 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתמול השיקה נתנאלה בתיאטרון תמונע את אלבומה החדש נדודים. בהופעה מדהימה עם שילוב של שירים ישנים וחדשים הוכיחה נתנאלה שעדיין יש לה את זה ושהיא חזרה בגדול. באלבום החדש אין שיר שייחרט בזיכרון כספינת הזיכרונות אבל מינעד של סיגנונות ותכנים מסמן את נתנאלה כאמנית הגדולה ביותר במוזיקה הישראלית ואני לא חושב שמוגזם לאמר שיש לנו אלה פיטשג'רלד משלנו. המשפט האחרון במאמר התגשם במלואו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פיטשזשרלד, כמו אינדשן דזשו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פיטסדזשרלד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או פיטסדזשערלד? בכל מקרה אני מתפלאה עליכם, הרי אלה ונתנאלה זה ממש דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנסגור על פיטסדזשעראלד? וגם מקרטני וצנעני זה ממש דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקרטני דומה יותר למקייטן. לפחות השם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא חשבתי על מקרטני/מקייטן, אבל מתוך כבוד לברקת, הלכתי על חרוז (צולע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אלה פיצג'רלד? לעניות דעתי - מוגזם לחלוטין, ואפילו תמוה. אני לא רואה שום דמיון/השפעה/קשר בסגנון השירה, בקול, בהגשה, בבחירת סגנון השירים, במקום התרבותי, או באף פרמטר אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע את ג'אניס איאן שגם לה יש עדנה חדשה ואפילו תופיע בישראל בשנה הבאה עלינו לטובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר הוא ברמת האיכות הגבוהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אז לאור ההישג האחרון של יוליה גלושקו, אני לא חושב שמוגזם לומר שיש לנו לארי בירד משלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האזנה לאלבום החדש מגלה יצירת מופת נוספת העומדת בכבוד לצד אלבום המופת הקודם וכלל יצירתה של נתנאלה. אלה שני הסנטים שלי לנושא: לחזור - השיר הפותח המסמל את שובה של נתנאלה הוא שיר פשוט ויפה כמו ששיר קאמבק אמור להיות. נדודים - שיר הנושא מזכיר את על גן-אדן חלוני במורכבותו הלירית והמוזיקלית. הרמן הסה המצוטט בחוברת המילים מציץ בין השורות. לפעמים - בעיבוד חף ממניירות המזכיר מאוד את שם-טוב לוי ובקול צלול וברור מוגש שיר אהבה בוגר ובשל. בין קמטי הזמן - הקטע החלש באלבום לדעתי. משהו כאן לא לגמרי עובד. אולי זה הלחן הלא מספק, אולי זה העיבוד המזרחי הלא משכנע, אולי זה קולות הרקע המפריעים באמצע. אבל אני מעדיף שיר בינוני של נתנאלה על פני עשרה שירים מצוינים של זמרים אחרים. העונה החמישית - בקול יציב ובוטח תוך כדי שימוש במטפורות מקוריות עם נימה אופטימית למרות הכל מביעה נתנאלה בצורה כנה ואמינה את חששה מהמצב האקולוגי. פנינה לצווארה - אחד משני השירים הטובים ביותר באלבום. בלדה שקטה ויפה שדרכה שומע המאזין כרי דשא ומי מעין מפכים. ההישג הגדול ביותר של המפיק המוסיקלי גיא ויינגרטין באלבום. כתם אדום - מנגינה שעלתה בראשה של נתנאלה לאחר שתיית כוס יין וכתיבת מילות אהבה לאותה מנגינה מהוה את השיר הקליל והחינני שבאלבום. אהבה - המילים מזכירות שירים אחרים באלבום אבל הלחן שמאוד מזכיר את סשה ארגוב עושה את השיר למשהו קצת שונה. מה יהיה הסוף - שיר קינה אישי עם אופטימיות בסופו. החיים ממשיכים למרות הכל. עוד מעט אלך - לנתנאלה יש כישרון לשיר מילים מורבידיות בעוד היא עצמה נשמעת מאוד חייה. נגינת החלילים בסגנון מוזיקה אנגלית מימי הרנסאנס רק מעלה את ערך השיר. עלמא - השיר הזה מזכיר את מה שכתב רוני סומק על גן-אדן חלוני: "קולה מזכיר לי את ההקדשה של קן קיזי לוויק לובל בפתח ספרו "קן הקוקיה". הוא (לובל) "סיפר לי כי דרקונים אינם קיימים ואחר כך הובילני ישר למאורותיהם". כל מילה נוספת תהיה מיותרת. אי הנצח- "לא אשכח" - השיר שעליו אמרה נתנאלה בהופעה שהוא החשוב לה ביותר וגם מופיע בחוברת המילים בכתב ידה נשמע כמו גירסתה לכוכבים בחוץ. סיום הולם לאלבום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |