 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראיתי לאחרונה שתי התייחסויות ל"צוק איתן". האחת זו שנבעה מההתבטאות החוזרת ונשנית בשאלותיה של גאולה אבן למרואיין אביגדור ליברמן הערב בערוץ אחד במילים: "ישראל נגררה למערכה", והשנייה התייחסותו של שר הביטחון ארנס בראיון סוף השבוע: "לא ייתכן שצבא עם 500 טנקים וחייל אוויר חזק לא הצליח להביס וכו"'. איני מסכים עם שתי הגישות, למרות שאת ארנס אני די מעריך. לעניין "נגררנו למערכה", איני מבין איך זו ביקורת על הממשלה. האם למלחמת השחרור לא נגררנו ? האם למלחמת ששת הימים לא נגררנו ? האם במידה לא מעטה למבצע סיני לא נגררנו ? החלטת האויב לפתוח במערכה כנגדנו אינה בידנו אלא בידיו, ואי אפשר לבקר את הממשלה על כך שהאויב בחר לעשות כך אלא להתייחס לאופן שבו פעלה הממשלה לנוכח המעשה הזה של האויב. לעניין הביקורת של ארנס אומר את אשר אמרתי מספר פעמים בדיון הזה. עם 500 טנקים וחייל אוויר חזק וגם מספר לא קטן של עוצבות רגלים אפשר לכבוש את רצועת עזה, ולו עשינו זאת ואחר כך מטהרים אותה ומחזיקים אותה עד להודעה חדשה, היינו מבטיחים את השקט לאזרחנו בכל הישובים מעוטף עזה ועד גוש דן ונתב"ג, כל עוד חיילינו שם. אבל איני בטוח שארנס מתכוון לכך, ולכן הביקורת שלו אינה במקומה. אם לא רוצים לשוב לעזה ולשלוט בה1, הדרך שבחרה בה הממשלה הייתה די אופטימלית, והביאה לשקט ייחסי שנמשך לפחות בשבעת החודשים מאז. 1 אני לא אומר כאן שלא זו הדרך הטובה ביותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הכל טוב ויפה, אבל באיזה מערכת מדידה מאוגוסט עד דצמבר עוברים שבעה חודשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מדובר במלכודת שהכנסתי כדי לבדוק אם הקורא קרא את התגובה עד סופה. 2. בצעתי את החישוב ללא עזרת מחשב ואפילו מבלי להשתמש באצבעות היד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן והביקורת על ההיגררות למלחמה באה מהכיוון הניצי דווקא: אם ידעתם על ההיקף הכוורתי של המנהרות והסכנה הטמונה בהן, מדוע לא יזמתם? ואם לא יזמתם, יתכן שהמודיעין שלנו לקוי? השאלות הן לגיטימיות כך גם הביקורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין המנהרות הוא עניין אחר. לא מצאתי שום רמז בדבריה של גאולה אבן לכך שכוונתה לעניין המנהרות, ובגלל שלא נטרלו אותן קודם "נגררנו למלחמה", ולא כך הבנתים. על העניין הזה, הביקורת על אי הטיפול המוקדם במנהרות התנהלו כאן דיונים ארוכים שהשתתפתי בהם. היום שוב החמס משקם את מערכת הרקטות שלו ואומרים שגם את המנהרות. האם אנחנו נמצאים בעיצומה של "היגררות למלחמה" ? מה עלינו לעשות ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "החמס משקם את מערכת הרקטות שלו" - זו השערה ולא עובדה. העובדה היא שהחמאס הצליח לקיים רצף ונפח מספיק של שיגורים כל זמן שנזקק לכך. לדעתי, מטבע הלשון "פגענו קשה במערך הראקטי החמאסי" הוא תעמולה ישראלית חסרת מובן מלכתחילה. פגיעה קשה ב"מערך" אפשר להשיג רק ע"י כיבוש שטחים משמעותיים ברצועה ו/או ע"י מצור "מחניק" על הרצועה, דבר שאף לא נטען שנעשה. ב. עניין המנהרות הוא לדעתי מעניין ביותר. העדיפות האסטרטגית לחפירת המנהרות היתה השגיאה האסטרטגית הגדולה של החמאס וסיפקה לישראל את האפשרות לבחירה טקטית (חיסול המנהרות) האופטימלית והמוצלחת ביותר בהנתן ההנחה שנמנעים מכיבוש הרצועה. ג. עניין המנהרות גם מעלה תמיהות הנראות לי מרכזיות ביותר. ברור לגמרי, שעניין המנהרות היה מודע לגורמי הביטחון ואף נידון בדרגים גבוהים לפחות חצי שנה לפני "צוק איתן". מצד שני, נראה כי המבצע הישראלי לגילוי והחרבת המנהרות היה די מאולתר. נראה שצה"ל לא היה ערוך ומוכן לכך ולראיה ההערכות הבלתי ריאליות למשך הזמן, התמשכות הביצוע והטענות על חוסר בכוחות ואמצעים. מצד שלישי ליברמן/בנט/דנון (חלקם או כולם כאחד) טוענים שאלמלא ההצעות האסטרטגיות שלהם בזמן המבצע דבר לא היה נעשה בנוגע למנהרות. ד. מובן שהעובדות הנ"ל צופנות בתוכן סתירה אהדדי. לא יתכן שכל הטענות כאן נכונות. לדעתי, אחד ההסברים האפשריים הוא שנתניהו/יעלון מידרו את הממשלה כולה (ובפרט ליברמן/בנט/דנון) מן ההחלטות וההכנות האסטרטגיות, בין משום שאינם סומכים עליהם ורואים בהם סיכון בטחוני ובין משום שרצו לשמור את תהילת הניצחון הצפוייה לעצמם בלבד ולא לחלוק אותה עם שותפיהם-יריביהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה לא השערה אלא עובדה. כלומר אין כל ספק שהחמס עושה פעולות לשיקום מערך הרקטות שלו. עד כמה יש לו יכולת לממש את המטרה הזאת ביעילות זו שאלה שאני לא לגמרי בטוח בה. לדעתי, בשיקום הזה מערך מנהרות ההברחה למצרים הוא חוליה קריטית, ובלעדיו מאמצים כאלה יהיו חסרי תוחלת. לאחרונה, מאז שמצרים יצרה מרווח בלתי מיושב ברפיח ברוחב חצי קילומטר ויותר לא ראיתי ידיעות בדבר יכולות ההברחה של חמס ואני מקווה אם כי לא בטוח שהמצרים חסמו כמעט לחלוטין את הנתיב הזה בפעולה הנ"ל. אשר לפגיעה במערך הרקטות ב"צוק איתן" אני חולק עליך. בוודאי הייתה פגיעה אנושה במערך הזה, והשאלה היא רק עד כמה נותרו דרכים לשיקומו (מה שמחזיר אותנו לנושא שבתחילת תגובה זו). ממה אני מסיק שאכן הייתה פגיעה ? מכך שהיו הערכות מודיעיניות לגבי מספר הרקטות שבידי חמס, והייתה ספירה של הרקטות שנורו במהלך המבצע וגם הערכה שנבעה גם מצילומי אוויר של מידת הפגיעה מהאוויר באחרות. לקראת סוף הלחימה פורסמו ידיעות על ידי דוברינו שנותר לחמס כשליש מהמערך הרקטי, ואין לי סיבה לפקפק בהערכות האלה של צה"ל. אני גם חושב שתאריך הפסקת האש הסופית היה במידה מאד רבה תוצאה גם של הנתון הזה. לעניין המנהרות רציתי רק להעיר שהנושא הזה מהווה בעיה לא פשוטה לא רק מבחינת אפשרויות הגילוי אלא גם מבחינת האפשרות להשמיד את המנהרות באופן כזה שלא יהיה אפשר לשקם אותן במהירות, ומכאן הצורך בזמן הרב להשלמת המשימה בזמן המבצע. טונות על טונות של חומרי נפץ פוצצו שם. זה לא פשוט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |