|
||||
|
||||
הצורך הנורא לדאוג שכל דבר יהיה במקום... בתור אדם שנוטה לאבד חפצים חשובים, אני מבין את הערך של סביבה מסודרת (בניגוד לניקיון. ניקיון זה לא חשוב) - אבל אני ממש אשמח שמישהו אחר ידאג לזה, תודה. מה שכן, אני מוכן לבשל לאותו מישהו משהו לאכול בינתיים. לבשל זה כיף. והאמת שזה מעלה שאלה מעניינת: אני מבצע מטלות בית כחבר גרעין בקומונת שנת שירות ולא כאדם מבוגר, אז בטח אני עונה על זה ממקום קצת אחר...יש פה מישהו שכמוני אהב לבשל בתור אדם צעיר (לא ברמת העיסוק המקצועי), ויכול לספר עד כמה "ירד" לו מזה אחרי שהוא עשה את זה שנים וכבר הכיר את כל המתכונים? או כשבמקום לעצמו הוא היה צריך לבשל באופן יומיומי לילדים מפונקים? אני סקרן מה הסיכוי של התחביב הזה שלי להישאר תחביב גם בגיל 40. אמא שלי העידה שמזמן היא לא נוטה להתלהב מבישול ושהיא עושה את זה היום בדרך כלל על אוטומט. ובכלל: עד כמה שנאה למטלת בית קשורה למטלה עצמה ועד כמה היא קשורה לכמות הפעמים שכבר עשית אותה? |
|
||||
|
||||
ובכן. אין כזה דבר, ''להכיר את כל המתכונים''. עם השנים נוצר אצלי אתגר להכין עוד דברים בבית, נאמר - דברים שככה קונים מוכן או שאוכלים בחוץ. ואז זה מגניב כי לא צריך ללכת למסעדה הודית בשביל דאל מקאני ואלו-גובי, אבל מצד שני, כשאתה כבר הולך למסעדה הודית יש לך פחות דברים שאתה רוצה להזמין, הרי אתה מכין אותם כבר בבית... לבשל לילדים - הפוך, גוטה, הפוך. בשביל עצמי לבד אני לא מבשלת. או לא מבשלת משהו יותר מסובך מחביתת-קמח-חומוס וירקות חתוכים ברוטב ויניגרד. המאמץ שבבישול מוצדק רק אם יש יותר מאכלן אחד. ומאז שהבת שלי נולדה, אין לי חשק וכוח לבשל. |
|
||||
|
||||
הרבה יותר כיף לבשל לילדים (אפילו מפונקים), במיוחד אם אילפת אותם להגיד ''אבא, אני אוהבת את האוכל שלך''. |
|
||||
|
||||
"אחרי שהוא עשה את זה שנים וכבר הכיר את כל המתכונים?" מזכיר לי את מה שחשבתי בין סוף הלימודים בתיכון ותחילת הלימודים באוניברסיטה. בתיכון למדתי ביולוגיה והייתי תלמיד לא רע (רק בביולוגיה), ובכלל מאוד אהבתי את המקצוע והייתי קורא הרבה בתחום. כשהגעתי למכינה חשבתי לעצמי "מה יש לי ללמוד כשאני כבר יודע את כל הביולוגיה?". טוב, תוך כדי הלימודים באוניברסיטה (בס"כ 12 שנים) הסתבר לי שנשאר לי עוד קצת כדי להשלים ולדעת את כל הביולוגיה :o) |
|
||||
|
||||
ביתי בת השמונה שאלה אותי אתמול אם ''יש עוד מתמטיקה שהיא לא יודעת''. |
|
||||
|
||||
בוודאי שיש, מתימטיקה מונדית. |
|
||||
|
||||
טוב, לפחות עכשיו אתה יודע את כל הביולוגיה. |
|
||||
|
||||
השילוב של בישול וזלזול בהיגיינה הוא מתכונן לצרות... |
|
||||
|
||||
ניקיון חשוב לי ברמה שתאפשר שאף אחד לא יחלה, ושנמלים לא ימצאו את עצמן בתוך האוכל שלי. ברמה האסתטית, לא אכפת לי. |
|
||||
|
||||
ישנן שיטות המוכיחות את עצמן לצמצום שטיפת הכלים והמטבח ככל הניתן: * שטוף היטב כל כלי בו עיבדת וצרכת בשר, אם בשלב חי או בשלב מבושל-שומני. * יוצא הדופן היחיד מהכלל הקודם הוא כלי, כמו מחבת, הנמצא בשימוש יומיומי. בהחלפה קבועה בין טיגון לבישול בקצת מים - תוכל להשתמש בכלי הזה כמעט בלעדית, במשך השבוע, מבלי הכניס אותו לכיור כמעט לעולם. * צלחת בה אכלת מזון לא בשרי, יכולה לחכות על השיש עם הסכום שלה. * בשימוש מושכל בכמויות מים קטנות, המושרות בקערות ובכוסות במשך הלילה, אפשר להאריך את זמן-בין-השטיפות שלהן ימים ואף שבועות. כוסות הקפה קערות היוגורט והירקות יכולות להיות ידידותינו. אפילו קערת האורז או העדשים יכולה, בשילוב של הרטבה ואיוורור נכונים, להתנהג באופן מעורר גאווה וסימפטיה. הלאה רחיצת הכלים! |
|
||||
|
||||
יש לך איזו הנחה מוזרה שמזון שאינו בשר לא מושך ריחות רעים, מזיקים, פניצילין וכיו''ב אם אינו נשטף. |
|
||||
|
||||
סליחה? לא בהנחות עסקנן אלא בשיטות שנוסו אמפירית במגוון מזגי אוויר, גדלי מקררים (כולל 0), ומיני מזונות. את הפניצילין וחבריו יש לנקות היטב (ולא לתת לסוסים!), הם מיצרים רעלים, אבל, הגידולים האלו מופיעים בעיקר בכלים הפריפריאלים: כוסות הקפה של מרחבי-המחיה השונים. אלו הן צורות חיים די נחבאות אל הכלים בסך הכל, ושינוי סביבת המחיה באופן תדיר (השאריות בצלחת) עוצרת את התפתחותן בשלב מוקדם. שמן לעומת זאת, הוא גם דביק ומצתבר יותר, וגם יודע לגדל תרביות חיידקים מהירות וחובבות אנשים. אך אין צורך להתפס להיסטריה כשמדובר בכמויות קטנות, התבשיל הרטוב בערב בהחלט מספיק עלמנת לעקר (או לפחות למוטט תרבויות עולות) בשאריות שמן הזית והטחינה מהבוקר. |
|
||||
|
||||
אני משערת שמעולם לא חווית מה שקורה כשמשאירים סיר עם שאריות בחוץ, מכסים אותו במכסה, ואז מניחים שהוא נקי ולא שוטפים... |
|
||||
|
||||
את יכולה להתערב על הסיר שלך שחוויתי. אבל לא בסיר שבישלתי בו למחרת. ואם מצמצמים את השימוש לסיר אחד... |
|
||||
|
||||
(הפניציליום וחבריו. הפנצילין הוא אחד מאותם הרעלים) |
|
||||
|
||||
אם אתה חיידק. אבל נתת לי את זה - אז נוסיף שגם אם יש לך כמה טריליוני חיידקים שאתה מחבב. לא ידוע לי שהפניצילין עצמו, ברמות בו הוא נמצא בלחם עבש, הוא רעלי לאדם. |
|
||||
|
||||
לגבי שנאה למטלה עצמה- לא ממש תשובה לשאלה, אבל שמתי לב שבדירה הקודמת המטלה השנואה עלי הייתה הדחת כלים. כשעברתי דירה לפני כחודש וחצי, פתאום המטלה הזו נהייתה הרבה פחות מעיקה, פשוט בגלל מבנה הכיור/מטבח השונה, ועכשיו שטיפת ריצפה עלתה לראש הרשימה (הבלטות כאן הרבה יותר מעצבנות לשטיפה מאשר בדירה הקודמת). |
|
||||
|
||||
אני ממליץ לך על מדיח, בדירה הזאת או הבאה, ויפה שעה אחת קודם. |
|
||||
|
||||
גם אין מקום במטבח, וגם לא ממש יעיל במשק בית של אדם אחד. |
|
||||
|
||||
טוב, זה נכון. ממה שאני זוכר, במשק בית של אדם אחד אין הרבה כלים ממילא. |
|
||||
|
||||
כלי הבישול לארוחה לאדם אחד ולמשפחה הם אותם הכלים. אבל רק אדם אחד לשטוף אותם, והוא גם זה שבישל... |
|
||||
|
||||
מהניסיון האמפירי שלי, כמות הכלים לשטיפה עולה פי 3-4 במעבר מיחיד לזוג, ופי עשר (מיחיד) כשעוברים לזוג+ילד. ואלה לא מספרים מטפוריים, אלא כמותיים. היום הפעלנו מדיח 3 פעמים. בהיותי רווק, הזמן שהיה לוקח לי למלא מדיח (שלא היה לי כמובן) הוא כמעט שבוע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |