 |
להזרים יותר כסף לתוך בתי-הספר החולים שלנו הוא כמו לשים רטיות חרדל לחולה שחפת אשר גוסס: הפצינט חולה, אולם הטיפול שהוא מקבל אין לו ולא כלום עם המחלה.
בשנות ה-40 בתי-ספר היו ענין פשוט. עמלנו קשה על הקריאה הכתיבה והחשבון יומיום, השתעשענו מעט בכיתה, מאומה לא קיבלנו ב"תמיכה" או ב"טיפול". התכוננו לקראת עולם שנראה היה פשוט, וכולנו ידענו שהשרדות כלכלית פירושה היה עבודה קשה, לעיתים משעממת ושיגרתית. תקציבי בתי-הספר היו צנועים, השיעורים המוצעים היו מוגבלים.
הכל השתנה בשנות ה-50 המאוחרות. אמנם ישראל היתה טרודה עם בעיות הקיום והביטחון, אולם הספוטניק, הלוויין הסובייטי הראשון, נתן לעולם דחיפה עצומה, ופתאום התעוררנו לתוך העידן שלאחר התעשיה. הידע הלך וגדל בקצב שלא נשמע עליו קודם. תחומים שלמים נוצרו כל יום. לא היתה אפשרות להתעדכן בגלל התפוצצות של סוגי עבודה חדשים, והדיסציפלינות החדשות. רחמנות על המחנכים המסכנים. בשנות ה-60 המוחות הטובים ביותר בעולם, החל ממורי גן-הילדים וכלה בפרופסורים באוניברסיטאות, שילבו ידיים כדי להפיק תכניות לימודים עבור העידן המודרני. היו "המתמטיקה החדשה", "הביולוגיה החדשה", "לימודי החברה החדשים"; כל דבר חדש, הכל בתמיכה של מימון מסיבי. קריאת ההתעוררות היתה – ועודנה: יותר. יותר כסף, יותר שעות (יום לימודים ארוך, למשל), יותר ציוד, יותר מורים, יותר קורסים, יותר מומחים; והרבה יותר יועצים להכוונה למקצוע ופסיכולוגים כדי לטפל במבוכה הנפשית שנראה שהיתה – ועודנה – מגיפה בקרב הנוער.
זה לא עבד. אנחנו יודעים זאת, ואנחנו מתוסכלים. מאמצינו האיתניים הפיקו יותר תלמידים בצרה, יותר אנלפביתים תיפקודיים, יותר הורים מרוגזים ויותר מורים מיואשים. התקציבים של בתי-הספר שלנו הם גדולים להדהים, ולא נראה באופק הסוף לגידולם.
היה עלינו לדעת זאת כל הזמן. ההיסטוריה מלמדת פעם אחר פעם שכאשר הזמנים משתנים באופן רדיקאלי, הכמות איננה קובעת כלל. כאשר היוונים שינו את ההיסטוריה על ידי כך שהכניסו צבא ממושמע ביותר לתוך מדע המלחמה, ההמון הפרסי העצום כולו לא הצליח לכבוש אותם. קפסולות קטנות אחדות של פניצילין אשר הוכנסו בשנות ה-40 הצילו יותר חיים מאשר כל מיליוני השיקויים נטולי הערך שנעשה שימוש בהם לשווא.
הבה ונפסיק לשים את כספנו על קרן הצבי של השיטות הישנות אשר ידוע לנו שאינן פועלות יותר. גיוון וחידוש הם זולים, עלויותיהם נישאות לרוב על ידי הרוח וההתלהבות של ממציאיהם. ככל שמהר יותר נפתח את עצמנו ונראה את החלופות האמיתיות, יותר מהר נתפטר מפילים לבנים יקרים ומיושנים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש