 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחד הדברים המעניינים שגיליתי כשעברתי ברפרוף על התגובות לשירים הקודמים שפורסמו כאן היא המהירות שבה עברו המגיבים לדבר על שאלות פואטיות כמו "מהי שירה" "מהו שיר", "מהי שירה טובה" ו"האם יש בכלל דבר כזה?". חילופי הדברים באשר לניקוד "שיר עידו" קשורים לזה. התפישה שלי היא שהתפקיד העיקרי של שירה בימינו הוא ליצור מערכת תקשורת בסיסית בין בני אדם. בעולם שכולו מסרים מניפולטיביים, בעולם שבו כל כך מעט אמת נאמרת וכל כך מעט אנשים מצליחים להיות ניזונים משיחה אמיתית עם אנשים אחרים - לשירה יש תפקיד מרכזי היות ששירה היא שיחה של אמת, היא אומרת את הדבר. הניקוד, המשקל, הצורה, התבנית כל אלה משניים לדעתי. הם אמצעיים שאפשר לעשות בהם נפלאות אבל הם אמצעים בלבד. תודה על התגובות - האם יכולה להיות הרגשה טובה יותר מאשר העברת מסר אמיתי בין בני אדם, בלשון, בגוף, בשערות הקטנטנות הרועדות שבאוזן התיכונה. תודה. כמובן, במובן שדיברתי עליו למעלה, למדתי על צדדים לא קומוניקטיביים של השיר הזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הצלחתי להבליג- "עולם שכולו מסרים מניפולטיביים"... מה בחור נחמד כמוך עושה בבית ה..מחוקקים שלנו? (ולימודי משפטים?!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לדעתי אחת השגיאות הבסיסיות שעומדות בחקר כתיבת וקריאת השירה. קוראים או יוצרים מניחים שעצם היות טקסט שיר מעניק לו איזו עוצמה של אמת, איזה כוח פנימי הטמון בשימוש בז'אנר הזה. התוצאה היא טקסטים לא ברורים במיוחד שאינם מעמידים מאחוריהם דבר (בלי קשר לשיר הנוכחי). היוצר מניח ש"אם זה שיר זו אמת" ולא טורח ליצוק את אמת לתוך השיר. התוצאות בהתאם. טענתו של יאיר אלדן כי שירה היא שיחה של אמת, כמו גם שירו פה למעלה חוזרים ומזכירים לי את מסתו הנפלאה של ביאליק "גילוי וכיסוי בלשון". שם מבדיל ביאליק בין לשון הפרוזה ללשון השירה ואומר, בקיצור רב, כי לשון השירה קרובה יותר למהות שאותה מייצגת המילה, כלומר למשמעות. זה די מתאים לנו להבדל פה בין לשון עידו ללשון עינם. כאילו עינם הוא הפרוזה ועידו שפת השירה, שפת האמת. צריך עוד לבדוק את הכיוון הזה. כאילו שפת השירה התאבנה לשפת פרוזה וישנה שאיפה לחזור לשפה ה"מקורית" השפה שבאמת מייצגת את העולם. אותה מתנה בסוף היא חזרה לשפת התנועות, המהות המקורית שלפני הסימן הלשוני. ההנחה ששירה היא שפת אמת נשענת על ההנחה ששפת השירה מייצגת טוב יותר המציאות. לכן גם טיבה המיוחד של שפת השירה: היא מדברת במושגים חיים, מדוייקים יותר, שרירותיים פחות. אולם ההיפך אינו נכון: שימוש בשפה מיוחדת שנראית חיה יותר, אמיתית יותר, כשלמעשה אינה כזו באמת, יוצר שירה שיקרית ששפתה גרועה יותר משפת הפרוזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאתה אכן אומר את הדברים האלה (על שירה שקרית וכו') בלי קשר לשיר הנוכחי! לטעמי זה השיר האמיתי הראשון מבין אלה שהובאו לפינה הזאת. גם אם לא הכול ברור בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התייחסתי לשיר הנוכחי לא כי אני חושב שאינו כזה אלא כי לא הצלחתי לפענח אותו ולפיכך איני יכול לקבוע דיעה לגביו. השאלה היא כיצד את מגדירה או מזהה שיר אמיתי. במידת ההזדהות שלך עימו? ב"עד כמה הוא מדבר אלייך"? בעד כמה ניתן לפרש אותו או לתקשר איתו? או פשוט בעד כמה מה שהוא אומר שווה בכלל משהו. זה עניין שכבר תלוי יותר בקורא מאשר בכותב. השיר הנוכחי עוסק, מבחינת נושאו, בדבר שאיננו יום יומי. לא מדובר בכאב או באושר, אלא בנושא שהוא די פילוסופי. גם הלשון או ההתרחשויות אינו יומיומיות, לפכיך קשה לומר שהוא אמיתי כי הוא "מדבר". מבחינה אחרת, יש לו חיצוניות תקשורתית: הוא זורם, שפתו אינה מסובכת במיוחד, בכל מן החלקים יש איזה רצף. אבל אז מתחילה הבעיה: המהות שמאחורי השפה הברורה אינה כה ברורה והקשר בין החלקים הרציפים כשלעצמם אינו רציף, לפחות לא במבט ראשון. אם את מכירה את חיקויי הצרפתית של יצפאן יש פה משהו דומה: אתה כמעט מבין, זו כמעט שפה. אצל יצפאן כשאתה מתעמק(אם אתה יודע צרפתית,שלא כמוני) אתה מגלה שאין שם כלום. ופה? אני לא הצלחתי לפענח את מה שמאחורי השיר, אם כי איני טוען כי אין שם דבר. אני טוען שאני לא רואה אותו. אי היכולת לפתור בעיה לא מראה שהפתרון אינו קיים. הפתרון אינו קיים רק אם הוכחת שהוא אינו קיים. אני מניח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |