 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית. לפי החרמות השימוש במילה "מאיים" כאן הוא כביכול בקונוטציה פלילית או לא אתית או משהו כזה. מה פתאום ? האיום שלו, למרות שהוא לא פירש, אומר בערך כך: את פגעת בי, יש לי מידע משחיר עליך, אחשוף אותו בבוא הזמן בתור גמול על מעשייך נגדי. איום כזה לגיטמי לחלוטין. שנית. העתונאית הנ"ל אמרה על רהב דברים קשים מאוד, אולי העלילה עליו עלילה (למשל על כך שבשיחות פרטיות עם מעסיקיו הוא יעץ להם לנצל לרעה את עובדיהם קשי היום, תוך רמז שאם הוא יפול הם עלולים לאבד את פרנסתם עקב נפילתו). לכאורה, היא חשבה שבתור עתונאית היא מוגנת מתגובות נשוא דבריה, נוהג פסול של "עתונאי קטן שלי". בתגובה, הוא אמר שהיא כלל לא מוגנת, הוא יכול להגיב באותם כלים בה היא השתמשה נגדו (הפצת מידע לא נעים). יש טענה שמר רהב הוא אדם רע משמיצן צבוע וכיוצא בזה, אולי זה נכון אולי זה לא, לא יודע; אבל טענה כזו אינה מתירה לעתונאית ללכלך עליו. שלישית. בתגובה השניה, אם אני זוכר, הוא אמר גם שהיא חשופה לתביעת לשון הרע והוא ישקול תביעה. זה לא חזרה בו מהאיום (השחרת דמותה בבוא העת) בתגובתו הראשונה, זה בנוסף או שהיה מובלע באיום הראשון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
העלילה שאתה מדבר עליה אינה ממש עלילה, היא ביקורת סרקסטית. נוחי דנקנר אכן הוציא מכתב עידוד לעובדיו, וסביר להניח שלפחות התייעץ לגביו עם איש יחסי הציבור שלו: מה ששפורר כתבה היה ייחוס נימה צינית לדברים שנאמרו באותו מכתב (ואזכור התסריט השלילי האפשרי לגבי הקבוצה). מה שהכעיס את רהב להבנתי היה לא הציניות אלא העובדה ששרבבה את שמו לעניין. שרבוב לגיטימי וריאלי, אם נזכור את חלקו המוחצן והאישי בפרשיות של תאגידים אחרים שנקלעו לקשיי הסברה (ע"ע בנק הפועלים, פרשה שהוא מרמז אליה כשהוא מזכיר את שלי יחימוביץ'). בכל אופן, הוא לא הכחיש שהיה מעורב בניסוח המכתב (ואני מניחה שגם בפרשת בנק הפועלים, המעורבות האישית שלו, דווקא מבלי שיחימוביץ' תנקוב בשמו ראשונה, העידה על מידת מעורבותו בעניין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. יכולה להישבע שלחצתי preview reply וכך גם הופיע בחלון הכתובת. אלא שהתגובה נשלחה בכל זאת :-P האייל רדוף רוחות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא קראתי במקור בפייסבוק את ההתנסחות של העתונאית שרון פורר (?) לגבי רני רהב. אני לא רשום בפייסבוק ולא ארשם לשם. לא מעניינים אותי הרכילויות והקישקושים החברתיים בפייסבוק, גם לא החדירה לפרטיות הגולשים. כל הגירסאות שהתפרסמו בנושא היו גירסאות של העתונאית ושל העתון דה מרקר שמעסיק אותה, אילו גירסאות חד צדדיות שאינן בהכרח מדוייקות. זאת ועוד, העתון דה מרקר הצהיר בגאווה שהשיטה שלו לקדם מאמרים היא באמצעות רכילויות סביב המאמרים (במילים מכובסות : העתון הזה קורא לרכילויות "הפן האישי של הסיפור"). בהתאם לגישה הרכילותית המכוערת והמכוונת של דה מרקר — לא אתפלא אם העתון דה מרקר מעודד את העתונאים להשתמש ברכילויות פייסבוק בתור פולו אפ למאמרים שהוא מפרסם. לגבי השאלה: האם יתכן שיש פה מקרה של לשון הרע. על זה יש התייחסות בחוק ללשון הרע בשיטת אינואנדו. איזכור, בין שאר הדברים, להשמצות אינואנדו יש כאן בסוף הדף : http://www.advocateperetz.com/עורך_דין_דיבה_לשון_הרע אינואנדו זו שיטת השמצה שבמכוון לא עומדים מאחוריה בגלוי. בשיטה זו רומזים שוב ושוב על ההשמצה תוך טענה שההשמצה נאמרה לא ברצינות; לאחר שחוזרים על הרמז המשמיץ שוב ושוב — מובילים את השומע למסקנה כי מה שנאמר "לא ברצינות" הוא האמת. העובדה היא שאת עצמך הגעת למסקנה "סבירה" שכאילו הייתה שיחה בין רהב לדנקנר על ניצול לרעה של העובדים הזוטרים, כאשר את המסקנה "הסבירה" הסקת מתוך הההתבדחות לכאורה של שרון פורר. דוגמא קלסית לשיטת האינואנדו, כשיטת השמצה חמקמקה, יש בנאום ההספד של אנטוני על קברו של יוליוס קיסר, במחזה של שייקספיר (יוליוס קיסר). אחזור על מה שאמרתי. לא היה שום איום לא לגיטימי מעבר לדיבורים חריפים בעידנא דריתחה, זמן קצרצר לאחר שהעתונאית רמזה כאילו רני רהב הציע לדנקנר הצעות מושחתות (ניצול העובדים הזוטרים). אם העתונאית ליכלכה על רהב זכותו ללכלך עליה, מידה כנגד מידה, לא מקבל את ציקצוקי הלשון והחרמות עליו על כך שאיים שגם הוא ילכלך כתגמול. המעשה שהעתונאית עשתה, אם עשתה (!), הוא הרבה יותר גרוע מהאיומים הלגיטימיים של רהב בעקבות השמצתו. השימוש במונח "איומים" על עתונאי כאן הוא שימוש מטעה: איומים לא כשרים על עתונאי הם איומים שמטרתם למנוע ממנו פרסום עובדות, ואילו כאן לא מדובר על פרסום עובדות עתונאיות אלא לכאורה בהשמצות של שרון פורר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדיוק דיבה כאן? אם הייתה כאן דיבה הייתי מצפה בקשה מנומסת יותר להורדת הפוסט. מי שיש לו מקל של עורך דין יכול לדבר בנימוס. כשמדברים בנימוס נותנים לצד השני גם אפשרות להבהיר ולתקן (להבדיל מסתם כוחנות שנועדה להפחיד ולהרתיע). גם רהב לא מכחיש שזו הייתה תגובתו הראשונה לפוסט שנראה לו בעייתי: התגובה הראשונה שלו היא אותו איום כוחני. איש יחסי ציבור מנוסה צריך לדעת שאיומים מהסוג הזה לא תמיד עובדים. איש יחסי ציבור מנוסה היה צריך לדעת שזה יכול להיות מסוכן לאיים כל הזמן על עיתונאים. כמוכן, שפורר לא כתבה שההצעה הייתה מושחתת. היא כתבה שההצעה (או לייתר דיוק: ההתבטאות) הייתה צבועה. וההתבטאות הייתה אכן צבועה: * החברות שהיו בצרות הן החברות שבמעלה הפירמידה: גנדן, טומהוק, אי.די.בי פיתוח ואי.די.בי אחזקות. שופרסל, סלקום וכלל ביטוח הן חברות מצליחות (יותר או פחות) בזכות עצמן, בלי קשר לחובות העצומים שהצטברו במעלה הפירמידה. * היאחזותו של דנקנר בקרנות המזבח הותירה את קבוצת אי.די.בי אחזקות עם חוסר ודאות בהנהלה במשך זמן די ממושך ובכך מעשיו של דנקנר באותה תקופה דווקא פגעו בעובדים. גם אני משתדל לא לקרוא את פייסבוק, אבל אי אפשר לטעון שזמין לכל הוא (בהקשר הזה) הפרת הפרטיות. שפורר כתבה את הפוסט לכולי עלמא. שפורר לא רמזה שהיו שם הצעות מושחתות. שפורר כתבה שההצעות הן פשוט ייפוי המציאות (וחלק מתהליך הייפוי הזה הוא התייעצות עם איש יחסי הציבור). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |