 |
|
 |
||
|
||||
 |
במה שונה סדנת ויפאסאנה מסתם לשבת עשרה ימים בבית, לנתק את הטלפון והמחשב ולא לצאת ולדבר עם אף אחד? למה צריך ללכת למקום מסודר עם מורים ועוד אנשים שלא מדברים? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה, רק כשזה מקום מסודר ועוד אנשים זה נחשב להתסודדות ממשית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דורש פחות משמעת עצמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אם יושבי צינוק מדווחים על חוויה דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, (לא מנסיוני האישי), המספר סיפר שבשלב שחשש שהוא עומד לאבד את שפיותו, הפתרון היה להטיח את ראשו בקיר ולהתחבר לכאב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, חסך חושי [ויקיפדיה] משמש גם כשיטת עינויים. (עינוי הודי?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הנזיר הטיבטי (או שמא התימני, הודי או מוכר בייגלעך) יכול לשבת לבד 40 שנה בשלג בלי לראות אדם, בלי לאכול, ובסוף בלי נשמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה קשה יותר להרשים בחורות רוחניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אוכל יותר טוב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה שלי נחלקת לשניים: מיקוד וערך מוסף של קבוצה, "סנגה" = חברותא, שיוך לקהילת המתרגלים. גם כששותקים בסדנא, המוח בורח כל הזמן מהרגע ומהמקום הנוכחיים למחשבות על העבר והעתיד, קל יותר (ועדיין ממש לא קל) להתמקד ולהחזיר את החשיבה והחוויה לרגע הזה, כאשר אתה נמצא במסגרת יעודית. בנוסף, למרות שהעבודה, ההשתדלות להיות ברגע הזה ולהיות מודע לקלט של כל החושים ברגע הזה, להיות נוכח באופן מלא, היא לחלוטין אישית, יש (לפחות בחוויתי האישית) איזה כוח מדרבן, אולי גם מחזק, כשאתה עובד לבד בתוך קבוצה שמנסה לעבוד גם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או בעברית: מה שחושבים עליו הוא הרי אוסף של אסוציאציות חופשיות. כשנמצאים במקום כזה יש סיכוי גדול יותר שמעט המידע שכן נמצא בסביבה וכן הרמזים מהסביבה ינחו את אותן מחשבות לכיוון הנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. "אוסף אסוציאציות חופשיות" מאפיין את השלב הראשון לפני הכניסה למדיטציה (ולעתים גם מדיטציות מסוג מסוים1. לאחריו נכנסים לשלב צלול יותר שבו המחשבה "צפה בלי משקל", מעוגנת בכאן ועכשיו והרבה יותר צלולה. 1 קורה שיושבים שעה שלמה במדיטציה והמחשבות מתרוצצות לכאורה בלי להתרכז ובלי להיכנס למצב של גלי אלפא. בפועל גם זו מדיטציה, רק קצת אחרת, בכל אופן היא משיגה את המטרה של התחברות לרגע ו"התנקות" מנטלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול ראיתי בטלווזיה שילד בן 13 אושפז (בכפייה) בשל מצב של "מדיטציה יתר". האשפוז כנראה רק הזיק, אבל התפלאתי בכלל על קיום המצב הזה. האם מדיטציה יכולה לגרום לנזק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמעתי על דבר כזה. נראה לי תמוה. הייתי חוקרת טוב-טוב לגבי דברים שאני רואה בטלוויזיה (למשל תוכנית שבה כולם אומרים שהיו ביצועים נהדרים לשירי אהוד מנור, בזמן שהיו ביצועים של טקס סיום כיתה ח'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי לא מזמן מאמר שהזכיר נושא דומה, ילד שעסק במדיטציה טיבטית בהשפעת אימו ואושפז בכפיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מדובר באותו ילד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושד שבכוכב נולד האפקט של הביצוע באולפן לא עובר למסך הטלוויזיה. זאת לא הפעם הראשונה שביצועים נוראים זכו לתשבוחות וביצועים מקצועיים נקטלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר: לפי הכתבה מדובר על סימפטום מוכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לשניכם. בהחלט חידש לי. האשפוז בכפייה הוא שערורייה בפני עצמה, אבל לא ארחיב בזה כי אם לא אלך לישון עכשיו, יהיה בוקר קשה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |