 |
|
 |
||
|
||||
 |
כי בארץ גם כשיוצאים לארוחת צהריים מדברים על העבודה. זאת הפסקה, נא להתנהג בהתאם! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשאנחנו עם אנשים מהעבודה מדברים על עבודה, (חוץ מהדתיים שמדברים על דיני כשרות) כשיש חברים במקומות עבודה אחרים ונפגשים ביחד במסיבת צהרים שכזאת מדברים על כל דבר חוץ מהעבודה. מסיבות צהרים רוקס! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחזק את קודמך בעידוד אנשים להימנע משיחות על עבודה בשעת ארוחת הצהרים, בייחוד כשאלה אנשים מאותה עבודה. מבחינתי זה כלל כמעט גורף שאין לדבר על עבודה בזמן הארוחה. ההפסקה הגסטרונומית והמנטלית מועילות הן לבריאות הנפש של הסועדים והן ליעילות העבודה שלהם לאחר מכן, הרבה יותר מאשר עוד חצי שעה של התקשקשויות של מי לא העביר לי את הפוינטר מעל למנת השניצל היומית. בדיוק השבוע יצא לי לאכול צהרים עם צוותי תוכנה ועם צוותי חומרה, בארוחות נפרדות, ולא הצלחתי להחליט איפה היה דיון טרחני פרטני ומשמים יותר - שניהם גילו כישרון רב בתחרות זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיחה שלא על ענייני עבודה זה עדיף, אבל לפעמים, מחוסר כימיה בין המסובים, אף אחד לא מצליח לחשוב על מה לדבר, ומשתררת שתיקה מביכה. במצב כזה כבר עדיף ללכת על בטוח ולשוחח על ענייני עבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שתיקה היא מביכה? מדוע חייבים למלא את החלל בדיבורים במקום סתם לאכול ולבהות? הערכתי מאוד את ההורים של אשתי על יכולתם לשתוק פרקי זמן ארוכים כשהם מקרינים נינוחות על סביבתם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |