|
||||
|
||||
פסה"ד מקל עם הנאשם - האומנם. אני מציע למגיבים לגלוש באתרים המאגדים פסקי דין ולמצוא לא מעט פסקי דין בהם בוצעו מעשים חמורים כולל תקיפת קטינים, אלימות שוטרים, אלימות בתוך המשפחה וכיו"ב שהסתיימו בהרשעה ללא הרשעה. יותר מזה - הקנס שהוטל על הנאשם בתיק, חילוט הרכב, ושלילת הרשיון לארבע שנים בתוספת 180 שעות לטובת הציבור מהווים ענישה יחסית חמורה בהשוואה למקרים אחרים - ראו ת.פ. 1848/04 מדינת ישראל נ' בן ברוך כפיר ונהון דוד שם הנאשמים היו שוטרים במשמר הגבול שתקפו מאבטח בתחנה המרכזית שביקש לבדוק את תיקיהם. למאבטח נגרם שבר בכף היד וחבלות נוספות. נהון דוד קיבל הרשעה ללא הרשעה, 200 שעות ותשלום פיצוי של 5000 ש"ח למאבטח. כלומר בית המשפט השית פה קנס גדול פי כמה על הנאשם. שימו לב - בתיק נהון מדובר בשוטר שבית המשפט רואה בכך נסיבה להחמרה דוקא. השופט גזען - האומנם? הרצתי באחד מהמאגרים המשפטיים את הביטוי הרשעה ללא הרשעה והמקרה הראשון שצץ היה פס"ד שניתן ביום 28/9/08 - 25 ימים לאחר פסה"ד שהביאה רותי סיני. המדובר בעניינם של שני קטינים ערבים שהשתתפו בהתפרעות וזרקו אבנים על רכב של הפיקוח העירוני וג'יפ של מג"ב. הוגש כנגדם כתב אישום הכולל סעיפים חמורים של סיכון חיי אנשים - סעיף שעליו נכנסו לכלא בעת ההתנתקות והנה השופט - בניגוד לעמדת המדינה מחליט על הרשעה ללא הרשעה תוך שהוא מצטט מ…הקוראן ומתייחס למועד פסק הדין שהינו חודש הרמדאן. והפתעה מדובר בשופט דרורי. האם רותי סיני תעלה גם את פסק הדין הזה לכתבה שתצביע על פסיקותיו של השופט דרורי. שימו לב שבזמן הדיון על העונש היה שירות המבחן בשביתה - ועל מנת לקבל חוות דעת מהירה ולחסוך עינוי משפט מורה השופט דרורי שהמקרה יגיע לועדת חריגים. הקנס שהושת - 1000 ש"ח לתשלום תוך שנה על מנת לאפשר לנערים לעבוד בחופשות מהלימודים ולשלם אותו. המדינה הראתה שם שעל נערים יהודים במקרים של זריקת אבנים הוטלו הרשעות ועונשים חמורים ולכן דרשה שגם על הנערים הערבים תוטל הרשעה. השופט "הגזען" דרורי ניפנף את טענות המדינה ופסק לטובת הנערים הערבים ובניגוד לתקדימים שהביאה המדינה. שופט חשוך שמצטט מהרמב"ם הידוע לשמצה ומהמשפט העברי - לא ייאמן שטענה זו הושמעה כאן ובמקומות אחרים. הגדיל לעשות אחד בשם יוסי גורביץ שכתב שהרמב"ם פוסק שאם יהודי אונס ילדה גויה אפילו בת שלוש יש להוציא את הילדה להורג. ככה.(אגב, אשמח למראה מקום). הרמב"ם שכתב קורפוס עצום של כתבי פילוסופיה, הלכה, פרשנות, רפואה, שו"ת לכל קהילות ישראל מצטמצם לאדם גזען וחשוך במחי שרבוט. רק שהאיש כנראה היה קצת יותר מזה ולא ייאמן אבל אוניברסיטה חשוכה כמו ייל הקדישה לו בשנת 2004 כנס מיוחד לכבוד 800 שנים למותו (וגם אונ' פלורידה וגם אונ' פנסילבניה) והאונ' הפרמיטיבית שבהרווארד הוציאה לכבוד אותו אירוע קובץ מאמרים הדנים בהגותו