 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברשותנו כל הספרים של דן בן אמוץ, שכן אימא שלי העריצה אותו מאוד בנעוריה. לפני מספר שנים ניסיתי לראות על מה כל המהומה ונטלתי לידי את "זיונים זה לא הכל". למרות נסיונותי העיקשים לצלוח את מאות עמודי הספר, נאלצתי לזנוח אותו באמצע. דן בן אמוץ אולי היה יוצר משפיע בשנות ה70 המשוחררות והעליזות, אבל הוא חסר אותו ניצוץ שיהפוך את ספריו לחסיני זמן. מעניין לקרוא אותו כמשקף הלך רוח של דור מסויים, אבל לא מעבר לכך. וזה לא קשור אם הוא אנס ילדות או שכב עם אימו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זכור לי שכילדה מאד אהבתי את הספר, ועד היום אני זוכרת קטעים ממנו. הספר מתאר מסע של ישראלי לגרמניה, לקבל את ''כספי השילומים'' עבור הוריו, לבטיו בנושא, והתאהבותו באשה גרמניה. זה ספר שמכיל הרבה. וזה שקראתי אותו כילדה, פשוט מעיד על מה שהסתובב בבית, לא על כך שמדובר בספר ילדים... (למרות שיש סיכוי גדול שהיום הוא היה נקרא על ידי שונה). בכל מקרה, אני חושבת שמידע על יוצר לפעמים שופך אור על הבנת היצירה שלו, אבל הרבה פעמים הינו בחזקת מידע מיותר. הידיעה שדן בן אמוץ עשה מעשים פליליים ומגונים, תשאר בזכרון שלי בין אם ארצה ובין אם לאו. כאשר אקרא ספרים שכתב, מן הסתם אנסה, גם אם לא ארצה, למצוא ''רמזים'' לכך. לי הרבה יותר נח לדעת מעט על החיים האישיים של יוצרים, למרות הסקרנות הטבעית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''לזכור ולשכוח'' חוטא ד.ב.א בפלגיאט, סיפור של מופאסאן נגנב אחד לאחד (האלמנה והחייל), הסופר ענה למאשימיו וטען בזכות החופש ליצור ובזכות ניכוס אוניברסלי של רעיונות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |