|
הוא ספר שנכתב ב-1911 בידי הסופר האיטלקי ג'ובאני פאפיני. הנ"ל העז לכתוב את הספר מנקודת מבטו של האל בכבודו ובעצמו שמתאר את עצמו כישות שלא נבראה מעולם שתמיד הייתה קיימת ,והוא רואה בעצם שלמותו ונצחיותו קללה איומה. שכן בניגוד ליצוריו שיש להם למה לשאוף ומה להשיג , לבוראם אין שום דבר מה לשאוף אליו. ( כאן יש ספוילר למי שרוצה לקרוא את הספר ) אלא שבסופו של דבר חושף האל את האמת , הוא בכלל תוצר דמיונם של המאמינים השונים מבני האדם שיצרו אותו כפי שהוא בעצם אמונתם . הספר מסתיים בתחינתו של האלוהים אל האדם שיפסיק להאמין בו שכן אז יפסיק להתקיים הדבר שהוא רותה בו יותר מכל. ספר מרשים מאוד, במיוחד ברושם שהוא מצליח ליצור שאכן כן מדברת אל הקורא ישות אלוהית כלשהיא. . במהדורה החדשה שלו מלווה הקדמה של המשורר פנחס שדה שמספר משהו על הסופר פפיני . מספר זה מתגלה פפיני ככופר גמור. בהמשך חייו בכל אופן הוא חזר כמו רבים אחרים "בתשובה" וכתב ביוגרפיה מפורסמת על ישו שכל כולה אמונה נוצרית קונבנציונלית מלווה באנטישמיות חזקה. די מאכזב לקרוא ספר כזה ממי שכתב את "ספר זכרונותיו של האלוהים" שהוא אחד מספרי הכפירה המרשימים ביותר שניתן להעלות על הדעת.
|
|