 |
אני נמצא כעת באותו מצב (טוב, הבן שלי) במערכת האמריקאית. ואחרי שנה בגן החלטנו להשאיר אותו שנה נוספת. עד כה לא נרשמו טראומות אבל שנת הלימודים טרם התחילה. פה זה מאוד מקובל משיקולי ספורט. ילד שהושאר הוא גדול וחזק יותר ולכן יבנה רקורד ספורטיבי מרשים יותר שמתחיל בגן ונגמר בתיכון שהוא כמובן הבסיס לקבלת מלגות במכללה. השיקולים פה הם בדיוק כאלה, בעיקר אצל ההורים העשירים יותר, שמשאירים את הילד שנה נוספת בטרום חובה שהוא פרטי. המערכת הציבורית לא ששה להשאיר ילדים כי זה עולה לה יותר, אבל במקרה שלנו הם השתכנעו שזה נדרש בגלל רמת בגרותו של בן החמש, יליד סוף אוגוסט (שבוע לפני קו החיתוך).
בכל מקרה, הבעיה הנוספת שרציתי לציין היא אחרת. אשתי היא מורה לחטיבת ביניים, והיא אומרת שרבים מן המצטיינים בחשבון ביסודי כושלים באלגברה בכיתה ז'. מדוע? מסתבר שישנו איזה שלב כזה שבו יש מעבר לחשיבה מופשטת הנדרשת באלגברה. המערכת מניחה, בצורה אופיינית כמובן, שהילדים כבר עוברים את השלב הזה בכיתה ז' וכמובן לשכנע אותם שזה לא נכון לגבי כולם, זה, נו, בערך כמו לשכנע בן חמש כמה חשוב לרחוץ ידיים לאחר השימוש בשירותים. יוצא שמי שלא מגיע לשלב הזה דופק לעצמו חזק את לימודי המתמטיקה מאז והלאה. ופה כמובן לא יעזור שום תרגול פרטי וקידום הילד. מי שלא עבר את השלב הקוגניטיבי הזה, לא יקלוט. בדיוק כפי שילדים צעירים מדי עוד לא פיתחו את שרירי העיניים שלהם באופן שמאפשר קריאה וכפי מי שמסוגל לקרוא את קופיקו מסוגל לקרוא אבל לא להבין את ביאליק. כך מתדרדרים להקבצה ג', ומשם, כידוע, קשה מאוד לצאת. המחקרים שראיתי טוענים שמי שנשאר שנה בגן יש לו יתרון בכיתה א' אבל יתרון זה מצטמצם בשנים שלאחר מכן, אבל עוד לא ראיתי מחקר שעוסק בשנים המאוחרות יותר. בכל מקרה, אני הייתי משאיר עוד שנה. כדאי לזכור שגם ניתן לאתגר את הילד בנוסף בבית וכך לאזן את השיעמום שלו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש