 |
|
 |
||
|
||||
 |
לשמעון שלום, לא ברור לי ההבדל בין הדרגה השלישית של היחס בין המסמן למסומן לבין הדרגה הרביעית של יחס זה, שהרי בשני המקרים המציאות המסומנת אינה קיימת. אשמח ואודה על הבהרה... אגב, ראיתי אותך אתמול בהופעה של בציר 2002 בקמלוט ורציתי לומר לך שאתה פרפורמר מעולה: נוכחות בימתית חזקה, יכולת הבעה מרשימה וקול מיוחד ונעים. גם נראה שאתה נהנה מאוד להופיע, וזה עובר לקהל. גם אילן וירצברג היה מצוין כמובן. המשיכו להצליח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דליה, כדבריך, בשני המקרים המציאות המסומנת אינה קיימת. ההבדל הוא שבמקרה של הדרגה השלישית היה פעם *מקור* אלא שהוא נכחד והייצוגים באים כדי להסוות את היעלמו ואילו בדרגה הרביעית לא היה מקור כלל ועיקר (סימולקרה). לעתים הסימולקרה בדויה בעליל, וברור לנו שלא היה לה מקור במציאות (סרטים בדיוניים וכו'), במקרה כזה די קל להבדיל בין שתי הדרגות. לעיתים ההבחנה קשה יותר ואפשר לייחס ייצוג מסוים לשתי הדרגות גם יחד. כך לדוגמה הצגתי את "הקורנר בייקרי" של פרידמן כמסווה את היעלמותה של קהילה וכמשוייכת לדרגה השלישית (פעם היתה קהילה, פעם היתה אחווה שכונתית). להלן דוגמה שונה במקצת: בארה"ב יש ריבוי של בארים שמעוצבים בדיוק כמו הבאר השכונתי שבסדרת הטלוויזיה Cheers; לרוב ניתן למצוא בארים כאלה בשדות תעופה. זו דוגמה מובהקת לכך שדימויי הטלוויזיה זולגים לתוך המציאות. הבאר של Cheers הוא מקום בדוי, מופק באולפן, וניתן לשייך דוגמה זו לדרגה הרביעית. עם זאת, הוא מתפקד באורח דומה לזה של "הקורנר בייקרי" (מצג של שכונתיות בשדה תעופה, מקום שבו הכל זרים זה לזה) ובכך ניתן לשייכו גם לדרגה השלישית. נ.ב. דליה, אני שמח שניהנת מההופעה ומודה לך על המחמאות. עם זאת, ברצוני לציין שככלל מקובל באייל לשגר הודעות אישיות, שאינן נוגעות לנושא הדיון, בדואל הפרטי. טיפ: אם עדיין אין לך חשבון משתמש באייל (זה בחינם) כדאי לך לפתוח, יש לכך שפע של יתרונות בעת הגלישה באתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נבחן משהו: בימינו מפרסם מפעל הפיס פרסומת לכרטיסי חיש-גד כלשהם. הפרסומת נפתחת בתמונה הבאה: בחור (ישראלי, יש להניח) יוצא מביתו הפרוורי אל הגינה המטופחת, ומתמתח בשמחה על אור השמש הנעים. ברחוב חולף נער העיתונים על האופניים ומטיל את העיתון לעבר האיש. העיתון נוחת בדיוק בידו הפתוחה של האיש המתמתח. אוקיי, התמונה הזו היא אמריקאית לחלוטין - בארץ גינות לא נראות ככה, אין "נערי עיתונים" שנוסעים על אופניים וזורקים את העיתון אל מפתן הדלתות, ועוד שאר דברים שנראים מאוד לא ישראליים. האם מדובר, לדעתך, בייצוג של מקור שנעלם, ייצוג ללא מקור, או משהו אחר, לדעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הרעיון הוא שאחרי שהאיש זכה בחיש גד הוא נסע לאמריקה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה אמור לקרות *לפני* שהוא קונה את החיש דג (חיש דג יותר טוב מחיש גד). הפואנטה של הפרסומת היא שאם יש לך יום עם הרבה מזל, אולי כדאי שתקנה איזה חיש גד. לחלופין, אולי עדיף שתקנה ספר על סטטיסטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, יש בארץ מקומות שבהם הסצינה הזו נראית סבירה. האמת היא שלא בדקתי אם העיתון נזרק מאופניים או ממכונית. נראה שבר המזל שלנו מתמתח אל מול מפתן ביתו בסביבות השעה 5 בבוקר. יש מקומות יפים בארץ, עם גינות מטופחות ועיתוני בוקר (קוראים להם אצלנו עיתוני ערב ולהסכם אוסלו קוראים הסכם שלום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר קרה לי, בזמן עבודות גינון בסבך הצמחיה בחצר שלי, שמצאתי עיתון ''מעריב'' בן שבוע-שבועיים שהחטיא את החצר של השכן שלי ונעלם בצמחיה. כנראה, שמדובר בשעה מוקדמת, כי מעולם לא ראיתי את מחלק העיתונים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |