|
||||
|
||||
עבודת דוקטורט בבר-אילן: ואגנר לא היה אנטישמי. ליתר דיוק, היחס שלו ליהודים מורכב ולעתים חיובי, ובפרט למנדלסון. |
|
||||
|
||||
קלוש. |
|
||||
|
||||
ז"א שכמה מחבריו הטובים ביותר היו יהודים? 1 זה פשוט כל כך התבקש... |
|
||||
|
||||
עובדתית זה נכון, היו לו חברים (או יותר נכון מעריצים ותומכים) יהודים. |
|
||||
|
||||
נו, זה כל הרעיון בטיעון (המוכר והמקובל) השגוי הזה. למשל: כמה מחבריי משם: Experts I talked to couldn’t pinpoint an exact origin, but a search back through newspaper archives reveals that the line has been around for more than a century. (There are a number of “Dear Abby” queries that have opened along the lines of this letter, from 1971: “DEAR ABBY, First let me say some of my best friends are homosexual, I have nothing against them, but…”) The phrase’s earliest recorded political use was back in 1908. במחוזותינו מקובל להזכיר את גבלס כאחד מראשוני המשתמשים בביטוי הזה כלפי יהודים, אבל אין לי סימוכין לזה.
|
|
||||
|
||||
זה בסדר, גם לכמה מחברי הטובים ביותר אין סימוכין לזה. מן הסתם בגלל שזה לא נכון. זה הרבה יותר מתאים לקרל לואגר ('אני מחליט מיהו יהודי!') מאשר לגבלס. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |