 |
|
 |
||
|
||||
 |
(לא קשור לנושא הדיון המקורי) מחוקקים ברחבי העולם התקנאו במחוקקינו: למה רק להם מותר לחוקק חוקים טיפשיים ומזיקים? לכן קיבלנו בארצות הברית את SOPA (נוסח ההצעה). החוק יוצר הליך פשוט ויעיל של תביעות כנגד מפירי(?) זכויות יוצרים - דרך נחמדה להוריד תוכן לא רצוי. למפרים יש חמישה ימים להשיב לטענה. אבל זה לא מספיק. כחלק מההגנה הם גם רצו את היכולת להחרים דומיינים שמפרים זכויות יוצרים: זה הרבה יותר זול מלהחרים שרתים: במקום להבין מי מפעיל את http://piratedcontent.com 1, להחרים את השרת (אם זה בכלל אפשרי. יכול להיות שהשרת נמצא בחו"ל), ולמצוא שרת חלופי מופעל תוך יומיים, הם הולכים לרשם של .com , ודורשים ממנו לקבל את הבעלות על piratedcontent.com . אפשר גם ללכת צעד אחד קדימה: אם שם המתחם עצמו הוא מחו"ל (לדוגמה: piratedcontent.se אין עליו שליטה ישירה. לבקש בנימוס מכל ספקי השירות להחרים דומיינים שרשומים בחו"ל: כמעט כולם הרי מקבלים את הכתובות מהשרתים של ספקי השירות. יש ארצות שבהן אפשר לבקש בנימוס2. לא ברור לי עד כמה זה יעבוד בארה"ב. אבל כאן מתעוררת הפירצה הברורה: מה קורה אם עוקפים את מערכת השמות? (ויקיפדיה DNS>)? יש דרכים אחרות לספר למחשב שלי איפה יושב השרת האמיתי של piratedcontent.com . כצפוי, מרגע שההחרמה הזו הפכה לשיטה, צצו דרכים אוטומטיות יחסית לעקוף אותה. אחת מהן היא תוסף בשם MAFIAAFire Redirector לפיירפוקס (MAFIAA הוא שם לאיגוד הפיקטיבי Music And Film Industry Association of America™). קרן מוזילה סירבה לדרישה ממשלת ארה"ב להסיר את התוסף הזה משרתיה, בטענה שהדרישה אינה חוקית. עכשיו מגיע חוק חדש בשם PROTECT-IP (חפשו שם domain name system server. יכול להיות שמישהו התבלבל בין Intelectual Property לבין Internet Protocol) וקובע, בין השאר, שאפשר (בהינתן צו של בית משפט) לחייב מי שמפעיל שירות DNS (לפי הגדרת החוק: כל שרת או מנגנון שיכול לשייך כתובת IP לשם מתחם) להחרים את אותן כתובות. כמובן שמנגנון כזה יכול להיות סתם עריכה של קובץ hosts [ויקיפדיה] מקומי או ההרחבה של MFIAAFire שהזכרתי קודם. היא יכולה להיות גם תוכנת VPN [ויקיפדיה] שבה משתמשים כדי להתחבר לאינטרנט דרך חיבור שמגיע מאירופה. או שהיא יכולה להיות Tor [ויקיפדיה], תוכנה שימושית שעוזרת לדבר באלמוניות באינטרנט ופותחה במקור במימון הצי של ארה"ב. 1 סתם שם אקראי שבחרתי. אין לי מושג מה יש שם, אם בכלל. לא טרחתי לבדוק. 2 לדוגמה, כאשר המשטרה רוצה לחסום אתרים היא דורשת מבקשת מהספקיות לחסום ולמרות שהבקשה נראית לא חוקית, אין לה כמעט התנגדות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שלא התעורר כאן שום דיון, הייתי רוצה להמליץ לכם לפחות להיכנס לקישורים לנוסחי החוקים באתר OpenCongress [Wikipedia].חפשו לדוגמה את "domain name system server" ותראו ששבין השאר בשני המקומות הראשונים שהוא מופיע (בהגדרה ובשימוש הראשון) יש הערות לנוסח החוק. בלי קשר לעניין עצמו, זה נראה צעצוע נחמד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שבמקרה לא שם לב: בעקבות פעולות הסברה ומחאה שיטתיות (ששיאן הפומבי היה בהחשכת מספר רב של אתרים, כולל ויקיפדיה האנגלית, נראה שהחוק הזה לא יעמוד בינתיים להצבעה. כמה מתומכיו העיקריים (כולל הממשל) הבינו לאן נושבת הרוח ושינו את דעתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, dns לא ממש מעניין אותי ודיונים על הפרת זכויות יוצרים היו מספיק אז רק על החוק הקיים. החוק הקיים לא טוב, הוא נותן יותר מדי כח לגנבים. אם נלך לעולם הפיזי זה כמו שאם גנבתי ממך משהו תצטרך להודיע לי ואז אני אצטרך להחזיר לך את הגניבה בלי שום סנקציה אחרת. חוק כזה מעודד גנבים ובסופו של דבר הורס את עסקי השעשועים שהם מגזר עסקי מאוד גדול באמריקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם סחר בנשים הוא ''מגזר עסקי מאוד גדול באמריקה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי-אפשר לדון ''רק על החוק'' כאילו שבשורש הוויכוח לא מצויים חילוקי דיעות לגבי מהותו של קניין רוחני בכלל. ברור שאם אתה חושב שהעתקה לא-מורשית של תוכן כמוה כגניבה, אי-הסמטריה עליה אתה מצביע תפריע לך. ואם אני חושב שמידע צריך להיות חופשי ושלא צריכה להיות לאף גוף - פרטי, מסחרי או ממשלתי - זכות להגביל הפצה של מידע, אז גם החוק הנוכחי כפי-שהוא נראה לי דרקוני וחצוף (ואם מישהו נמצא איפשהו באמצע הסקאלה, אז גם דעתו על החקיקה תמצא באמצע). דיונים על הפרת זכויות יוצרים אכן היו מספיק, אז בלי לפרט רק אזכיר לך שמצויות בסביבה גם כמה דיעות לפיהן מוסד הקניין הרוחני כפי שהוא היום הוא הרסני ואנכרוניסטי, שחיזוק מוקדי הכוח בעסקי-השעעושעים (באמריקה, ובכל מקום) זה רעיון רע, ושהחלשתם תעשה לכולנו רק טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הפסקה השנייה שלך: הבעיה היא שאתה רואה מול העיניים רק את הרווחים מ"תעשיית התוכן", ולא את הרווח שיש לציבור מזמינות המידע החופשי. ר' תגובה 541814 שם, תוך שימוש באותן שיטות מפוקפקות שבהן משתמשים בתעשיית התוכן כדי לטעון שמרוויחים המון מהגנה על זכויות יוצרים, הדגימו שמרוויחים הרבה יותר מאי־הגנה על זכויות יוצרים. היום ארה"ב היא המרכז של האינטרנט. חלק ניכר של התעבורה נמצא שם. הרישום של .com , .org, ורוב שרתי ה־DNS הראשיים יושבים שם. ה־ICANN [ויקיפדיה], שהיא הגוף שמחליט החלטות לגבי האינטרנט הוא גוף אמריקאי מסיבות היסטוריות. יותר זול לארח תוכן בארה"ב. כאשר מדינות כמו איראן וסין מטילות מגבלות דרקוניות על האינטרנט אנחנו מתרעמים, ובצדק. אולם אם ארה"ב תחליט פתאום לחתוך, לפי שיקול דעתה, כל מיני חלקים מהאינטרנט (גם מדומיינים לא אמריקאיים. לדוגמה: הם יכולים להחליט שאסור לתושבי ארה"ב לקרוא את האייל הקורא), זו תהיה פגיעה בריבונותן של מדינות אחרות. לא מן הנמנע שמדינות שונות יחליטו לא לבטוח שתשתית האינטרנט שבארה"ב. וזה מעבר לעובדה שהחוק המוצע לא מספיק מועיל, ויפגע בסופו של דבר בכל מיני "יצרני תוכן", בפרט בעלי אתרים קטנים באינטרנט שתביעה אחת ממתחרה יכולה להיות מספיקה כדי לחנוק אותם. יש כאן איום לא רק נגד המפר אלא נגד כל מי שאולי בקשר איתו. מי שמפר יכול להתייחס ברצינות לטענה ולהגיב. כל האחרים יעדיפו (ברוב המקרים) פשוט לנתק מגע. תחשוב מה קורה לעסק קטן שפתאום במשך כמה חודשים הוא לא יכול לקבל כסף. וההערה המתבקשת: אין כאן גנבה. אם אני מעתיק מידע ששמת על השרת שלך, לא לקחתי שום דבר שלך. לכל היותר אתה יכול לטעון שיש כאן אבדן של מכירה פוטנציאלית. גנבה של רכוש אינטלקטואלי זה אולי מה שאסתר הופה עשתה לכתבי היד של קפקא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1)הקישורים בתגובה ששלחת אותי אליה לא עובדים. 2) אם לא יהיה תוכן לא יהיה מידע חופשי כך שהמידע החופשי הוא גם רווח מהתוכן. מה שיקרה אם עסקי השעשועים יפשטו את הרגל שלא יהיה לך תכניות חדשות. 3) חברות התוכן פועלות בצורה כלכלית הם מרוויחות כסף על השקעה, לעומת זאת הגנבים כמעט לא משקיעים ולכן הרווח שלהם הרבה יותר קטן ועל כן תרומתם לכלכלה הרבה יותר קטנה. 4) מעבר לתרומה הגלובלית עסקי השעשועים הם אחת הצינורות העיקריים שבהם הכסף זורם "מלמעלה למטה" אם תבטל אותו הפערים באמריקה יגדלו הרבה יותר. 5) יש כאן גניבה. אתה קנית מוצר בתנאי שתשמש בו בצורה מסוימת הפרה של התנאי היא גניבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) משהו קרה לקישורים. או אולי סתם אי אפשר לקרוא אותם כרגע מהארץ. קח אותם מהארכיון: http://liveweb.archive.org/http://www.ccianet.org/index.asp?sid=5&artid=158 (מוזר. הם מצליחים לקרוא את הדף כרגע)2) לא כל תוכן הוא בהכרח תוכן של ענקיות תעשיית התוכן. ההודעה הזו היא תוכן שאני כותב. היא משתמשת בתשתית זולה יחסית שמספקים (תשתית האינטרנט כשלעצמה וגם השרת של האייל). לפני עשר שנים איימו עלינו שללא נז"ק [ויקיפדיה] תעשיית המוזיקה תפשוט את הרגל. היום אנחנו רואים שאפשר למכור מוזיקה ללא נז"ק. אנחנו גם רואים שהחברות הגדולות אינן תנאי הכרחי לקיום תוכן מוזיקלי. 3) א. אין כאן גנבים. ב. כאמור, מהלך כזה יכול לפגוע בכל מיני יצרני תוכן קטנים. כמוכן, לחברות התוכן אין זכות מקודשת להרוויח כסף. אם הן לא מספיק טובות, זו בעיה שלהן. 4) {{מקור}} 5) קניתי תקליטור בחנות. עכשיו אני יכול גם לגנוב אותו? מה עם פטיש שקניתי בחנות? לקריאה נוספת: ועדכון של המאמר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1)טוב, כבר עניתי לטיעון שלהם. אם מישהו מרוויח מתוכן חופשי אין לי בעיה איתו. אבל אם הוא מרוויח מתוכן מוגן הרווח שלו נובע מעבודת אחרים. 2) אני לא נגד תוכן חופשי. המוזיקה בהחלט בתהליך קריסה, בארה"ב זה יקח יותר זמן מאשר בארץ אבל אלה אם כן הם יעשו משהו היא תקרוס. 3)א) לדעתי הם גנבים. ב.למה הוא יפגע ביצרני תוכן קטנים? 5) כן. יש בתקליטור שימוש אסור. היו כבר באייל דיונים על קניה בתנאי ואני באמת לא מבין איפה הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) גם "רווח מוגן" נובע במקרים רבים (במקרים רבים? לרוב או ליותר דיוק: במידה מועטה או במידה רבה) מתוכן חופשי ולכן גם מעבודה של אחרים. 2) האם אתה טוען שלא תיווצר מוזיקה חדשה? 3) א. לדעתי הם אינם הם אינם גנבים. ב. נניח שאתה זמר שמנסה להרוויח קצת כסף ממכירות מקוונות. פתאום צץ מישהו ומאשים אותך בהפרת זכויות יוצרים. אם מדובר על "מישהו" מספיק גדול עם עורכי דין במשרה מלאה, הוא יכול להגיש נגדך צו עם איזו הוכחה מפוקפקת, ועכשיו אתה מנוטרל לחלוטין. אתה אפילו לא יכול לקבל כסף. כל זה עד שאתה מוכיח, בהליך משפטי יקר, שלא הפרת. מרגע שההליך הזה מספיק מפחיד, אפשר לאיים עליך בשימוש בהליך כדי לסחוט ממך כסף או ויתורים. זה קיים כבר היום, אך בקנה מידה קטן בהרבה: טרול זכויות יוצרים [ויקיפדיה]. החוק מאפשר כבר היום לדרוש מספק השירות להעיף תוכן מפר. ספקים נוטים לא לבזבז זמן על בדיקות ולהעיף מיד תוכן חשוד עם קבלת תלונה. בחוק החדש יש אמנם דרישה לצו משופט (אולם הוא יכול להתקבל במעמד צד אחד. אם אתה גר בניו-יורק או בישראל, תטרח פתאום לנסוע לקליפורניה או להוואי לצורך הדיון?). ויש הרבה יותר גופים אחרים שצריכים להחליט בעצמם אם שווה להם להתאמץ בשביל מפר זכויות (לכאורה) אלמוני. שלא לדבר על כך שמימוש כל הצעדים הטכניים הללו מסבך את החיים לכולם. תחשוב כמה זמן מיותר יצטרך להשקיע מפעילו של מקבילו האמריקאי של האייל רק בניטור מיותר של תוכן לפי הרשימה השחורה. 5) גם אם אני עבריין זה לא אומר שאני גנב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אם התוכן חופשי זה אומר שלכולם מותר להשתמש בו. 2) לא בטוח איך זה יגמר אבל או שיעשו הגנות יותר חזקות או שלא תהיה מוזיקה מסחרית. 3)אותו דבר קורה גם במוצרים רגילים, לדוגמה אם מישהו מאשים חנות שהיא מוכרת מוצרים גנובים. 5)יופי לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אבל עכשיו יהיה פחות תוכן חופשי והחברה תרוויח ממנו פחות. 2) אני אשאיר לאחרים לענות על זה. 3) אם מאשימים חנות שהיא מוכרת מוצרים גנובים, אסור לה לפרסם בגוגל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) למה? 3) מי שמוכר מוצרים גנובים יכול להישלח לכלא שזה קצת יותר חמור מלא לפרסם בגוגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3) הפרת זכויות יוצרים אינה עברה פלילית. לא המדינה תובעת אותך. בעלי זכויות היוצרים תובעים אותך. אבל עכשיו הם יכולים להפעיל נגדך הרבה יותר דברים (גם ללא הליך משפטי מלא: רק צו במעמד צד אחד בבית משפט). ומנקודה זאת ואילך אתה מצורע. לכן לא מדובר על עברה שעליה יכולת להיכנס לכלא. ובכלל לא ברור שמדובר על עברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי זכויות יוצרים [ויקיפדיה] "בישראל ומדינות רבות אחרות הפרה של זכויות יוצרים לצורך מסחר או הפקת רווח כספי היא עבירה פלילית שדינה מאסר עד 5 שנים. סעיפי ההפרה והעונשין מפורטים בפרק ט' לחוק זכויות היוצרים 2007" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גנבה היא עברה פלילית גם אם אין כוונה להפיק מכך רווח. הורדה של שיר לשימוש פרטי אינה לשם הפקת רווח כספי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון הוא לא על המורידים אלא על המעלים והם עושים את זה הרבה פעמים למען רווח כספי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון הוא (בין השאר) האם הפרת זכויות יוצרים היא גנבה. אתה יכול ללמוד משהו על מי נחשב "אתר פיראטי" לפי תעשיית התוכן לפי הרשימות השחורות שלה. ארכיון האינטרנט נמצא שם. ולא רק הוא. ולא רק הוא. (הדיון הוא גם על טענתך התמוהה שתעשיית המוזיקה דווקא מעבירה כסף לשכבות החלשות. טענה ללא תימוכין. הוא גם על כך שמוזיקה נוצרת ומופצת גם מחוץ לחברות המוזיקה הגדולות, ועל עוד דברים אחרים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא משתגע על דיונים סמנטיים, מבחינתי הדיון נגמר בזה שאני חושב שכן ואתה חושב שלא. האנלוגיה אבל היא די חזקה. זה שתעשיית המוזיקה (והבידור) מעבירה כסף לשכבות החלשות זה ברור, לדוגמה מייקל ג'קסון ואמינם, מה שאני לא מצאתי עדיין זה את את האחוזים. לא יודע למה אתה מדבר דווקא על מוסיקה, אם תיקח סרטים ותוריד את החברות הגדולות תישאר רק עם הסרטים שמייצרות החברות הקטנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שתעשיית הבידור מקבלת כסף מהציבור זה ברור: מייקל ג'קסון ואמינם כבר מזמן לא נמנים על השכבות החלשות. מהשכבות החלשות. וחוץ מזה, המפיקים שלהם הרוויחו עליהם הרבה יותר. ואני לא מדבר על זה שהכסף מגיע מהציבור (בדמות רכישות של אלבומים, שירים ומוצרים נלווים). אני מתמקד בתעשיית המוזיקה מכיוון שכבר עשר שנים מבטיחים לנו את מותה הקרוב בגלל הורדות לא חוקיות. איכשהו מסתבר שכשהתעשייה הזו התחילה להסתגל לאינטרנט ולא רק להילחם נגדו, היא התחילה גם להרוויח שם כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"מייקל ג'קסון והאמינם כבר מזמן לא נמנים על השכבות החלשות." ולכן הם דוגמה למוביליות. מה שלא קיים בארצות הברית בצורה מאוד חזקה. יש עוד הרבה דוגמאות, מה שמעניין הוא האחוזים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרם מצאתי גיבוי לטענה הכללית אז בינתיים דוגמה קצת יותר מוצלחת. מלגות אתלטיות ניתנות בסכום של מיליארד דולר בשנה כאשר חלק ניכר מהכסף מגיע מזכויות שידור. זאת דוגמה מעניינת כי בטווח הקצר הספורט דווקא מרוויח מההורדות אבל בטווח הארוך אם לא יהיה בידור גם לא יהיה כסף לספורט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא אם כן ימצא מקור אחר: דוגמה אפשרית: גיוס כסף ישירות מהאוהדים, ללא תיווך רשתות השידור. כמוכן יש לציין שהספורט האמריקאי מכיל הרבה פרסום. מי שמפרסם דווקא היה רוצה ערוצי פרסום רבים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרתי הבעיה של הספורט לא ישירה אלא עקיפה. כשקונים זכויות שידור המימון לא בא רק מהפרסומות בזמן השידור אלא מהעובדה שמדובר בעוגן, ככל שהכמות הפוטנציאלית של צופים בשידורים אחרים תרד כך גם המוטיבציה לשלם להם תרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, זמן החשיפה יגדל וכמות הצופים תגדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספורט כבר באינטרנט, לא ברור איך אתה רוצה להגדיל את החשיפה שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן שאתה מהרהר על סגירת מגהאפלואד ע"י הממשלה האמריקאית והתגובה של אנונימוס, אתה יכול להתרענן עם המתמטיקאי לובצ'בסקי שמגלה לטום להרר את סוד הצלחתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר, כידוע, באתר שכידוע פוגע ביוצרים ולכן הם מתעבים אותו: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאף אחד אחר לא התערב כאן, אני אתייחס ל(2). ראשית, תזכורת להקשר: טענתי למעלה כזכור שהחוק הנוכחי לא באמת יעזור מכיוון שהוא רק ייתן לתעשיית התוכן דרכים לירות לעצמה ברגל. יש היום ביקוש גדול לתכנים ואם לא מספקים אותו בדרכים חוקיות, הדרכים הלא חוקיות יהיו נוחות יותר. ראינו את זה עם מוזיקה. אנחנו מתחילים לראות את זה עם סרטים וסדרות טלוויזיה ועם ספרים. לפני 15 שנים יצירת אתר תוכן הייתה עניין מסובך. לפני עשר שנים בערך (פלוס־מינוס) זה החל להיות הרבה יותר פשוט. מאז אתה רואה הרבה יותר תוכן כתוב שלא עובר דרך המסננת של המפרסמים הגדולים. מכיוון שרובו (מבחינת הכמות, לפחות) הוא בחינם, הכותבים שרוצים גם להתפרנס מזה נאלצים לחפש כל מיני דרכים יצירתיות. שירים ודיבורים יותר מסובך להפיק ולהפיץ. אבל גם כאן הציוד להקמת אולפן ביתי פשוט הפך לזול יותר ויותר עם השנים, המחיר של נפחי האחסון והתעבורה הנדרשת ירד, וצצו כלים יעילים להפיץ תוכן. אני חושב שדי מתבקש פשוט לקשר לסקירה של רן לוי. אני אישית מקשיב לרדיו בבוקר בשביל החדשות (ובנסיעה בערב: לפרק תורן באחד הפודקאסטים), אבל אם פתאום הרדיו היה נעלם, הייתי מסתדר בלעדיו. ספרים: יש כבר מדיום נוח יותר. לעניות דעתי זה עכשיו רק עניין של זמן עד שגם כאן תחליף ההפצה האלקטרונית את ספרי הנייר במידה רבה. הוצאות הספרים יאלצו להתרגל לכך, וזה יהיה תהליך כואב, מכיוון שהן תקועות עמוק בעבר. וידאו בהפקה ביתית הופך להיות יותר ויותר מעשי. זה עדיין לא משהו שיכול להחליף סרטים הוליוודיים יקרים (תגובה 503797, כזכור) אבל גם כאן הרף הולך ועולה. ונראה שיש בשוק יותר ויותר מכשירים שמתאימים לצריכת תוכן כזה: ה"טלוויזיות" של אפל ושל גוגל (ושל יצרנים אחרים) שואפות להשתמש בתוכן מהאינטרנט במקום או בנוסף למה שמגיע מהכבלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב היצירה הנצרכת היא יצירה של אנשים שרוצים לקבל כסף עבורה או מבוססת עליה. "אני אישית מקשיב לרדיו בבוקר בשביל החדשות (ובנסיעה בערב: לפרק תורן באחד הפודקאסטים), אבל אם פתאום הרדיו היה נעלם, הייתי מסתדר בלעדיו." מסקנה :מותר לגנוב לך את הרדיו. כמו כן מותר לגנוב טלויזיות מחבטי טניס ושקדי מרק, כולם דברים שהיינו מסתדרים בלעדיהם. אתה לא רוצה לצרוך מוצרים שאנשים דורשים עליהם כסף? אל תצרוך. אל תכפה על אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת להקשר: הטענה שלך שהמוזיקה המסחרית תעלם אם לא נהפוך את חוקי זכויות היוצרים למחמירים הרבה יותר ממה שהם היום. אני לא כופה את זה על אחרים. אני רק מתאר את המצב אצלי. כמוכן, אני טורח לשלם לחלק ממפיקי הפודקאסטים1. האם במקום זה אתה כופה עלי להקשיב לרדיו? אתה רוצה לחייב אותי לקנות תוכן שאני לא רוצה לשלם עליו2? זה נקרא בעיניך "לגנוב"? מה בדיוק אני גונב? על מכשירי הרדיו והטלוויזיה שלי שילמתי כחוק. מחבט טניס ושקדי מרק אין לי. 1 עוד תרוץ להזכיר את http://flattr.com , אבל כמובן שיש דרכים אחרות. 2 סתם רציתי להשתמש במילה "כפיה" בעצמי בלי להזדקק לערפאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כופה עליך להאזין לרדיו (או לשום דבר אחר) אם אתה רוצה להאזין ליצירה מוגנת אני אוסר לעשות זאת אלא באמצעים שבעל הזכויות התיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחבר שיר קליט, וקובע שאסור ליהודים ולג'ינג'ים להאזין לו. לדעתך המדינה צריכה להשליך לכלא יהודים שמפרים את התנאים שלי? האם לצפריר אסור לספר לחבריו היהודים היכן אפשר לשמוע את השיר? בעיניי התשובה ברורה: אל לה למדינה להתערב במה שאדם שומע בביתו, ואל לה למנוע שיחה על מקום הימצאם של עותקים של שירים. שתשקיע את משאביה המוגבלים במטלות חשובות יותר, כמו תפיסת גנבים אמיתיים, כאלה שפורצים הבייתה ובורחים עם הגעלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אני לא מלווה לצ'רקסים וגי'נגי'ם? לדעתך צריך להשליך לכלא צרקסי שלווה ממני? האם אסור לספר איך פורצים את המנגנון שלי? בעיני התשובה ברורה: אל לה ללמדינה להתערב בגאלט שאנשים לוקחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלכתי לאיבוד. זכותך לשמור את כספך מתחת לבלטה, והמדינה צריכה לשמור על זכות הקניין שלך. אבל שיר שחיברת והפצת איננו רכושך, לא כל מגבלה שאתה מנפיץ על הפצתו חובה לאכוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם חובה על המדינה לאכוף את האיסור? נראה לי שזהו המקום לצטט את אחת החתימות של אחד ממכרי: This post is encrypted twice with ROT-13 [Wikipedia]. המקור: החלטות כגון:Documenting or attempting to crack this encryption is illegal. שבהן נוצרה הגדרה מוזרה של "הגבלת גישה מוצלחת" גם כאשר אותה הגבלת גישה הפכה ללא מוצלחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה אתה רוצה, אנה הסבר את עמדתך בפשטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה טענתי שאני עושה את זה? אני מאזין באופן כללי לתוכן שמוגן בזכויות יוצרים (יש יחסית מעט מאוד הקלטות שלא מוגנות ע״י זכויות יוצרים). אבל הרישיון של התוכן לא מטיל עלי כל מיני מגבלות מוזרות. אם היו מגבלות כאלו זה היה מפחית את הסיכוי שהייתי רוצה לשמוע את התוכן. תראה מה קרה לאזרח הנורווגי Jon Lech Johansen [Wikipedia]. דוגמה קיצונית למשהו שהוא דווקא שימוש מסחרי: אם הקישור הופך ללא זמין בעתיד, חפשו את הקישור לקובץ copyright מ: אסטריסק היא תוכנת טלפוניה שמשמשת, בין השאר לבניית מרכזיות. אחד מתפקידיה החשובים והמעצבנים של מרכזיה הוא להשמיע מוזיקת מעליות למי שממתינים למענה אנושי זה או אחר. זה נקרא Music On Hold, או בקיצור MOH. פרשנות חוקית לגיטימית היא שניגון מוזיקה כזו ע"י מרכזיה שקול לשידור שלה (מבחינת רמת הפומביות). אסטריסק מפותחת בעיקרה ע״י חברה בשם דיג'יום. בשנת 2004 (למיטב ידיעתי: לפני שהיא קיבלה השקעות רציניות) היא שילמה עבור רישיון לשלושה קובצי MP3 של מוזיקת מעליות כזו עבור כל משתמשי אסטריסק מחברת Freeplay Music. תנאי הרישיון הרשו שימוש לא מוגבל בתור Music On Hold באסטריסק. נשמע מצוין. כשנה לאחר מכן התחלתי לארוז את אסטריסק עבור הפצת הלינוקס דביאן [ויקיפדיה], שידועה, בין השאר, בהקפדתה על ענייני זכויות יוצרים. די מהר התברר שהתנאים הללו מגבילים מאוד: * מותר להשתמש ואסור לשנות. לכן חייבים להשאיר אותם כ-MP3 * מה שמחייב אותך להשתמש בתוכנה שמשתמשת ב־MP3. לפחות לדביאן לא הייתה בנקודה הזו בעיה. * אבל זה מחייב בזבוז זמן מעבד מיותר על פענוח קובצי MP3 מכווצים באיכות גבוהה והשמעתם כקובצי קול באיכות טלפוניה. במקרה הזה קובץ WAV פשוט ולא דחוס באיכות טלפוניה של אותו תוכן היה באותו הגודל. לכן אין כאן אפילו חסכון במקום. * ויש מגבלה על שימוש, דבר שאסור בדביאן. התוצאה: העפנו את הקבצים הללו. כל מי שרצה מוזיקה היה צריך להוסיפה בעצמו (לא סיפור מסובך: פשוט להוסיף קובץ אחד או יותר במקום המתאים. ברוב ההתקנות ממילא עשו את זה. אבל זה אומר שהתוכנה עובדת פחות טוב "מהקופסה"). מפיצים שונים העלימו עין מהבעיה. אחרים החליפו או הקבצים הללו בקובצי מוזיקה קלסית ממקורות שונים (למרות שזכויות היוצרים עליהם לא היו לי ברורות לחלוטין). בשנת 2009, מסיבות שלא ברורות לי לחלוטין עד היום, החליטו בדיג'יום שיש בעיה משפטית עם שימוש בקובצי המוזיקה ושנדרשים קבצים אחרים. חברת דיג'יום היתה כבר חברה גדולה ועשירה יותר. היא יכלה לשלם שוב סכום נוסף. אבל זה כבר היה מיותר: יש כבר מספיק לא מעט מוזיקת מעליות זמינה באינטרנט. תוך שיטוט של כמה שעות הם הצליחו למצוא חמישה קבצים (10 דקות של מוזיקה, לעומת 5 הדקות שמקודם) ברישיון CC-By-SA. רישיונות Creative Commons מותרים בפירוש גם למקרה של שידור ובכלל מקלים את השימוש בתוכן. הסתבר שהרישיון לא היה לגמרי מתאים (גירסה 2.5 של הרישיון, ולדביאן מתאימה רק גרסה 3.0 לפחות, שפתרה כמה בעיות טכניות קטנות בניסוח. גם רישיונות צריך לדבג. עוד מעט יוצאת גרסה 4.0). לכן אחד האאורזים האחרים מדביאן, בחור יווני חביב ונמרץ, יצר קשר עם כל שלושת היוצרים. מסתבר שאף אחד מדיג'יום לא יצר איתם קשר (לא נורא. אין שום חובה לכך. אנשי דיג'יום מיהרו לפתור בעיה משפטית. אבל יחסי אנוש טובים יותר לא מזיקים). כמוכן שלושתם לא שמו לב לכך שבכמה מהמקומות השירים הופיעו ברישיון CC-By-SA-NC (כלומר: איסור שימוש מסחרי) ובחלק מהמקומות: ללא סעיף איסור השימוש המסחרי. לאחר הסבר שלושתם (בנפרד) הסכימו לשנות את הרישיון לגרסה 3 (ללא איסור השימוש המסחרי, כמובן), והבעיה שלנו נפתרה. בכל מקרה, אם כבר הזכרתי אותם, הם ראויים לפחות לקישור סביר (למרות שנוסח הרישיון לא מחייב את זה): Paul Shuler (Macroform) - http://macroformmusic.com/ ולמה כל הסיפור הארוך הזה? מי שכותב תוכנה שנמצאת באינטרנט וחשופה לביקורת (ולתביעות אפשריות על הפרת זכויות יוצרים) כמו אנשי תוכנה חופשית מפתח יחס של כבוד לזכויות יוצרים. נא לא להאשים אותי ב"גנבה". שימוש לא חוקי בתוכן הוא גרוע גם מבחינתי כי מי שמתרגל להשתמש בקלות בתוכן לא חוקי לא בהכרח יעדיף תוכן חוקי וחופשי על פניו. זה רק מנציח את התלות בתוכן הלא חופשי.
ManoloCamp - http://manolocamp.net Reno Project - http://renoprojectdownload.blogspot.com/ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער על ההאשמה, לא חשדתי בך בכלום. לא ממש הבנתי מהי עמדתך אבל אני אחזור על עמדותיי בנושא שנראה לי שעליו אנחנו חלוקים. 1)אנשים שמעלים תכנים של עצמם בלי לצפות לקבל תמורה לא ינזקו מהחוק החדש. 2) אנשים שמצפים לקבל תמורה ירוויחו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק יגרום לכך שמי שאין לו ייעוץ משפטי צמוד במשרה מלאה וכיסים שמנים יחשוש לפרסם תוכן: יש סיכון גדול מדי שתהיה איזושהי האשמה בהפרת זכויות יוצרים. האשמה כזו יכולה לגרום להרס העסק (צו במעמד צד אחד של שופט). מעבר לכך יש את הסיבוכים הלא מבוטלים שהחוק דרש מכל מיני תוכנות, מה שגרם לכך שאפילו ה־BSA התנגדה לו בסופו של דבר (לאחר שמשמעויותיו המלאות הובנו). כאשר תוכן לא זמין בגלל מגבלות חוקיות מטופשות, יש עידוד להפרת חוק. לדוגמה, יש כל מיני חברות אמריקאיות שמוכנות למכור תוכן, אך רק למשתמשים מארה"ב. לדוגמה, Netflix [Wikipedia]. לכן ישראלים שרוצים לקנות מהם "כחוק" נאלצים לא פעם לשלם על שירות נוסף של VPN שיגרום להם להראות כאילו הם בארה"ב. זוהי הפרה של תנאי השירות. שים לב שמדובר כאן על משתמשים שמשלמים על תוכן (ועל VPN, ולפעמים גם על חיבור אינטרנט טוב יותר) ולמרות זאת הם מפרים את תנאי השימוש. אם הם כבר נאלצים להפר את תנאי השימוש, אולי הם כבר יחליטו שלא נורא לעבור עוד קצת על החוק ולעזור לאחרים. אם מה שמקבלים בחינם הוא טוב יותר (זמין יותר, ללא מגבלות מטופשות, עם תרגום עברי בהסתברות גבוהה יותר) ממה שאפשר לקנות, למה שאנשים לא יחפשו אותו בחינם? הבעיה היא שפעם אחר פעם הוכח שניסיונות לפגוע בזמינות של התוכן הלא חוקי נכשלים. זה לא עוזר אם התוכן החוקי לא מספיק זמין. לכן בסופו של דבר החוק יפגע בספקי תוכן ולא יגרום יותר מדי נזק לתוכן הלא חוקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) לדעתך מי שמפרסם תוכן עצמי עם גישה נוחה לזיהוי המפעיל, שופט יוריד אותו בלי להזמינו? 2) לא דיברתי על תוכנות. 3) אם הם הפרו את תנאי השירות הם עברו על החוק. העובדה שקל לעבור על החוק זאת הבעיה. 4) הניסיונות מצליחים, ההורדות יורדות ואז עולות חזרה, רק כשזה מאיים מתחילים לפעול בנידון. 5)להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם יזמנו אותך לבית משפט בטקסס באשמה שהעתקת את תוכן תגובתך באייל מסרט אימה פארודי, זה לא ממש יועיל לך. שליחת עורך דין מקומי לענות על ההאשמה תעלה לך יותר מדי. 3. אבל תנאי השירות קובעים שלג'ינג'ים (סליחה, ישראלים) אסור לצפות בסרטון מהבית שלהם. נראה לך סביר שהחוק הישראלי יגן על תנאי דרקוני כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) גם היום ניתן לזמן אותי בהאשמה זו, זה עדיין לא קרה. 3) התנאי לא דרקוני. רשתות השידור בארץ הם ארציות לכן המכירה היא ארצית. מכרו להם את הזכויות לאמריקה לכן הם מוכרים רק באמריקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) המחיר של הימנעות מתגובה היה הופך לגבוה הרבה יותר אם החוק היה מתקבל. 3) רשתות שידור הן ארציות מסיבות היסטוריות. צריך ללכת שלב אחד אחורה ולשאול למה רשתות השידור לא מוכנות למכור את התוכן בכל העולם, שהרי יש לו ביקוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה רשת אמריקאית לא מוכנה למכור את התכניות שלה לרשתות הטלוויזיה בארץ? יתרה מכך לאיזה רשת אין תכניות שלה שמשודרות בארץ בטלוויזיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מכרו להם את הזכויות לאמריקה אז הם מוכרים רק באמריקה". באמת צריך להסביר לך מה ההבדל בין לראות תוכנית אקראית שבמקרה נמצאת באחד הערוצים עכשיו לבין לראות את התוכנית שאני רוצה בזמן שאני רוצה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא לא מה אתה יכול לעשות אלא למי יש את הזכויות. האם לרשת בארץ אין את הזכויות למכור בארץ את התכניות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו רשת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשת רשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעלי הזכויות (האולפן שמפיק סדרה X נניח) בוחרים למכור את הזכויות לסיטונאי בישראל (הוט נניח) מאשר להתעסק בקימעונאות (למכור לך ישירות) בעצמם, זכותם. אם הם יתחילו להתעסק בקימוענאות, הוט, ידרשו, ובצדק, להוריד את המחיר שהם משלמים על הסדרות, או אולי לא יסכימו לקנות אותן כלל. כנראה שלא משתלם לאולפן להשקיע בקמעונאות בכל מדינה בעולם, במיוחד כזאת עם דרישות גבוהות (תרגום, אתר מגוייר) כמו ישראל, והוא מעדיף למכור את הזכויות בבלעדיות לגוף מקומי מאשר להתעסק עם זה בעצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדוגמה nbc מכרה דרך אורנג' טיים עד שהוא נסגר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיק, אפילו לא שמעתי על זה, נראה לי שהיה פה שיווק לקוי1, ולפי התגובות (במיוחד 3), גם נשמע שזה פשוט היה שירות גרוע. אני חושב שאם הייתי מכיר את השירות אז במחירים2 שתגובה 3 שם מציינת, ייתכן והייתי משתמש בו אם הייתה איכות טובה ומגוון גדול, לפעמים אתה רוצה לראות סרט ששמעת עליו עכשיו ולא רוצה להמתין. 1 אתה שמעת על זה לפני שזה נסגר? 2 5 עד 7.5 שקל לסרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך הישירה (1): כן. ואם כבר אני אציין שהעובדה שהשירות היה גרוע איננה אשמת nbc. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שזה לא אשמתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהונתן קלינגר כותב גם הוא על חוסר התוחלת שבחיסול מגה אפלואד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד דוגמה למדיניות המסכנות של החברות הללו: במקום לקדם כמו שצריך את התוכן שלהם (ולא לפעול נגד אתרי מעריצים), הם דורשים מגוגל להעניש את האחרים. כולל הסעיף הנחמד "Stop indexing sites that are subject to court orders" - שוב, דרך נהדרת לחסום מתחרים עם תביעות סרק. ה־Open Rights Group הם מקבילה בריטית וצעירה יותר של ה־EFF. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאותו כיוון: כתבה בהארץ: הצעיר שהשיב את אתר ההורדות מהמתים. עיקרה הוא ראיון אוהד עם מפעיל של אתר הורדות מחודש. אני מניח שיש קצת יותר משמץ היתממות בדבריו (שאלת מקור הכסף, לדוגמה, לא עלתה כלל בראיון). אבל יש שם כמה דברים מעניינים. הוא כותב במפורש שהוא יודע שהוא מפר את החוק. כדי לאזן את זה הוא מציע כאתגר לבעלי זכויות היוצרים: "אם בעלי זכויות היוצרים יעשו מעין תוכנית שיתופים שבעלי אתרי הורדות ישימו קישור מיוחד שמפנה לאתר המקורי ודרכו ניתן יהיה להוריד את הסרט - כמו באמזון - כל בעל תוכן יעבוד בשיתוף עם אתרים, כדי למכור דרכם", הוא מתאר את המודל. "ב-90% מהמקרים אנשים יעדיפו לקנות מקורי מאשר לחפש לא חוקי. אפשר למכור סרט כזה ב-2.99$ וכולם ירוויחו מזה" התגובה של נציג זיר"ה: "אם בעלי הזכויות היו רוצים לעשות את זה, אז הם לא היו צריכים את בעלי האתרים. ... באמת תמים לחשוב שהוא עושה שירות לציבור מתוכן שהוא לא שלו". וזהו חוסר הבנה בסיסית. שירות ההנגשה שלו הוא בהחלט שירות לציבור. כל מי שנלחם נגד זה, שלא יתפלא על המיקום הנמוך שהוא מקבל במנועי החיפוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"מקור הכסף" אתה מתכוון ל-7,000 שקל שהא השקיע? זה באמת נשמע לך שאלה מעניינת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד הישג למחאה העממית: הפרלמנט של האיחוד האירופי דחה את ACTA. ההסכם הזה, ששמו מרמז שהוא נגד פירטיות, חוטא בהפרת האיזונים בין יצרני התוכן לאזרח הפשוט. הוא הוזכר מוקדם יותר בהברווז, השימוש ההוגן ונחלת הכלל (חלק ב') ואושר מאז בכמה מדינות חשובות. תהליך ניסוחו היה דוגמה לחוסר שקיפות. האם מדינות האיחוד האירופי באמת ימנעו מאישור ההסכם? אני עדיין מקווה שכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האתר הבוקסקופ עוקב אחרי כמות המוצרים (והשרותים) המזויפים בעולם. כך, שוק התרופות המזויופות הוא כ- %270 מליארד, מוצרי אלקטרוניקה כ- $100 מליארד, סרטים כ- $25 מליארד, בגדים ומוזיקה כ- $12 מליארד כ"א, וספרים פחות מ- $1 מליארד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי לאחרונה סרט בשם The Guard (תורגם כשומר חוק, חביב) בו סוכן FBI מגיע מגיע לעיירה קטנה באירלנד, שלסביבתה אמורים להיות מוברחים סמים בשווי חצי מיליארד דולר. השוטר של אותה עיירה מתרעם על תג המחיר, ומציין שמדובר בערך הסמים ברחוב, ולא בערך עבור המבריחים, ובכלל המחיר ברחוב בו האמריקאי קונה אינו דומה למחיר בו הוא קונה. מה שאני רוצה להגיד זה שאם ילד משועמם מוריד מאה סרטים, אפשר לטעון שערך כל אחד מהם הוא עשרה דולר (כרטיס קולנוע + ערך מכירת הפרסומות בסרט + הרווח הנוסף של האוכל שהוא יקנה אצל הגזלן שם), והנה בהינף יד הילד עלה לתעשייה אלף דולר. כמובן שזו שטות מוחלטת, כי ספק אם ההורדה הזו בכלל שינתה את כמות הסרטים שהילד יראה בקולנוע, ואם כן אז בטח שלא במאה. אותו הגיון תקף במידה רבה גם לשאר המוצרים ברשימה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד חוק שעם קצת מחשבה קונספירטיבית נראה לי שהוצע ע"י ברוני זכויות היוצרים מארה"ב: (אפשר להסביר את זה גם ע"י טיפשות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 הבקשה אכן לא היתה חוקית. מזל שאיגוד האינטרנט הישראלי התעקש להתנגד לה למרות שאף ספק ישראלי לא ניסה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |