 |
|
 |
||
|
||||
 |
עוד לא הקשבתי לאלבום "מלנכוליה אהובתי", אבל רק נותר להגיד שלא צריך לחפש את החתרנות או את הבעיטה בממסד אצל חמי רודנר . הרוק הישראלי ניזון מהשוליים, הוא אולי זרם שוליים במהותו, ואני אומר את זה בגאווה ,לא כל דבר צריך להיות דואט עם אחינועם ניני ,למרות שרודנר מרבה להופיע בתיאטרון תמונע הקטן שמייצג תרבות שוליים מסוימת- הוא מיינסטרים והוא יודע את זה, ו"איפה הילד" היו להקה מצליחה שהיתה מיינסטרים בתקופה בה המיינסטרים קיבל יותר דיסטורשן גם מטעמי אופנה. לכן לא צריך לפתח קינה לעבר המפואר, צריך פשוט לחפור בין ערמות הדיסקים בשוליים כמו שהיה צריך לחפור באלנבי כדי למצוא את פורטיס בסוף שנות השבעים, מבחינת הסאונד גם גאולה היה הליכה ברורה לכיוון מלודי יותר ורך, אולי רודנר היה רוצה להיות דון קישוט של הרוק אבל הוא לא היה אף פעם, אולי הוא קלט את זה כשהוא שר את "אין רונקנרול בעברית"- שיר שיותר מהווה פורקן לדימוי שלו בעיני, וגם אם הוא היה הופך לדי ג'יי כמו אסף אמדורסקי זה לא היה משנה. בברכת גיטרה בס תופים יום עצמאות שמח (גם את זה ביטלו) אחלה כתבה נעמה :) נסיך הלאות והשפל עידו הראל |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |