 |
|
 |
||
|
||||
 |
מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. רק שכחת לציין את האהדה העצומה לעיתון חדשות, שמהר מאוד הפך להיות פופולרי כמעט כמו מעריב. אלא שסביר שתגיד שזו היתה רק נהירה לצהוב, ולא לאמת המוסרית. וכפי שאמנם הוכח כשהוידאו והטלוויזיה של אז - הרגו את המילה הכתובה, עוד בטרם שיטות הפיתוי הגס הגיעו למיצוי כפי שהם כיום. התחושה המתקבלת ממאמריך הם שאני (יהודי, ישראלי, ציוני, דתי) אשם בחורבנו המתמשך של העולם. אמי, בילדותה, היתה מגובסת כולה ומרותקת למיטתה בבית חולים נוצרי. שכנתה לחדר התבוננה בה בשטנה במשך שעות ארוכות בלי להוציא הגה. כשאמי שאלה אותה מדוע, זו ענתה: את רצחת את אלוהים. אמי מתארת את התדהמה שעברה בראשה למשמע הדברים. ואת הלוגיקה: איך אפשר לרצוח אותו? הוא בכלל לא מת! למה היא מאשימה אותי בדבר טפשי כזה. היא החלה להתרגז. ולבסוף אמרה בקול תקיף: I DID NOT! משה פלאם. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |