|
יש דבר קטן קטן שאולי נשכח בלהט הויכוח האם צריך לשחרר את שקולניק או לא, ואפילו גולדשטיין ניצל את ההזדמנות להשתחל (כדוגמא) גם לכאן. הדבר הקטן הזה נקרא חוק (או בכתיב חסר - חק). החוק אומר שאסיר זכאי לניכוי שליש מתקופת המאסר לה נשפט במידה שאין מניעה (וזו גם הלשון שבה משתמשת הועדה - האם יש מניעה או אין מניעה) לנכות שליש זה. אין תפקיד הועדה לבדוק האם ''צריך'' לתת לו שליש, אלא רק אם יש מניעה לתת. חברי הועדה כוללים שופט בראש הועדה, נציגי זרועות החוק השונות בהתאם לתיק, ואם אני לא טועה גם נציג הציבור. אסיר לא יקבל שליש במידה שהתנהגותו בכלא היתה בעייתית (מתוך הנחה שלא הצליח להשתקם), או אם יש סיכון בטחוני או פלילי (עברייני אלימות, מרגלים, אסירים שביצעו עבירות בחופשה וכד'). לא זכור לי (כמי שעבר את הועדה בעצמו) שרשום באיזה מקום שיכולה להישלל הזכות לניכוי שליש במידה שהציבור אינו מעוניין או שחבר כנסת זה או אחר חושב שכך צריך להיות.
|
|