 |
פתאום הם יכולים לתת דיון סמנטי של עשר דקות שלא ממש קשור או מועיל לשיחה. בהתחלה הראיון זה הדיון על ספקנות וביקורתיות, ואח"כ הוא חוזר עם ההגדרה שלו לרציונליות. אין לי שעון רץ בנגן הרשת אבל אני מעריך את זה בכ-20 דקות מבוזבזות. הבעיה עם זה היא שהוא מנסה להגדיר את המילים מחדש מתחת למארגנים של כנס האתאיסטים במקום להתייחס לכוונה בספקנות ורציונליות.
וגם שהוא פונה לדבר בנושאים שיותר מעניינים בהרבה אני לא מסכים עם דברים רבים. כבר העירו פה מגיבים על העניין של ניוטון ואיינשטיין ועל החולשה בטיעון לגבי מהפכות מדעיות.
אני חושב שפיש לוקה פה באיזושהי התמכרות ל-"מהות" (essence). לפי פיש לכל מדע איכשהו חייבים להיות עמודים כלשהם שלא ניתן להפיל אותם בצורה רציונליות, למרות ששינויים קטנים זה בסדר. אנחנו נותנים לדברים שמות וחושבים לפעמים שזה הופך אותם ליותר ממה שהם. ככה מאמינים ושוכחים שהדברים שאנחנו מאמינים בהם אמורים להיות פתוחים לביקורת. למה העולם הניוטוני הלך לאיינשטייני. כי היו בו טעויות. חשבנו דברים על זמן שלא היו נכונים, וקיבלנו אותם כעובדות בטעות. המדע האמיתי הרציונלי לחלוטין מספיק כדי למוטט את התפיסות השגויות. אולי בפועל אנשים דבקו בעיוורון באמונות הישנות, ואולי גם המהפכנים עצמם לא נהגו ברציונליות. אולי כך זה קרה בתהליך היסטורי כזה או אחר. בני-אדם לא תמיד נוהגים ברציונליות. אבל אין זה מספיק כדי לבסס את הטיעון של פיש. יש תהליך חקר רציונלי בסיסי שיכול לעשות את המעבר ה-"גדול" שבעצם אינו יותר מהרבה מאמרים קטנים.
באמירות ה-"פסיכולוגיסטיות" של פיש מצאתי פה ושם עניין, אבל אני מסתייג מהנסיונות להסיק מהן מסקנות לגבי המציאות. הוא אומר דברים מעניינים על הצורה בה אנשים מתמודדים ועוזבים לעיתים את הנחות היסוד שלהם, ועל הדיאלוגים שכדאי לנהל. אני לא שופט כמה זה נכון כי אני לא יודע. זה יכול להיות מעניין כתובנה על החיה האנושית. מה שאני מסתייג ממנו זה שפיש שוב, בצעד שמצלצל לי בפעמוני האזעקה של הכשל הנטורליסטי, עובר אל עולם הפילוסופיה של המדע או אל עולם ההשקפות והדעות, וטוען שם טענות כאלה או אחרות. דוגמא מצוינת לעניין הזה היא הרעיון שהמרת "אמונה" (כמו חזרה בתשובה או יציאה בשאלה) הוא עניין אי-רציונלי כי צריך להתגבר על אותן הנחות יסוד חסינות רציונל. זה בוודאי נכון שיש הרבה מאוד רגש ודברים לא רלוונטיים שמעורבים בהמרות כאלה בפועל, בשני הצדדים. אבל אין מכך להסיק שאין מסלול רציונלי מאמונות מסוימות לשלילתן. בתור האתאיסט אני הייתי גורס שכל האמונות הן כאלה, אבל אני מוכן להסתפק רק בכמה. אז הנה הטענה שלי: יש כמה מערכות אמונה שקיימות בעולם האמיתי שהן פשוט מגוחכות ולא צריך יותר מרציונל כדי לפרק אותן. אולי בכל המרה בפועל מעורבים גם רגשות לא רציונליים כתופעת לוואי (כי זה תהליך משנה חיים וככה זה ובאופן כללי אנשים אינם תמיד רציונליים) אבל עדיין מערכת אמונות מסוימת יכולה כל כולה לקרוס לעיתים כשהגורם היחיד הוא משב קל של מציאות. למעשה בהרבה מהאמונות האלה מושקעת הרבה מאוד אנרגיה מאוד לא רציונלית בלתחזק אותן דווקא משום שרציונליות ללא התנגדות מחסלת אותן במקום.
ובסופו של דבר בגלל שהפרופסור הרשה לעצמו להתפנק בכל מיני נושאים אחרים הוא מרשה לעצמו גם את הדואליזם הבלתי נמנע בהסתייגות שלו ממדעי הטבע. יש פה את ההצגה השגויה המוכרת היטב של מדעי הטבע כרדוקציוניזם בצורתו הפרמיטיבית והטיפשה ביותר. ויש פה גם את חוסר הרצון לקבל את התמונה כי היא לא לטעמו (או שהשפה והנחות היסוד אינן לטעמו). המדע בחוקרו את האדם מסביר את האדם. דואליסטים לא רוצים להסביר את האדם כי הם רוצים אותו שלם ולא ניתן לחלוקה, בדיוק כמו הנחות היסוד הניוטוניות אליבא דפיש. אבל מדע יש אחד, אם אוהבים אותו או לא.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש