא להפריד בקרב הפלשתינים בין "אויבי השלום" והאחרים. זו טעות שאחיזה בה תחמיר ותעמיק את צרתנו. אי אפשר לכבות שריפה כזאת בדרך של הזלפת טיפות מיים במקומות שנראים עדיין כאילו שלמים. ללא מעשים דרסטיים כעוצמת השריפה כולנו נישרף בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"צריך להפריד בין היגיון לאידאולוגיה"? דהיינו, אם תהיה דרך לבצר את קוי 67 בצורה הרמטית למדי + כוח ההרתעה של ישראל יהיה כזה שביכולתה יהיה למחוק את העולם כולו בפצצות מימן בתגובה להתקפה עליה תעדיף את הפיתרון ההגיוני הנ"ל על האידאולוגיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איני חושב שקרה פעם בהיסטוריה דבר כזה. היה בצורה זו של הסכם איזו אמונה מאד מוגזמת שאין לה מקום באופן כללי במישהו שעברו הוכיח שאין הוא ראוי לאמונה כזאת, ואיני מתכוון כמובן לערפאת אישית." הסכמי וורסאי 1918 שהתגלו אחרי 20 שנה כטעות כי המנצחים לא אכפו את ההסכמים. הם האמינו לגרמנים אבל הגרמנים המשיכו לפתח צבא בחשאי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה בחשאי? גרמניה לא הסתירה את מאמצי המלחמה שלה. מטסים אוויריים, למשל, היו גלויים לכל. לקבוע שהסכמי וורסאי היו טעות זו קצת יומרנות. קיינס (כן, זה מהכלכלה) שהיה בין הנציגים הבריטים לוורסאי (אגב, שלום פריס - 1920 אא"ט) ופרש כתב מיד מאמר ארוך ומפורט מהן ההשלכות של ההסכם המתגבש. לטעון שאחרים לא הבינו על מה קיינס מדבר זו קצת יומרנות. להבנתי לכולם זה היה ברור, הם רק הכינו את התנאים למלחמה הבאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסכמי וורסאי - אם אני זוכר את שיעורי ההסטוריה - נכשלו כיוון שבנות הברית אילצו את גרמניה לפצות אותן (בהרבה מאד זהב) על הנזק שהיא גרמה להן במעשי התוקפנות. הדבר לא איפשר לגרמניה להתאושש כלכלית ודחק אותה - בעזרת היטלר כמובן - למלחמת העולם השנייה. הלקח הזה נלמד על ידי בנות הברית, שבעקבות מלחמת העולם השנייה סיייעו לגרמניה להתאושש בעזרת תכנית מרשל וכו' וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אך טענתי היא שלא ''נלמד לקח'' אלא המטרות היו שונות. מי שדרש מגרמניה פיצויים לאחר שקיינס הראה כי גרמניה לא תוכל לעמוד בהם יזם, במודע, את ההתלקחות הבאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אני מצטער אם השגותי כבר הוזכרו בדיון זה, אך הרבה פעמים יש לי בעייה עם מאמרים פופולריים. אני דוחה את קריאתם לזמן בו אוכל לקרוא את כל התגובות עליהם, בין השאר כדי לא להטריח את שאר האיילים במה שכבר טופל. סופו של דבר הוא שאיני מגיב כלל. לפעמים אני חורג מתבנית זו ואקבל בברכה והבנה הפנייה לשנאמר. שנית, הביטוי בו בחרת - "לקנות שלום בשטחים" הינו המצאה ימנית, הבאה לצמצם את האידאולוגיה היונית למעין תשלום שוחד ואת הצד השני לכנופיית גובי דמי חסות. ובכן, גישת חלק גדול מן השמאל הינה שלפלשתינאים מגיעה מדינה בזכות, ולא כשוחד. לגבי הפלשתינאים, לפחות באינתיפאדה האמיתית, היה מאבק עממי בשטחים שביטא רצון פשוט ובסיסי: להיות עם חופשי (כיום ניתן להוסיף גם "בארצנו"). לא היה בזאת שום מאפיינים של כנופייה שבאה לקנות ולמכור. שלישית, אני יכול להסכים שלא רק ערפאת הוא הנושא באחריות למצב הנוכחי והעתידי. רוב הפלשתינאים תושבי השטחים, הם שנותנים את הלגיטימציה והמסתור לטובחי אוכלוסייתנו ולכן הם אשמים גם כן. עדיין ערפאת, הוא היחידי שיכל למנוע זאת ולהוביל את עמו לשגשוג ורווחה ואפילו, לדעתי, בסיוע השכנה המתקדמת, למוביל את עמי ערב לדמוקראטיה, השכלה ומעשים טובים. אך הוא ועמו בחרו אחרת. רביעית, מעורפלות ההסכמים נועדה גם לאפשר לערפאת מרחב תמרון פנימי ובין ערבי וכן כדי לקנות זמן. זמן הדרוש כדי לחנך את ההמונים לויתור על חלומותיהם וזמן הנחוץ לכניסה לדינמיקה של שלום ולקטיפת פירותיו, כך שהויתורים המפורשים יכאבו פחות לכשיגיעו ואף יראו כדאיים. זאת, כמובן, בתקווה שנכזבה שכוונותיו טהורות וש"הם" אוהבים את ילדיהם יותר משהם שונאים אותנו (גולדה?). חמישית, נראה לי שרבים מאלו שדעתם לא נוחה היתה מן ההסכמים אך היססו לבקרם עשו זאת משום שגורלם של הסכמים מסוג זה, יותר משהוא תלוי בפרטי ניסוחם, תלוי הוא בכוונות הצדדים. סעיף ההסגרה הינו דוגמא אחת לכך. אם מחבלים באמת ישפטו ויישבו בבתי כלא על פשעייהם וכן יהיה שיתוף במידע מחקירתם, אין כל צורך בהסגרתם ואף עדיף שהם יטופלו שם. אפריורי, היה סיכוי סביר דיו שנושא זה יטופל באופן משביע רצון ולא שווה היה לוותר הסיכוי לשלום כבר בהתחלה בגלל בעייה שיתכן ולא קיימת. שישית, הודיעו בחדשות שהם לא התכוונו ושהם מבקשים סליחה ואומרים שהכל היה אי הבנה אחת גדולה ושבפעם הבאה זה יהיה אחרת וגם שהם יפצו אותנו על כל מה שעברנו. לפחות זה לא היה בצחוק, כי בדיחות כאלה אני לא אוהב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אענה רק על חלק מדבריך. "לקנות שלום בשטחים" בעיניי אינו שוחד אלא מסחר הוגן, והשיטה שבה התנהלו תמיד חיי האדם. שום תהליך בין עמים לא הוכרע בגלל איזו הכרה ב"זכויות" של הצד השני ומתן מתנות מתוך טוב לב. לעומת זה בטויים כ "זכות למדינה" הם ביטוים חסרי מובן שמאחוריהם גם הרבה רבדים של התנשאות. אם יש להם זכות, למה לא על כל השטח כפי שהם חושבים ? אנחנו חדשים פה. לא ? אתה הרי לא מאלה שמקנים לנו זכויות כאן בתוקף כל מיני טקסטים עתיקים. בשיטה הזאת אתה יכול לחלק זכויות כרצונך לכל צד לפי הרגשות לבך. אין שום יכולת לאובייקטיביות ולהבנה ברורה מה שייך לכל צד. וכאשר אתה מגדיר את זכויותיו של כל צד לפי הרגשות לבך, תוך מתן נתח גם לצד השני אתה פשוט חוטא בהתנשאות. הצד השני יכול לחלק את הזכויות אחרת. לגבי "מעורפלות", שמענו כבר על השיטה הזאת. נדמה לי שקיסינג'ר המציא אותה. איני חושב שהצליח להשיג איזה שהוא הישג בעזרתה. אבל בעניין הסכמי אוסלו, אין שום קשר למעורפלות. הטריטוריות שאנו מוסרים אינן מעורפלות כלל. מה שהם היו צריכים לתת בתמורה רק זה מעורפל. לכן אין כאן הדדיות ו "תן וקח" אמיתיים שחשובים בכל הסכם. ולבסוף ללא קשר לויכוח הזה, אני מכריז על כשלון מבצע "חומת מגן". המבצע נגמר בכך שיוצאים מהערים, ובמקביל אני שומע שוב את צמד המילים שכבר מזמן לא שמעתי: "התרעות חמורות". יקח להם קצת זמן להתארגן. . . והכינו עצמכם לפיצוצים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |