|
קראתי את החוק שצירפת, זה בכלל לא נשמע דרקוני, להיפך, אני מופתעת מהאחוזים הנמוכים.
אני אגיד לך מה דרקוני - חוק הגנת זכויות היוצרים! הזכויות נשמרות ל-70 שנה אחרי מות הסופר. ביאליק, שכבר חמישה דורות למדו את שיריו בבית ספר, שוחרר רק לאחרונה מזכויות היוצרים, ופתאום היתה לו עדנה ואנשים מגלים אותו ומתוודעים לשירים הלא מוכרים שלו. כל עמודי התווך האחרים שלנו כמו עגנון, למשל, אסורים בתכלית האיסור בפרסום. מגוחך או מה.
נכסים של האנושות, כמו "הנסיך הקטן", נשמרים בקנאות מטורפת על ידי הטראסט שמפיק מהם את הרווחים, שרודפים אחרי כל סריקה וכל תרגום של הספר הרשת. (בקרוב הספר יעבור לפבליק דומיין)
החוק הזה היה יפה לפני היות האינטרנט, כדי למנוע מאנשים להדפיס הדפסות פירטיות ולהרוויח מעמלם של אחרים, אבל היום הוא אובסוליט.
פטנט נשמר למשהו כמו 20 שנה מיום רישומו? ככה צריך להיות עם ספרים.
סליחה שזה לא קשור בדיוק לנושא.
|
|