 |
אם ניקח שלוש קבוצות שהיו ביהדות ויצרו פילוג, והן: חסידות, שבתאות ונצרות (לפי דעתי הן רק דוגמאות למגמה כללית, והיו עוד מקרים כאלה בהיסטוריה) כולן התחילו בתוך היהדות ורצו להישאר בפנים ורק לשנות דברים מסויימים, ובכולן היהדות האורתודוכסית (הMAIN STREAM של היהדות, זאת אומרת מי שרצה להישאר במצב הקיים ולא לחדש) נלחמה בהן בכל הכוח - בתחילת תקופת החסידות היה חרם על החסידים וגם הכריזו על מצוה להסגיר אותם לגויים אפילו אם הגויים יכלו להרוג אותם, וראה את מאבקם של הגר"א ותלמידיו (אגב, זה כמו שעשו לנצרות, רק אני מקדים את המאוחר - והערה זו בסוגריים בגלל שאני יודע שהיא מאד תעצבן, כך שאם היא מפריעה לעיון במאמר - פשוט תתעלמו ממנה). ובהמשך התנועות הנ"ל צברו תאוצה (מסה של אנשים) שלא יכלו להתעלם מהם, אז כרגיל גם היו גורמים חיצוניים (לא קשורים לויכוח בינם לבין האורתודוכסיה) שהם קבעו האם התנועה תישאר בתוך היהדות - מה שגרם לה לוותר על הרבה מהייחוד שלה ולהיכנע לנורמות, או שהיא יצאה מחוץ למחנה ואז היא הקצינה וביטלה את הדברים המשותפים עם היהדות האורתודוכסית (לפי דעתי מבחינה היסטורית נקודות ההכרעה היו מאורעות היסטוריים חיצוניים, אבל נקודה זו אינה דבר חיוני בתאוריה הנ"ל).
ולסיכום - מה שאני אומר שהחסידות רצתה לחדש ולשנות את היהדות כמו הנצרות והשבתאות (זה כבר קטע מעצבן שאי אפשר להתעלם ממנו), ובתחילתה היא רצתה לשנות גם דברים מפורשים בשולחן ערוך (החל מנוסח וזמן תפילה דרך הערצה לרבי כמתווך לאלוהים ועד התרים לעשות עבירות) אבל כשהיא התקבלה לתוך הזרם הראשי של היהדות - היא התמתנה (תגובה סוציולוגית הכרחית וידועה), לעומת השבתאות והנצרות (למשל) שהתחילו גם עם שינויים קטנים (במקרה או שלא במקרה זה כמעט אותם סוג של שינויים עם סדרי התפילות) אבל בגלל שהם נשארו בחוץ - הם הקצינו וביטלו את הדברים ומנהגים המשותפים בינם לבין היהדות.
הערה: לדעתי גם הציונות הדתית וגם התנועה הקונסרווטיבית זה אותו קטע, רק אנחנו קרובים לזה יותר מדי ולכן אי אפשר לבחון את זה היסטורית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש