|
||||
|
||||
לא נראה לי שיש החרמה מכוונת של דן בן אמוץ. יחד עם זאת, לגבי לפחות, (ואני בן הדור ה"נכון" מבחינת דן בן אמוץ), דב"א הפסיק להיות רלוונטי, לא עם פרסום הביוגרפיה שנכתבה ע"י דנקנר (לא קראתי אותה, אבל קראתי עליה. היא לא רלוונטית לעניין), אלא כאשר התברר לדב"א כי גם הוא, כמו כולם, עומד למות יום אחד. ולמה כוונתי: דב"א קנה את שמו, לא רק בשל שליטתו ברבדיה השונים של השפה העברית, והמעברים, שלא היו מקובלים עד אז, ביניהם, וגם לא רק בשל חוש ההומור שלו. דב"א קנה את עולמו בעיקר כמי שלא היסס לירות את חיציו המושחזים לכל כוון. הוא לא היסס לשחוט פרות קדושות ולא דפק חשבון (או בשפתו - לא שם זין).דב"א הציב עצמו כמעין נביא של דור מסוים. אלא שכאשר התגלגלה הבדיחה אל פתחו הוא סרב לקבלה. כאשר התברר לדב"א כי ההספד לזכרו עומד להפוך בקרוב לרלוונטי, כלומר ימיו ספורים, הוא הפעיל את כל כוחו, כשריו וקשריו על מנת לגנוז את ההספד המפורסם אותו כתב כאשר הנושא נראה לו לא רלוונטי. (אוך יא דן, דן, דן דן, איך הלכת מאיתנו יא דן...). באותו רגע יצא האויר מהבלון שנקרא דן בן אמוץ, והוא חזר להיות מוישה תהילים-זייגר. |
|
||||
|
||||
לא נשכח מה השאיר לנו. (חובות. לא הרבה, אבל גדולים). |
|
||||
|
||||
תוכל אולי לפרט קצת על ההספד הנ"ל? למה שאין לי מושג על מה מדובר ואהיה המאושרת באדם למשך שלוש דקות תמימות (חצי זמן סיגריה מטכלי לא הולך ברגל! ואני אפילו לא מעשנת) אם תוכל להאיר את עיני _____ העלמה עפרונית, חולה, ולא ממש מבינה מה היא רוצה. |
|
||||
|
||||
לצערי, אין לי אסמכתאות כתובות (או מוקלטות), כך שעלי להסתמך על הזכרון בלבד, שבגילי הוא לא מה שהיה (או כמו שאמר המנוח: עם הזכרון אין לי בעיה, הבעיה היא במה שאני שוכח). בכל אופן את ההספד העצמי נשא דב"א לזכרו הוא בתכנית הרדיו שלושה בסירה אחת, ואם אינני טועה, הוא התפרסם בכתובים בספר איך לעשות מה, כל זאת אי שם בשנות הששים, עוד לפני שהן הפכו להיות הסיקסטיז. כיוון, שכאמור, אני מצטט מזכרוני, הציטוט יהיה חלקי, משובש, ואולי אף בהפיכת סדר הדברים. למרות הכל, לטובת הדור שלא ידע את יוסף, להלן מספר פנינים: "אוך יא דן, דן, דן, דן, איך הלכת מאיתנו יא דן... את מי תפרנס האשה והילדים...לא נשכח מה השארת לנו יא דן (חובות. לא הרבה, אבל גדולים)...רק אתמול ישבנו ככה, אני פה והוא שם, ועכשיו - אני פה - והא שם. רק אתמול היית ברמן, ועכשיו אתה בר מינן..." ועוד כהנה וכהנה, ולסיום "אני סיימתי. להוריד את הארון, לסגור את המגירות." |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |