|
ראיון ארוך למדי. תודעת ''ידיעות אחרונות'' שלי לא מורגלת באורכים כאלה, ועם זאת נהנתי נורא. נדמה לי שצריך להוריד פה את הכובע בפני דובי, שעשה עבודה נפלאה והצליח, בצורה די נדירה, להוציא ראיון שאפשר לקרוא אותו בלי לנחש מה תהיה השורה הבאה. ---
ובקשר ללולה. אין לי את הדיסק (עני באשר הוא, עדיין עני) אבל את כמה השירים ששמעתי נורא אהבתי. אולי זה אני, תמים בצורה מטופשת, אולי אלה ההרגלים שלי. אבל כשאני שומע את המילים, אני כמעט ומרגיש את המדורה ליד, את הירדן שזורם מתחת לרגליים, את הגיטרות והחיוכים. וזה עושה את הדיסק, יותר מסתם ''מוסיקה טובה'', זה עושה אותו ליצירה עם נשמה, שגם אם ערכה הטכני אינו ''הכי טוב שיש'', הרי שהוא קסום. ולא צריך יותר מזה, באמת שלא צריך.
|
|