|
כבר היום כופים על רופאים לתעד במחשב כל פגישה עם חולה, מה שלא היה קיים פעם (כל רופא החזיק כרטסת, לשימושו האישי בלבד, ועליה חל חסיון רפואי). אאל"ט התיעוד הממוחשב הזה שייך בד"כ לקופת החולים, אבל לחולה (ולרופא) יש זכות לעיין בו.
כל הדיון בנושא האמון כאן מסבך את העניין ללא צורך. השאלה היא במהותה טכנולוגית: כיצד ליצור מצב שבו אם וכאשר יעלה הצורך לדעת מה קרה בפגישה מסוימת בין רופא לחולה, תהיה למי שיוסמך לכך את היכולת הטובה ביותר להבין מה קרה שם. למשל, קופות החולים יכולות לחייב כל רופא שהן עובדות איתו להציב מצלמת וידאו במרפאתו - ואולי היום הזה כבר איננו רחוק. כנ"ל לגבי מחלקות בבתי"ח. לחולה (ולרופא) תנתן זכות חוקית לצפות ולהאזין להקלטות הללו, אם ירצו, והרופא לא ירגיש מאוים מצד החולה מפני שהיוזמה להקלטה לא הגיעה ממנו.
א-פריורי, אין סיבה להניח שקופת החולים לא תהיה מעוניינת בתיעוד כזה, שנותן לה יותר בקרה על איכות עבודת הרופא. גם הרופא עצמו עשוי להרוויח מכך - למשל אם בדיקה מדגמית של ההקלטות ע"י מומחה בכיר תראה שרופא מסוים נוטה לשגות באבחנותיו בתחום מסוים וקופת החולים תציע לשלוח אותו להשתלמות שתשפר את כישוריו.
אך בעולמנו המעט פחות אוטופי, סביר יותר להניח שקופת החולים תשתמש בהקלטות כאלו כדי לנזוף ברופאים ששלחו חולים לבדיקות "בניגוד לנהלים", למשל אם הפציינט נשלח לבדיקת CT כאשר רגלו היתה אדומה ונפוחה מעט, אבל לא הגיעה לקוטר ולגוון האדמומית המינימליים שנקבעו בתקנות הקופה לעניין הפניה לבדיקות CT.
התוצאה תהיה הקטנת ראש מצד רופאים: עבודה "לפי הנהלים" ולא בהתאם לשבועת היפוקרטס, מה שיגדיל עוד יותר את הפערים בין רמת הרפואה לעשירים (שאותם יהיה מותר לשלוח לבדיקות רבות לפי הצורך) ולעניים (שלגביהם ייקבעו תקנות מחמירות יותר, מתוך שיקול כלכלי). תוחלת החיים המשוקללת לפי רמת ההכנסה לנפש כנראה תעלה, אבל תוחלת החיים הממוצעת תרד.
מעבר לזה, למיטב ידיעתי אין היום שיטה טכנולוגית יעילה לעבד את כמויות המידע הענקיות שיווצרו אם כל פגישה תצולם. אם יפותחו הכלים המתאימים, אני כמעט בטוח שיימצא "אח גדול" שיבקש לכפות על שני משתתפי הפגישה להקליט אותה. לכן המאבק צריך להיות (ויהיה, אני מקווה) של הרופאים והחולים יחדיו כנגד גופים גדולים שיהיה להם אינטרס כלכלי לפגוע בפרטיותם ובאתיקה המקצועית שלהם.
|
|