 |
|
 |
||
|
||||
 |
אווה אילוז טוענת "כמעט שלא ניתן למצוא מזרחים [...] בין מקבלי פרס ספיר [ויקיפדיה]". בדיקה פשוטה מעלה שאמנם רוב מקבלי הפרס הם אשכנזים, אך שלושה (אני מחשיב גם את אלון חילו - הפרס הוענק לו ונשלל. מבחינת מה שרוצים לבדוק כאן: העיקר הכוונה) הם ממוצא מזרחי. כך גם חיים סבתו ושרה שילה. האחרים: * דוד גרוסמן [ויקיפדיה]: "דויד גרוסמן נולד בירושלים, ליצחק גרוסמן, יליד פולין, ולמיכאלה, ירושלמית" * גיל הראבן: אשכנזית * אמיר גוטפרוינד [ויקיפדיה] לפי שם משפחתו, אביו ממשפחה אשכנזית. * דן צלקה: נולד בפולין * אלונה פרנקל: נולדה בפולין * רון לשם [ויקיפדיה] - אין לי מושג * צבי ינאי [ויקיפדיה] הונגרי־איטלקי, או משהו כזה. * יורם קניוק [ויקיפדיה] - בן לאב ממזרח אירופה * חגי ליניק [ויקיפדיה] - חגי ליניק נולד בשנת 1959 ביהוד, בן למאיה ומרדכי ליניק כמובן שכולם אשכנזים. הערה: סתם בחרתי בפרס ספיר. יהיה יותר מייצג לבדוק את כל המועמדים, אבל לא היה לי זמן לכך. אתם מוזמנים לבדוק גם דברים אחרים שבהם כמעט לא ניתן למצוא מזרחים. (או שאולי "מזרחים" אצל אווה אילוז הם בני המגרב בלבד?) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר. נראה שגם בין האשכנזים ששם אין אף אחד מאשכנז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבחינת הבגרות בספרות1, בקרב סופרים מהחצי השני של המאה ה-20, מבין 20 סופרים, 6 מזרחים מובהקים, אחת חצי חצי, 12 אשכנזים ועוד 1 שאין לי מושג. כך שקשה להגיד "כמעט בלתי אפשרי למצוא מזרחים... בין הסופרים הקנוניים שיצירותיהם נלמדות בבתי הספר..." כטענתה של הכותבת. נכון שהאחוז שלהם בקרב הסופרים מהמחצית הראשונה של המאה ה-20 (2 מ-10 למיטב הבנתי), ובקרב הסופרים המתורגמים (היהודים) נמוך בהרבה2, אבל כרגיל בעניינים כאלה, נשאלת השאלה, כמה כאלה יש מלכתחילה ?3(במיוחד בקרב סופרים מתורגמים מדובר בכאלה שזכו לכבוד בקרב אומות העולם כ"שלום עליכם", "יצחק בשיבס זינגר" "קפקא" ואחרים)? 2 0 מזרחים, 5 אשכנזים, השאר גויים, עד כמה שידיעתי מגעת. 3 זאת שאלה פתוחה, לא רטורית, אין לי מושג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לומר "כמעט ולא נמצאו" כאשר 25% מהמקבלים הם מזרחיים, זו טענה שאולי ניתנת להיאמר בז'רגון סוציולוגי-השוואתי, אבל לי - שבעוונותי התחנכתי על המדעים המדויקים - היא לא נשמעת כמתארת את המציאות. אף אחד לא היה אומר על מחלה ש-25% אחוז מהלוקים בה מתים, שהיא "כמעט ולא הורגת". גילוי נאות - אני, על פי שם משפחתי, מרוקאי למהדרין. נכון שבדרך מהסבא השתרבבו עוד גנים לעניין. ברמה האישית לא הרגשתי אף פעם שזה פגע בקריירה שלי או שאר ירקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשם ההגינות אני חייב לציין שבדקתי רק טענה נוספת מהסדרה: נשיאי אוניברסיטאות. שם אכן נראה שכולם אשכנזים (אבל יכול להיות שפיספסתי משהו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משה קווה, נשיא אוניברסיטת בר אילן, אינו אשכנזי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ויקיפדיה, משפחתו ברחה מוורשה לאוזבקיסטן ב1939. זה הופך אותו ללא-אשכנזי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כנראה הוא גם אשכנזי... לא עיינתי לפני כן בערך שלו בויקיפדיה, הסתמכתי על מראה עיניים ועל שם המשפחה שלו, שלא נשמע אשכנזי, וגם על זיכרון עמום מראיון איתו שקראתי לפני הרבה שנים (שכנראה היה עמום מאוד). סליחה על ההטעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מוצאים מסובכים, מישהו פה יודע למה השופטת דליה דורנר, שנולדה באיסטנבול להורים מאודיסה, מדברת במבטא ייקי? כלומר, האם יש סיבה סבירה, או שפשוט יש משהו מדבק באווירת העליון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיהיה נכון והוגן לנרמל לפי גיל חציוני של חברי הקבוצה. אני מנחש שנשיאי האוניברסיטאות משמעותית מבוגרים יותר מאלופים בצה''ל או חברי כנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך גם לציין שקיפוח הוא גן דומיננטי. כך למשל ד"ר סמדר לביא היא מזרחית לגמרי על פי הכרתה, אבל אבא שלה אשכנזי גמור. בעניין זה יש לומר גם שפרופ' אילוז נוקטת בכמה שיטות מעניינות. הראשונה היא כמובן הנסיון להחיל, אחד לאחד, את הנוסחה של האגודה לזכויות האזרח בארה"ב ויחסי שחורים-לבנים על מציאות ישראלית שונה מאוד. שניה, הדוגמאות שלה מוזרות למדי. כך למשל מופיע אצלה המשפט המדהים, "המנהיגים הללו הם דתיים, ומזלזלים ברוב האירופים, שהם רואים בהם יצורים ברבריים ששיעבדו אזורים נרחבים באסיה ובאפריקה בגלל תאוות בצע ויצאו ליותר מדי מלחמות עקובות מדם", שמיותר לחלוטין לתזה שלה, וכל מטרתו להפגין התנשאות נוסח אדוארד סעיד על האירופאים. דא עקא, כפי שהארמנים יוכלו להזכיר לנו, המונופול על השמדת עם לא היה רק אצל האירופאים; כפי שסוחרי העבדים המוסלמים יכולים להזכיר, גם בזה לא היה מונופול לאירופאים; וכפי שתולדות האימפריה העות'מאנית מלמדות, גם שם לא היה מחסור בשאיפות התפשטות או שיעבוד פלוני ואלמוני. שלישית, מה שממש מוזר במאמר השני שלה, הוא שהדוגמה הדמיונית שלה - מעבר לכך שהיא לא מוכיחה כלום, כי היא פשוט מבקשת מאיתנו להניח שמשהו שיתאים להנחות היסוד היה קורה, אבל מי אמר? - בעצם מתבססת על הסאב-טקסט של 'המזרחים לא התאימו לסביבה טכנולוגית' שהיא שוללת בכל תוקף. כי הרי הדוגמאות שלה מניחות נחיתות אשכנזית - בתחום הלימודים הדתיים (תוך מחיקת החרדים מהתיאוריה...) והשפה הערבית. וזהו. רביעית, יש לה את השאלה הרטורית על 'החפיפה בין הקבוצות'. ודאי שיש חפיפה בין הקבוצות; אבל לא מספיק לטעון שיש חפיפה, צריך להראות *כמה* חפיפה יש, ומתוך כך לנתח את הפער. אין דין 95% חפיפה כדין 5% חפיפה, ואין במאמר שום נתון שיעזור לי לדעת כמה חפיפה הייתה, למעט סברה שאם יש קצת חפיפה הריהי כנראה מלאה (ייתכן; אני פשוט לא יודע מספיק בנושא. אבל המאמר שלה לא עזר לי לדעת יותר). חמישית, כפי שהעירו, היא מתעלמת מאלה שכן הגיעו לצמרת - כולל אנסי בדימוס, ולהבדיל מאוד שרי חוץ ובטחון וכן הלאה, וכמה זוכי פרס ספיר, ודווקא יש חברים מזרחיים באקדמיה למדעים ובעוד קטגוריות שהיא טוענת שאין *בכלל*, וכן מהבעיה הגיאוגרפית שהיא אפליה אנטי-פריפריאלית שלא מיועדת להפלות מזרחים אבל בהחלט עושה את זה בגלל הבעיה שנוצרה כשאוכלסו עיירות הפיתוח. שישית, לגבי בגין - צריך להזכיר את תגובתו לנאום הצ'חצ'חים של דודו טופז: האזכור של ברזאני ופיינשטיין כדוגמה ל*העדר החשיבות* של העדות, וטענתו של בגין שכולם יהודים - די שונה מפוליטיקת המעמדות שהיא מייחסת לו. יש עוד, אבל נראה לי די בזה. מה שכן ראוי לציון, כתופעה מדאיגה, שבין השמות שהיא מצטטת כדוגמה לאנשי רוח ואקדמיה מזרחיים - "מאיר בוזגלו, יהודה שנהב, יוסי יונה, חביבה פדיה, הנרייטה דהאן, רונית מטלון, מומי דהאן, איציק ספורטה, פנינה מוצפי, שולה קשת, שאול משעל ורבים אחרים" - נעדרים לחלוטין מדענים. יש אנשי תיאוריה פוסט-קולוניאלית; משוררות מצויינות; חוקר מדעי המדינה אחד; וכן הלאה. אבל אין שם למשל את אשר קוריאט, או יורם לוזון, או כל מיני כאלה שעוסקים בתחומים יותר ניסויים ומדוייקים. זו כמובן תופעה שמאפיינת לא רק שסעים עדתיים אלא גישה אקדמית מסויימת שרואה באקדמיה המשך הפוליטיקה באמצעים אחרים, ובכל זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמיין אותי עם שלטים ופונפונים. רציתי בעצמי להגיב עם רשימת הכשלים והקפיצות הלוגיים במאמר, אבל לא הגעתי לזה. (רשימה זרה לחלוטין לזו שלך, אגב, מה שקצת מדאיג.) במיוחד, הטענה ''האליטה המרוקאית היגרה לצרפת, השאר היגרו לארץ'' שהוזכרה ונופנפה ללא התייחסות עניינית, וכן ההפתעה מחוסר הסימטריה בין ההתגייסות הלבנה בארה''ב נגד אפלייה רשמית, מכוונת, בוטה ואלימה נגד שחורים, לבין חוסר ההתגייסות האשכנזית בארץ נגד אפלייה עמומה וחמקנית בהרבה נגד מזרחים שאפילו עצם קיומה נתון במחלוקת במגזרים נרחבים. אני לא אומר שלא היתה או שאין אפליה, או אפילו שהמנגנונים של האפליה הזו אינם כפי שפרופ' אילוז מתארת, אלא שהיא לא פשוט לא הראתה את זה במאמר (אני חושב שאפשר להאשים אילוצי עריכה ואורך), ולכן יש לו ערך די מוגבל כנושא (להבדיל מנקודת מוצא) לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן מסכים שקיפוח נוטה להיות גן דומיננטי (דווקא לא במקרה שלי לשמחתי). נראה לי שאין כלל מחלוקת על אפליה מלפני שניים ושלושה דורות. אבל כיום, כשמצד אחד לא מעט משרות בכירות הן של "מזרחיים", ומצד שני נישואי התערובת מעמעמים מאד חלק ניכר מהעניין, הקיפוח נותר דומיננטי חברתית מסיבות פוליטיות ואחרות, והוא יותר עניין תודעתי מאשר משקף את הנתונים בשטח. ראה מקרה שלמה מעוז לדוגמא - אדם שכנראה מרוויח כמו כל המגיבים למאמר יחדיו, ועדיין מסתובב בתחושת קיפוח ומרמור כה גדולות (לאור דבריו בתקשורת כמובן - לא מהיכרות). כן, גם אני הרגשתי שטיעון "המזרחיים לא ההתאימו לסביבה טכנולוגית" הוא צורם. נראה שהבעיה היום היא פחות אישית/אתנית ויותר סוציו-אקונומית וגיאוגרפית, שאכן עקב ההיסטוריה היא עדיין קורלטיבית עם מוצא - אך באופן הרבה יותר חלש מבעבר. והגיג נוסף בקשר לקיפוח שעלה בראשי - אני מניח שלפי מספר פרמטרים, נשים מקופחות מול גברים הרבה יותר מאשר מזרחיים מול אשכנזים. ועדיין רובן לא חי בהרגשת קיפוח תמידית משום מה (1) (1) כן, אני יודע שזו הרמה להנחתה רבתי - זה עדיין רק הגיג ולא מגובה בנתונים ממש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |