|
||||
|
||||
כתבה טריה מה"ניו יורקר" עוסקת בדיוק בנושא הדיון שכאן. מסתבר שמחקרים מראים שלהיות הכי צעיר במחזור אכן מהווה חיסרון (לימודית, חברתית וגופנית) בכיתות הנמוכות, אבל דווקא מוביל להישגים טובים יותר בגיל הקולג'. הסיבה המשוערת היא שהצעירים במחזור חייבים להתאמץ יותר, וכך מפתחים כישורי חיים טובים יותר. הנה שתי פסקאות המפתח: Few researchers would dispute that, in the immediate term, being relatively bigger, quicker, smarter, and stronger is a good thing. Repeatedly, the studies have found exactly that—older kindergarten students perform better on tests, receive better teacher evaluations, and do better socially. But then, something happens: after that early boost, their performance takes a nosedive. By the time they get to eighth grade, any disparity has largely evened out—and, by college, younger students repeatedly outperform older ones in any given year.
Why would that be the case? It all comes back to that relative difference: if you are always bigger and smarter, you may be more likely to get bored, and to think that everything—learning included—should come easily. You don’t have to strive and overcome obstacles in the form of older, more developed kids. If, on the other hand, you’re on the younger end of the spectrum, you are constantly forced to reach for your limits. And unlike in sports, where physical size often plays an undeniable, difficult-to-circumvent role in your eventual success, in school a physical disadvantage can turn into an academic advantage: children may learn to compete where they can succeed, where their persistence and attention can accomplish what their physical size may not. |
|
||||
|
||||
יכולה להיות לזה סיבה אחרת (בהנחה שלא סיננו אותם): מי שמתחיל אוניברסיטה בגיל צעיר אלה מראש נערים מוכשרים יותר שאכן הצליחו להתקבל לאוניברסיטה בגיל צעיר. למשל דוגמה קיצונית: הבה נבחן את ציוני השנה הראשונה של כל אלה שקפצו כיתה ביסודי - ולכן הם צעירים בשנה בערך משאר השנתון שלהם - מול ציוני השנה הראשונה של שאר הסטודנטים היותר מבוגרים. ברור לחלוטין שהציונים הממוצעים של הקפצונים יהיו גבוהים, אפילו משמעותית, משל אלה שלא הוקפצו - הרי הסיבה שהם הוקפצו היא בדיוק בגלל שהם מוכשרים (הרבה) יותר מהתלמיד הממוצע. גורם נוסף שיכול להשפיע, הוא דעיכת ההפרש השולי: ההפרש בגודל, משקל וגם התפתחות שכלית בין ילד בן שש לילד בן שבע גדול הרבה יותר מההפרש בין גילאי שש-עשרה לשבע-עשרה, מסיבות טריויאליות. ככל שדועך ההפרש השולי, בא יותר לידי ביטוי ה'כשרון המולד' של האדם, כשמיסוך הגיל מפסיק להשפיע. וניטפוק אחרון לתיאוריה: רוב הקפצונים שהיכרתי, בניגוד לנטען במאמר, גם אחרי ההקפצה לא נדרשו להשקיע מאמץ רב מדי בכדי להתמודד לימודית עם עמיתיהם לכיתה. |
|
||||
|
||||
לסיפא של דבריך- זו בדיוק הסיבה לטענתי (שעדיין דורשת בדיקה) שילדים מחוננים יסבלו מכישורי למידה נמוכים ועל כן לא יצטיינו (כקבוצה) באוניבסיטה. הצעירים במחזור (רגילים- שאינם מחוננים) שעל פי הנטען רוכשים יותר כישורי חיים (ולמידה) הם בדיוק צידו השני של המטבע. |
|
||||
|
||||
לא הבנת - הם הצטיינו גם הצטיינו גם באוניברסיטה1, 'למרות' (לפי שיטתך) שהקפיצו אותם כיתה (לפחות) ביסודי. 1 שם הכרתי אותם |
|
||||
|
||||
הבנתי להיפך - הם הצטיינו גם באוניברסיטה למרות שבית הספר נשאר עבורם טיול על אף שהוקפצו. |
|
||||
|
||||
אז מה הפואנטה שלך - שהחיים צריכים להיות קשים, או שמותר להצליח גם אם בחלק מהזמן הם לא כל כך קשים? |
|
||||
|
||||
כן, וכן. וכמובן שעדיף להיות עשיר ובריא. |
|
||||
|
||||
אז אנחנו חלוקים. וזה בסדר, אפשר לקחת את זה בקלות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |