 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפרופו מחקרים, ב"כלכליסט" התפרסמה לאחרונה כתבה מרתקת בשם "על מה פטריות חושבות?" מאת אורן הוברמן. הכתבה התחילה בתיאור הפנטסטי הבא (שמובא כאן עם קצת קיצורים): "בשנת 2000 לקח פרופ' טושיוקי נקאגאקי, ביולוג ופיזיקאי מאוניברסיטת הוקאידו ביפן, חתיכה זעירה של פטריית עובש צהובה והניח אותה בפתחו של מבוך קטן. בצדו השני של המבוך הוא הניח קוביית סוכר. הפטרייה כאילו הריחה מרחוק את הסוכר, היא החלה לשלוח אל המבוך זרועות ולחפשו. קוּר הפטרייה התפצל בכל צומת, וקורים שהגיעו למבוי סתום פנו פניית פרסה וניסו את מזלם בפניות אחרות. עד סוף אותו יום מצאה אחת משלוחות הקורים את דרכה לסוכר. בהמשך, טושיוקי וצוות החוקרים שלו לקחו חתיכה זעירה מהקור שהשתתף בניסוי הראשון והניחו אותה בפתחו של העתק מדויק וריק של אותו המבוך, כולל קוביית הסוכר. את מה שקרה מכאן איש לא יכול היה לחזות. מהרגע הראשון הקור התפצל לשניים: זרוע דקיקה ומדויקת ניווטה את דרכה בלי אף סיבוב מיותר אל הסוכר. הזרוע השנייה טיפסה על קיר המבוך וחצתה אותו בקו ישר, מהתקרה, אל המטרה." נדהמתי, ורציתי לקרוא את הדיווח המדעי המלא על הניסוי. המאמר הקרוב ביותר שמצאתי הוא הפרסום הזה ב"נייצ'ר" (צריך מנוי בשביל לקרוא מעבר לאבסטרקט), שמכיל את שתי התמונות מהמאמר ב"כלכליסט". אבל התוכן אחר לגמרי: הפטרייה ממלאת את כל המבוך, ואז מתכווצת כך שנותר ממנה רק המסלול הקצר ביותר בין שתי קוביות הסוכר. אין שום איזכור לחתיכה הזעירה ש"זכרה" וניווטה ישר אל הסוכר. מה קורה פה? יש מאמר נוסף שפיספסתי? מישהו ניפח בכוונה את התוכן? אולי שרשרת של ניפוחים בטעות? זה מוזר, כי לפי הכתבה, הוברמן ראיין ישירות את המדען היפני. גם בבלוג של אורן צור תוהים על היעדר סימוכין לחלק מהממצאים הפנטסטיים שמדווחים בכתבה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הרמתי גבה כשקראתי את הידיעה המרעישה, שקצת הזכירה לי את התולעים האלגנטיות שכביכול רכשו את זכרונן של חברותיהן ששימשו להן למאכל אחרי שלמדו לנווט במבוך. בסוף הסתבר שהן לא למדו כתוצאה מהאכילה אלא הלכו בעקבות הפרשות ריח של הדור הקודם, ההוא שנאכל, אאז"נ. למה לא תשאל את מר הוברמן עצמו? אם להאמין לאתר כתובתו Oran.Huberman@calcalist.co.il |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון מצוין, שלחתי לו אימייל. אדווח על ההתפתחויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפיינמן יש טענות מאוד מעניינות על ניסויי מבוכים והמסקנות המרחיקות לכת בעיקבות הניסויים האלו. (הייתי מצטט אותו בשמחה אילו הייתי זוכר למי השאלתי את הספר הזה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שלא רק יובל פנה לאורן. הנה טור ששם את הממצאים בפרופורציות: (ומזל, כי כבר חששתי שהמאמר ההוא יגרום להקמת כנסיית פטריות מקומית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבלוגר יהודה בלו מפריך בצורה נחרצת את הטענות הפנטסטיות שתוארו בתחילת הכתבה של הוברמן. הוברמן הגיב לדברים בעמוד הפייסבוק שלו (לא יודע איך מקשרים לשם), וכתב בין השאר "אבדוק את כל ההערות ברצינות הראויה ואם טעיתי אתקן מיד". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מפני שאתה לא ברשימת חבריו (ויש לו מאות רבות של חברים, אז כנראה לא קשה להתקבל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. בקריאה חוזרת ראיתי שיובל כתב את תמצית הדברים ולכן הקישור מיותר (ולא, אין לי כוונה להרשם לאתר האמור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה הפרק החדש בסאגה, תגובתו של אורן הוברמן לפוסט של יהודה בלו: 8 הערות על פטריות, ריריות ועיתונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, זה שבלו קשקשן זה ידוע, אבל הבעיה המרכזית (''הפטריה הזוכרת'') הופכת פתאום מניסוי בז'ורנל טוב לאנקטודה שסיפר מישהו, שלהבדיל מהשבחים שהורעפו עליו, הוא כלל לא מדען (חיפוש זריז מצא מאמר מדעי אחד בז'ורנל זניח פרי עטו, וראיון בעיתון מדעי). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |