 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה הכוונה "לא להשאר בבתי החולים ולצאת יותר לקהילה", ולמה זה רע? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי, לצאת לקהילה = להפוך לרופאה בקופ"ח. פשוט נחשב פחות יוקרתי. מוזר בעיניי שרופאים בכירים מעודדים עבודה סביב השעון כדבר שתורם למקצועיות של רופא. מה יש בשעות ארוכות, משמרות, לחץ, מחסור בכ"א וחוסר שינה שהופך אדם לרופא טוב יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא מעודדים את העבודה סביב השעון אלא את העבודה בבית החולים שהשעות הרבות הן תוצר לוואי שלה - אני מניחה שמי שעובד בבי''ח רואה מגוון יותר רחב של מקרים, מקרים קשים יותר וכו' ולכן מתמקצע יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן. אם כי לפעמים הוא הופך שבוי של "רפואה מתגוננת", ובנוסף רואה רק פתולוגיות קשות יחסית ולכן נוטה לפסוק ברוב המקרים לטובת התערבות מיידית ו/או דרסטית, גם כשהיא לא מחויבת. זאת בהשוואה לרופא משפחה מנוסה וטוב, נניח, שרואה גם "מקרים רגילים/ממוצעים", מצליח לבסס יחסים ארוכי טווח עם המטופלים, מזהה מקרים "היסטריים" ומרגיע אותם, וכדומה. זה כמובן לא אומר שרופא ביה"ח פחות טוב, עדיין הוא יותר "מומחה" על כל החשיבות של העניין; אלא שיש סוגים שונים של התמקצעות רפואית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעין צודקת. הנה מאמר ישן של פרופ' אריה אלדד באותו עניין: "כל מתמחה במקצוע כירורגי צריך לבצע מספר ידוע של ניתוחים מסוגים שונים. חלק מהניתוחים הללו הוא פשוט ושכיח והמתמחים מבצעים את כל המכסה הנדרשת מהם כבר בשנות ההתמחות הראשונות. ניתוחים אחרים הם נדירים יותר ומסובכים יותר. מטבע הדברים רק מתמחים לקראת סיום התמחותם מסוגלים לבצע אותם, תחת השגחת רופא בכיר. חלק ניכר מהניתוחים הללו אינם שכיחים ובמקרים רבים המתמחים מסיימים התמחותם לפני שהשלימו את מכסת הניתוחים הנדרשת מהם מאותם ניתוחים קשים ומסובכים. אם יהיו במחלקה מספר כפול של מתמחים – יתחלק הניסיון המצומצם שהמתמחים צוברים בתחומים אלו – בשניים. והמתמחה, שהשלים התמחותו – ישלים את התמחותו כשהוא עייף פחות, אבל מנוסה הרבה פחות." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהיותי סטודנטית, סברתי לתומי, שאני מסוגלת לקחת קורס שהתרחש בשעות 17:00-20:00, אחרי שלמדתי במשך היום בין 10:00 ל-17:00, ואחרי שקמתי מוקדם בבוקר בשביל ללמוד תלמוד בין 7:30 ל-10:00. מהר מאוד גיליתי, שאני לא מצליחה להתרכז, ואין טעם שאמשיך. אני הייתי בסך הכל צריכה ללמוד תוכנת תלת מימד, ולא להתעסק בחיי אדם. ניתן להאריך את משך ההתמחות מעט, ולהוריד בשעות. אמנם תקבל רופאים ממורמרים על כך שהם מתחילים להרוויח שנה מאוחר יותר, אבל אין לי ספק שכמה אנשים יחיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמות הזמן שאדם צריך להקדיש כבר היום כדי להתמחות בתחומים מסויימים היא לא סבירה בעליל1, זה אומר שחלק גדול מלימודי הרפואה כבר לא רלוונטים בשעה שהאדם הופך לרופא מומחה. אם נוסיף לזה את הירידה בכישורים מסויימים עם הגיל (לצד עליה בניסיון) וקיצור פרק הזמן הפרודוקטיבי של הרופא (כי גיל הפנסיה לא משתנה מהארכת ההתמחות) נקבל מצב בו מאוד לא רצוי למשוך עוד את לימודי הרפואה. מה שאפשר אולי לעשות (ונדמה לי שזה אכן קורה) זה לחלק עוד יותר נושאים מורכבים לתתי נושאים והתמחויות. 1 נדמה לי שבשביל פלסטיקה צריך להוסיף 14 שנות התמחות (שבע לכירורגיה ושבע להתמחות על בפלסטיקה) לשש שנות הרפואה ושנת הסטאז'. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |