 |
העובדה שהסכמי אוסלו זכו לרוב במשאל ההחלטה הגרועה בקרב משתתפי האייל, היא בעיני תעודת עניות למשתתפים במשאל.
סבורני כי כל מי שאינו שטוף באידאות פיקס השולטות היום בציבוריות הישראלית, יתקשה לראות בהסכמים האלו הרבה מעבר להכרה במציאות שבמילא כבר היתה קיימת. הסכמי אוסלו לא בססו את אש"ף כגורם המרכזי בעם הפלשתיני כפי שהם לא הפכו את ישראל לעובדה קיימת במזה"ת. הגם שאיני בטוח לגמרי בכך, אאעיז להציע את ההשערה כי "חוסר ההצלחה" של הסכמי אוסלו קשור בכך שהם לא הצליחו להתקדם הרבה מעבר להכרה במה שהיה כבר קיים. מאז קראתי את ספרו של מירון בינבנישתי, אני נוטה לדעה כי כשלונם המעשי של הסכמי אוסלו ושל כל המהלכים האחרים בין ישראל לפלשתינאים נובע ממשהו עמוק ובסיסי יותר. כל המהלכים הללו הסתמכו על רעיון החלוקה ("שתי מדינות לשני עמים"). אם רעיון זה הוא בלתי צודק מוסרית כמעט באותה מידה שהוא בלתי ניתן ליישום ברמה הפראקטית, מדוע צריך להתפלא כי כל המהלכים המתבססים עליו כושלים בסופו של דבר?
לדעתי ישנה החלטה אחרת שכלל לא הוזכרה ברשימה, שהיא מועמדת הרבה יותר טובה לתואר "ההחלטה הממשלתית הגרועה ביותר שנתקבלה בישראל" מאשר כל אלו שנזכרו. אני מכוון להחלטת ממשלת ישראל לאחר מלחמת ששת הימים לספח את מזרח ירושליים ולהכריז על יתר השטחים כשטח כבוש. החלטה זו המיוחסת בד"כ למשה דיין שהתקבלה בממשלת אשכול, היתה באופן טיפוסי, החלטה לא להחליט. דובר אז על "מחכים לטלפון" ועל השטחים כקלף מיקוח למו"מ על שלום עתידי. כלומר ההחלטה נראתה בו זמנית גם כהברקה שאפשרה לממשלת ישראל להמנע מסיפוח אוכלוסיה ערבית גדולה וגם כהחלטה זמנית עד שיבוא הפתרון המלא וקבוע. ושוב באופן טיפוסי הפכה ההחלטה הזמנית הזו למצב קבע המדרדר את ישראל לעמדת המנודה העולמי אך עושה זאת בצעדים זעירים ואיטיים כל כך שהם כמעט לא מורגשים.
מה שקרה הוא מה שהיה חייב לקרות. כאשר אתה משתמט מלהחליט החלטות קשות אך נחוצות, מישהו אחר מחליט במקומך. כאשר הציונות החילונית השתמטה מן ההחלטה הקשה שבין סיפוח השטחים לסיפוח האוכלוסיה, קפצה הציונות הדתית-לאומנית במקומה ובמפעל ההתיישבות שלה התחילה את תהליך החיסולה של המדינה היהודית-דמוקרטית-ליברלית בדרך כזו או אחרת. ההחלטה הזו אפשרה גם לפלשתינאים לחמוק מהחלטות קשות. בכך שהיא שללה מהם את הזכות הדמוקרטית להשתתף בקביעת גורלם, היא גם שחררה אותם מכל אחריות למעשיהם. ב-50 השנים האחרונות הם יכלו לעסוק באופן בלתי פוסק ובלתי מופרע בטרור כלפי אוכלוסיה אזרחית, בזמן שהאחריות לתוצאות המעשים הללו כפי שהיא מתבטאת בגורלם האזרחי נופלת על הכיבוש הנאור. כך הפכו הפלשתינאים לקוזק הנגזל של זמננו.
החלטה, שבהתאמה לאישיותו הססגונית של אביה מולידה, נראתה כל כך מחוכמת ומבריקה, התגלתה בחלוף השנים הארוכות כתחילת סופה של המדינה היהודית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש