52290
בחלק הראשון של השיר רשום שאין זו לשון עידו ללמדנו שלשונו של עידו פשוטה היא ואין היא מתפתלת ומסתרבלת אלא לשון איטית היא שלא צורכת מאמץ רב.
בחלק השני נאמר שהשער מחביא את הכל, שהוא לא אמיתי שהוא לא אמיתי והחלק הזה למצער אינו נהיר עבורי אך המשך הבית הזה מנהיר ומבהיר את כוונתו של המחבר. כעת הוא אומר שהוא כיסוי למשהו גדול יותר, לתחושת המשחק, לזעה, לתנועה.
בחלק השלישי נאמר לנו שאולי עדיף לכסות את המילים ולשרוק והחיים, החיים הם המתנה שהיא בסה''כ שיר, למילים אין משמעות, עדיף להקהות אותן.
עכשיו עידו מצטלצל, לי זה נשמע כמו ריקנות, הוא מצטלצל ומסתובב ללא כיוון מוגדר, הוא מתקרב לעברנו ואין לו כבר לשון, לשונו גסה.
החלק החמישי של השיר הוא החלק הפרוזאי ביותר ולא בכדי.
בחלק הזה עידו עומד בפני עידו פיתוי, להפוך את הלשון ליומיומית, מעין אלכימיה של הלשון, בה הלשון הופכת לכלי משחית, לאליל.

בחלק האחרון מובעת אכזבה, יותר מכך לא אבין.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים