|
המחסור שנובע כיום בהנהגה נובע מכך שרוב הפוליטיקאים הם אנשים שמורגלים יותר לשיקולים פוליטיים של טווח קצר , ולמעשה דואגים יותר לעצמם ולכיסאם ( ואפילו לא למפלגתם). ייתכן שזה נובע מהריאקצהי שהייתה בשנות השבעים והשמונים לאידיאולוגים של העבר כמו בן גוריון יערי וחזן שנראו כדוברי מליצות חסרי משמעות . ה"בון טון " היה לדבר על הדברים העכשוויים שמעניינים את הציבור עכשיו ולהימלט מה"ירחמיאליות " האידיאולוגית . וכך הופיעו פוליטיקאית שהציניות הייתה דגלם ( ולא רק אמצעי למטרה כפי שהייתה בדורות קודמים) התוצאות של זה נראות לדעתי כעת. משבר מסוג זה הורגש בסוף המאה ה-19 ואין זה מקרה שהרצל סחף אז את ההמונים , וגם רבים מהאינטלקטואלים אחריו , הוא נראה כמי שמבטא הן באישיותו והן בתפיסותיו מציאות חדשה ומלהיבה: מעניין לראות כיצד נראה הרצל בעיני בני תקופתו כפי שאפשר לראות מהנאום הזה שניתן בשנת תרע"ט : וכפי שאפשר ללמוד מכאן
|
|