 |
תיקון (נוסף) לידיעה: בכתבה המקורית מרואיינות שתי אחיות, רחלה זנדבנק התומכת בצנזורה על ספרי ילדים, ונועה זנדבנק המתנגדת לכך.
לכן הציטוט שמובא מפי רחלה בידיעה כאן הוא בעצם ציטוט של נועה (שהיתה ידידתי לפני שנים רבות, סביב השירות הצבאי).
אישית אני מתנגדת לצנזורה כזו על ספרים, ובטח על ספרי מופת קלאסיים, ובטח על רשימות ספרים "נכונים" שאושרו בידי איזו ועדה מטעם עצמה. אם כי הסוגייה של צנזורת ספרים לילדים מתחלקת לשניים:
1) חלקים "לא נכונים" בתוך ספרים טובים או אף נפלאים.
2) ספרים גרועים ללא קשר למידת תקינותם הפוליטית או תכניהם.
יש תיאוריה קולנועית-טלוויזיונית, לא זכור לי של מי, שמדברת על "משא ומתן" - negotiating בין הצופה ליצירה. ברגע שהיצירה צורמת לצופה באיזה שהוא מובן, הוא עורך איתה באופן לא מודע מעין משא ומתן ומחליט אם "שווה לו" להמשיך לצפות. כך למשל, אישה פמיניסטית שצופה בסרט מצוין, אבל שיש בו דמות שוביניסטית מאוד, תעשה עם עצמה משא ומתן מהיר בנושא תוך כדי צפייה. אם היצירה מאוד ראויה, והיא מאוד תרצה לצפות, היא תספר לעצמה שהדמות מוצגת כשלילית, או שהיא אירונית, או קומית, או שהסרט נוצר בתקופה או מקום אחרים, או שהמסר העיקרי שלו מאפיל על התכנים שנושאת הדמות הזו, וכדומה. ומצד שני, אם הסרט לא ירתק אותה מספיק או לא ייחשב איכותי מספיק בעיניה, היא תפסיק לצפות.
(זה נכון, נדמה לי, בעיקר לטלוויזיה - אין הרבה צופי קולנוע שיוצאים בהפגנתיות רק בגלל שדמות אחת מעצבנת אותם או מסר אחד ממסרי הסרט מרחיק אותם. וזה כנראה נכון גם לגבי ספרים).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש