|
"האם בחינת הבגרות בהיסטוריה הייתה קשה מידי"? לטעמי לא. החומר עליו התלמידים נבחנו היה אותו החומר שהם למדו במשך השנה. ההבדל היחיד היה שמוריהם לימדו אותם 1 לשנן ניסוחי שאלות ספציפיים ולענות עליהם תשובות ספציפיות, מוגדרות מראש ולמעשה מועתקות ממחברת המקצוע המכילה סיכומים שלרוב המורה מכתיב. לא, הבעיה האמיתית היא לא בבחינה עצמה, במתכונתה הנוכחית. הבעיה היא במערכת החינוך, שגורמת לניוון המחשבה. למערכת החינוך יש כלי עוצמתי בידיה- תלמידים צעירים, נוחים להשפעה ולעיצוב, המגיעים אליה (כמעט ללא הפסקות) לאורך 12 שנים בשונותיהן היעילות ביותר ללמידה. לימודי ההיסטוריה המונהגים כיום אינם ממצים לדעתי את הפוטנציאל הטמון בהן. היכן לימוד אודות מלחמות ישראל? איך יתכן שתלמידים המסיימים י"ב ועומדים להתגייס לצבא אינם יודעים מי היה הרמטכ"ל בששת הימים? מה לגבי לימוד אודות ארצות אחרות, היסטוריה של העמים המקיפים אותנו? מכיתה ז' ועד י"ב, מרבית החומר המועבר הוא אודות תקופת ההתיישבות בא"י והשואה. הנושאים הנ"ל חשובים מאוד, ללא ספק, ויש להם מקום מרכזי בלימודי ההיסטוריה במערכת החינוך (כפי שיש להם מקום והשפעה על התרבות היום-יומית), אך האם הגיוני ללמד רק אותם במשך 6 שנים? כמו כן, בית הספר לא מחנך לחשיבה עצמאית של הסקת מסקנות 2, וחבל. לסיכום, אומר רק זאת: התלמידים התלוננו על הבחינה במתמטיקה. התלמידים התלוננו על הבחינה בהיסטוריה. האם אנחנו לא התלוננו בתקופתנו על הבחינות? ההבדל, אם כן, הוא שבבחינות הנ"ל הם ככל הנראה יקבלו פקטור. אני מסכימה שיש בעיה עם הבחינות, אך הבעיה היא בכך שבניגוד ל12 שנים כמעט מבוזבזות, הן לאחרונה בוחנות חשיבה אמיתית. הפיתרון אם כך הוא לא פקטור, אלא חינוך מגיל צעיר ושינוי תכני הלימוד במערכת החינוך.
1- ולא לגמרי באשמתם, ניתן לומר שמדובר בעבודה על סמך ניסיון קודם של שנים. 2- שחשובה בהמון תחומים, אבל זה כבר נושא לדיון אחר.
|
|