של הרמב"ם. אבל אצלנו כידוע לא אוהבים להסתמך על רבנים חשוכים - מעדיפים את בית המשפט העליון של ארה"ב - יושבים אנשים נאורים וליברלים. אז לידיעת הקורא יוסי גורביץ - בפס"ד מירנדה שנחשב לאחד מפסה"ד החשובים שניתנו במאה העשרים ע"י בית משפט העליון בארה"ב (אם לא החשוב שבהם) מסתמכים השופטים הנבערים על ציטטה ממשנה תורה של הרמב"ם (ראה כאן הערת שוליים 27 לדעת הרוב - הלכת מירנדה ביססה את זכויות החשודים והנאשמים בפלילים). לגבי המשפט העברי - אם משווים את המשפט העברי לשיטות משפט אחרות במהלך הדורות בהחלט אין במה להתבייש. בזמן שבמקומות אחרים הנחשבים לערש התרבות המערבית (יוון ורומי לדוגמא) התייחסו לעבד בצורה שמעוררת בחילה המשפט העברי הקנה לו את זכותו (אם לא חובתו) להשתחרר מאדוניו והבטיח לו יום מנוחה. בזמן ששיטות משפט אחרות גדעו ידיים ורגליים בגין גניבה ונזק ושלחו אנשים על סרט נע לצליבה, המשפט העברי הכיר בפיצויי ממון וקרא לסנהדרין שדנה אדם למיתה אחת לשבעים שנים כסנהדרין קטלנית (מסכת מכות פרק א' משנה י'). והרמב"ם צמא הדם שדן ילדה למוות בגלל שנאנסה אחראי על המשפט - "ויותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים, מלהרג נקי אחד ביום מן הימים." (ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה, מצווה ר"צ, תרגומו של הרב יוסף קאפח). לעניין הסתמכות על המשפט העברי יש לזה אסמכתא חוקית בדמות חוק יסודות המשפט וראה את פסק דינו של השופט דרורי פיסקה 181 והלאה. האיש הודה והשופט מזכה אותו - אז בואו נחזור שוב על המשפט הבא - הרשעה ללא הרשעה - מדובר בפטנט של המשפט הפלילי שבו אדם מורשע במעשים המיוחסים לו אבל בשל נסיבות שונות המפורטות בפסיקה ועיקרן ההשפעה השלילית הקשה שתהא לרישום הרשעה על חייו ועתידו של הנאשם, בית המשפט מטיל על הנאשם עונשים שונים אך ללא הכותרת של "הרשעה" ורישום פלילי. דוגמא - אני ייצגתי אדם שהורשע בעבר בתקיפה. בין שאר העונשים שקיבל פסקה השופטת שנה וחצי מאסר על תנאי באם יעבור בעתיד (בשנתיים לאחר מתן פסק הדין) אותו אדם עברת אלימות כל שהיא. רצה הגורל ואותו אדם הסתבך בויכוח עם אדם אחר. התוצאה סריטה ביד. הוגש כתב אישום והאיש הורשע. השופטת לא ידעה כמובן על עונש מאסר על תנאי. כשהתחוור לה שעקב התקרית המינורית היא תשלח אדם עובד, איש משפחה שזו לו הפעם השניה בחייו שהסתבך עם החוק, לשנה וחצי מאסר היא הסכימה איתי (בניגוד לתביעה המשטרתית) וביקשה תסקיר של קצינת מבחן שהמליצה על הרשעה ללא הרשעה ושירות למען הציבור. וכך היה. ה"הרשעה ללא הרשעה" מנעה עונש כבד על עבירה שמסתיימת בד"כ בקנס. סניגורים מבקשים זאת כל הזמן ובמדינה שבה אחוז ההרשעות עומד על 97 אחוז מדובר במקום נדיר בו סניגור יכול להביא תועלת למרשו. מה פתאום הוא דורש התנצלות, מה הקשר לאשמה, הוא צריך לשפוט מעשים לא רגשות - אני מצטער שאני מבלבל לכם את השכל בהלכות משפטיות אבל זהו משפט ומשפט עושים משפטנים. מגיבים פה מבלבלים בין שלב ההרשעה לשלב גזירת הדין. בשלב ההרשעה כלומר האם אכן נעשו הדברים המתוארים בכתב האישום - אכן אין כל קשר לרגשותיו ומחשבותיו של הנאשם בהוה. הנאשם מורשע עפ"י חומר הראיות ואחת היא אם הוא מצטער או שמח על מעשיו. השלב שבו בודק השופט את מנעד רגשותיו של הנאשם הוא בשלב גזירת הדין. זהו השלב שבו לקוחים כל הציטוטים המורעפים עליכם. השופט מדגיש שהנאשם הודה במעשים המיוחסים לו כבר בתחילת המשפט. לאחר מכן לעניין הבקשה ל"הרשעה ללא הרשעה" בודק השופט האם המורשע הביע חרטה כנה על מעשיו והאם הוא מכיר בחומרת מעשיו. זה לא השופט דרורי המציא - זו ההלכה לעניין התנאים בהם ישקול בית המשפט הרשעה ללא הרשעה. כאן ישנה חשיבות להתרשמות של בית המשפט מהנאשם ולתסקיר קצין המבחן. לא אני ולא רותי סיני היינו באולם בית המשפט. מדינת ישראל שלחה את השופט דרורי עם שופטים אחרים וסמכה על שיקול דעתו באם אכן ישנה כנות בחרטה אותה מביע הנאשם. וגם השופט דרורי וגם קצין המבחן התרשמו שכן. דבר נוסף - מגיבים פה זוקפים לחובת הנאשם את העובדה שהודה - שוב טעות. ההלכה שקבע בית המשפט העליון אומרת שאם אדם לא ניהל דיון הוכחות אלא הודה במעשים המיוחסים לו - יהא הדבר משום ראשית הוכחה לכנות החרטה ולהכרה בחומרת המעשים. עפ"י העליון רק בנסיבות חריגות בית המשפט יפסוק "הרשעה ללא הרשעה" לאדם שכפר בכתב האישום. אתם יכולים לאמר שזה לא נראה לכם, שזה טיפשי, שכל אחד יתנצל וכ"ו אבל אל תביעו עמדה נחרצת ושגויה בנושא שאינכם מכירים. פיצוי למתלוננת לא רלבנטי להליך הפלילי ובכלל הפיצוי שנפסק הוא נמוך - טעות וטעות. עפ"י סדר הדין הפלילי מוסמך בית המשפט בעת גזר הדין להורות על פיצוי כספי למתלונן/ניזוק מהמעשים בהם הורשע הנאשם. מדובר בפיצוי עונשי להבדיל מפיצוי נזיקי, במידה והמתלוננת חושבת שנגרם לה נזק הגבוה מהסכום אותו פסק בית המשפט היא יכולה לתבוע את הנאשם בבית משפט אזרחי. במידה והנאשם לא ישלם את הפיצוי יכולה המתלוננת להוציא לפועל את פס"ד כפי שכל אחד שקיבל פס"ד לטובתו רשאי לעשות כן. לעניין סכום הפיצוי - כפי שהראיתי לעיל בפס"ד אחר ועל פי נסיוני מדובר בסכום הגבוה מהסכום שבד"כ פוסק בית המשפט. הנה מקבץ לא מחייב מהשבועות האחרונים - בת"פ 2253/05 מ"י נ' עבד נג'אר - בעל חנות שהכה לקוח וגרם לו לחבלה חמורה שחייבה אשפוז של ששה ימים בבי"ח. הנאשם הורשע אולם עקב היותו של האדם "נורמטיבי", בעל משפחה וללא הרשעות קודמות, החליטה על הרשעה ללא הרשעה, 180 של"צ ו 3000 ש"ח פיצוי למתלונן. ת"פ 2397/06 מ"י נ' כהן איתמר הנאשם נהג אגד הורשע בביצוע הטרדה מינית בקטינה אולם עקב החשש לפגיעה בפרנסתו, היותו בעל משפחה וללא הרשעות קודמות, החליט השופטת על הרשעה ללא הרשעה ופיצוי המתלוננת ב 4000 ש"ח. ת"פ 2819/07 מ"י נ' גלאם עודד וטייב בן שמעון - שני שוטרים במשמר הגבול שהורשעו בתקיפת שוטר צעיר תוך השפלתו, עקב החשש לפגיעה בפרנסה ותוך שהתביעה מסכימה לכך הוחלט על הרשעה ללא הרשעה, של"צ של 150 שעות ופיצוי המתלונן בסכום של 1500 ש"ח לכל נאשם. ועוד ועוד. יש לציין כי בכל פסקי הדין שבהם עיינתי לא מצאתי פיצוי בסכום אותו השית הש' דרורי או גבוה ממנו. (אבל לא בדקתי את כלל פסה"ד). השופט לחץ על המתלוננת - שופטים לא אוהבים - בלשון המעטה - שמקליטים את הנאמר בבית המשפט. השופטים אוהבים את עמדת אחראי הקלדנית בה הם יכולים לשלוט על הנכתב בפרוטוקול הדיון. אני מעז לומר כי באם היו מוקלטים כלל המשפטים הפלילים במדינת ישראל חלק גדול מהם היה נפסל עקב לחץ שהפעיל בית המשפט. בד"כ המטרה ללחץ הינו הסניגור/הנאשם. אם חשבתם ש 97 אחוזי הרשעה נובעים משוטרים העמלים על גיוס ראיות קפדני ומתובעים משטרתיים מבריקים אז כנראה שלעולם לא הייתם בבית משפט. עומס התיקים, והחשש מדיוני ראיות ארוכים גורר את המערכת לאיומים, גלויים או מרומזים, ללחצים, לנסיונות גישור, לשליחת הסניגור והתובע החוצה "שידברו" ועוד ועוד. ייאמר לזכותו של הש' דרורי שהדיון היה מוקלט כך שניתן להתרשם מהנאמר ללא תיווך פרוטוקול שעבר תחת ידיו. אני מבין את אי הנוחות שחשים אלו הקוראים את הפרוטוקול ועדים ללחץ שמפעיל השופט (אגב, גם על הנאשם) אבל קחו בחשבון שצורת דיבור מעין זו קיימת לא מעט בבית המשפט רק שאין כל הקלטה בסביבה שתתעד אותה. דבר שני - חלק גדול מהשופטים כלל לא היו מזמינים את המתלוננת, היו נסמכים על חוות דעת של תסקיר המבחן ומחליטים על הרשעה ללא הרשעה ללא ששמעו והתרשמו מהמתלוננת (להזכירכם הנאשם הודה ומדובר בהליך של גזר דין). דבר שלישי - בחלק גדול מהמשפטים שעוסקים באלימות מציינים השופטים כנסיבה מקילה את העובדה שהוברר להם במהלך המשפט כי בין הנאשם למתלונן התקיימה סולחה. לסיכום - אכן מדובר בפס"ד ארוך מעט טרחני אבל לעניין התוצאה אני לא רואה פה חריגה לטובת הנאשם. לעניין צורת ההתבטאויות - אני מסרב להזדעזע. מדובר בשופט קצת רגשן שכותב על מעמד ההתנצלות כדלקמן: "במשך כ-40 שנה, כמתמחה, כעו"ד, וכשופט, הייתי שעות רבות, כל יום, באולמות של בתי משפט ובתי דין, לסוגיהם ולדרגותיהם. חוויה מעין זו, של דינאמיקה בין נאשם לבין מתלוננת, שהסתיימה בקתרזיס של סליחת המתלוננת לנאשם, היא היחידה בחיי. עד היום, כאשר אני נזכר בה, אני נפעם מחדש."יכול להיות שזה לא כוס התה שלכם אבל תחשבו על אותו שוטר מג"ב צעיר ששני שוטרים בכירים ממנו תקפו אותו והשפילו אותו (פרשת גלאם לעיל) ועל אותו לקוח שנכנס לחנות וחטף אגרופים מבעל החנות(פרשת נג'אר לעיל) - יכול להיות שהם היו שואבים עידוד מסוים כאשר היו עומדים בבית המשפט ורואים את הנאשם מול כל קרוביו מתחנן לסליחה. ולסיום רוב המגיבים פה היו מייחלים לשופט מסוגו של השופט דרורי. למרות התדמית שלה - מערכת המשפט הישראלית לא משופעת במידת הרחמים ושופטים שמקשיבים לנאשמים באמת ובתמים הם מצרך נדיר במקומותינו. תם ולא נשלם. |
|
||||
|
||||
"פסה"ד מקל עם הנאשם - האומנם.... לא מעט פסקי דין בהם בוצעו מעשים חמורים... שהסתיימו בהרשעה ללא הרשעה. יותר מזה - הקנס... מהווים ענישה יחסית חמורה בהשוואה למקרים אחרים" כלומר, אתה אומר "פסה"ד לא מקל עם הנאשם, כי יש פסקי דין אחרים שמקלים עוד יותר"? זה מובן מאליו להגיד את זה, ובכל זאת - זה שיש עוד פסקי דין דפוקים רק אומר שצריך להרים עוד כמה וכמה גבות ולפתוח עוד כמה וכמה דיונים, לא שפסק הדין הזה בסדר בשום צורה שהיא. היה לך קייס, אולי, אם החוק עצמו היה מגביל את השופט והוא לא היה מסוגל לתת, על פי נסיבות המקרה, עונש גבוה. זה בהחלט לא מה שקרה כאן - השופט יכל לתת עונש חמור יותר אבל בחר לא לעשות זאת. עם כזו פתיחה, האם יש טעם להמשיך לקרוא? |
|
||||
|
||||
כן, כי כשמתמודדים עם חומר משפטי צריך לדון עליו בהקשר לפסיקות אחרות, אין מה לעשות. אם הטענה היא שהשופט עשה מעשה לא מקובל בכך שהאשים אבל לא הרשיע, דוגמאות לכך שהאשמה ללא הרשעה מקובלת גם במקרים יותר חמורים מפריכות את הטענה הזו. ויש טעם להמשיך לקרוא את התגובה לדעתי (זו לא התגובה שלי, העתקתי אותה מתגובות לבלוג שמאלני כלשהו). |
|
||||
|
||||
הטענה היא שהשופט נתן עונש מגוחך, בהתחשב בפרטי המקרה. הדוגמאות האחרות רק גורמות לי לחוש דאגה עמוקה עוד יותר באשר למערכת המשפט שלנו (דאגה שכמובן אינה חדשה). אגב, פרקליטות המדינה הגישה ערעור, לא? כך שאולי בכל זאת יש כאן בעיה כלשהי גם בעיני משפטנים? |
|
||||
|
||||
כל שופט שפרקליטות המדינה מגישה ערעור על פסק דין שלו לא ראוי להתמנות לבית המפט העליון? ערעור של פרקליטות המדינה לא מעיד בהכרח על נכונותו של פסק דין או על הגיונו. כשאתה אומר "עונש מגוחך", מעניין אותי לדעת איזה עונש אתה היית נותן לאותו אברך. |
|
||||
|
||||
המשפט הראשון שלך הוא דוגמה נפלאה לאיש קש. אנא הסבר איך הגעת למסקנה שזו הטענה שלי. עונש מינימלי לאותו אברך, לדעתי, צריך לכלול עונש מאסר בפועל (מה שמקבלים על תקיפה + מה שמקבלים על פגע וברח באופן כללי) + פיצוי גבוה הרבה יותר למתלוננת + הרשעה כדת וכדין, כלומר רישום פלילי ולעזאזל עם עתידו כדיין. |
|
||||
|
||||
כתבת - "פרקליטות המדינה הגישה ערעור, לא? כך שאולי בכל זאת יש כאן בעיה כלשהי גם בעיני משפטנים?" - בסך הכל קצת הקצנתי את טענתך - כדי להראות שזה שיש ערעור על פסק הדין לא מציע בהכרח על כך שפסק הדין בעייתי ובטח לא על כך שהוא מופרך. ב. לגבי הפיצוי, הפיצוי גבוה מאוד ביחס לפיצויים שנקבעים במפשט פלילי (להבדיל מאזרחי, ראה תגובות אחרות כאן). ג. דעתך על עונש מינמלי מקובלת, אני הייתי נותן לו עונש מאסר על תנאי כולל הרשעה, השופט דרורי החליט אחרת, השאלה היא האם ההחלטה שלו חסרת היגיון וביסוס לחלוטין, או לחילופין האם היא נובעת מגזענות, או לחילופין האם היא נובעת מכך שלאביו של הנאשם יש קשרים עם הרב הראשי, לדעתי התשובה לכל אחת מ3 השאלות האלו היא לא, ולכן אין שום סיבה לעליהום המטורף שנעשה נגדו. |
|
||||
|
||||
לא ''הקצנת קצת'' את הטענה שלי, טענת טענה מטורפת לגמרי לפיה אם מגישים ערעור על פסק דין זה אומר שצריך להעיף את השופט קיבינימט. מה שאני טענתי הוא שאם מגישים ערעור, זה אומר שגם מנקודת מבט משפטית ניתן לחשוב שפסק הדין בעייתי. בכל הנוגע לסעיף ג', מה שמטריד אותי הוא לא המניעים שהיו או לא היו לדרורי, אלא רק פסק הדין התמוה שהוא נתן, וה''פיוס'' ההזוי שהוא ארגן בבית המשפט (והצורה שבה האופי שלו מצטייר מההתמוגגות שלו מכך בפסק הדין). |
|
||||
|
||||
א. השתמשתי בחבולה רטורית פשוטה, ולדעתי קבילה יחסית, אבל אני מוכן לסגת ממנה. ב. דרך השפיטה של השופט דרורי אינה מקובלת עליך, בסדר. (אגב, ה''פיוס ההזוי'' הוא מהלך מקובל למדי של ''גישור''.) אבל עם כל הכבוד, ההסתייגויות שלך מאופי של מועמד זה או אחר לא הופכות את המועמדות שלו לבלתי קבילה, טענות על גזענות ומשוא פנים כן. אלו הטענות שהועלו ברחבי האינטרנט והשיח הציבורי ועם הטענות האלו ניסיתי להתמודד. |
|
||||
|
||||
א. השתמשת בדמגוגיה גועלית. אולי זה טוב לבית המשפט, אבל לא לדיונים באייל. ב. האם "גישור" הוא משהו ששופט עושה על דעת עצמו? בוא אנסה לתת לך המחשה כלשהי מדוע אני סבור שמדובר ביותר מאשר בעיית אופי. נניח שבמשפטו של בני סלע, סלע היה אומר כמה שהוא מצטער ועצוב על כל העניין, והשופט היה מבצע "גישור" בינו לבן הנפגעות. האם זה היה נראה לך לגיטימי/הגיוני/אנושי? |
|
||||
|
||||
זו לא הייתה דמגוגיה גועלית, ואתה מושך את זה קצת יותר מידי. כתבתי: "כל שופט שפרקליטות המדינה מגישה ערעור על פסק דין שלו לא ראוי להתמנות לבית המפט העליון? ערעור של פרקליטות המדינה לא מעיד בהכרח על נכונותו של פסק דין או על הגיונו.". המשפט הראשון שלי לקח את הטענה שלך לקיצוניות, והמשפט השני חזר לפסים דיוניים נורמטיבים. את הדיונים באייל אני מכיר כשבע שנים, ואני בטוח שתחבולה רטורית כזו מקובלת, אם לא למעלה מכך, ושגם אתה השתמשת בה או בדוגמתה לא פעם. ב. השופט דרורי סבר שגישור פלילי מתאים למקרה הנדון. אפשר היה, כמובן, להגיע למסקנה אחרת, אבל זה לא היה בלתי סביר בנסיבות העניין. החלטה על גישור פלילי במקרה בני סלע לא הייתה סבירה בעליל. ג. אני לא בטוח שהבנת את המהלך המשפטי שעושה השופט, ה"גישור" שעליו אתה מדבר לא עומד בבסיס ההחלטה (למרות שהוא מופיע בראשית פסק הדין), ראשית בודק השופט האם הנאשם עומד בכללים ברורים לפיהם ראוי בכלל לשקול לגביו הליך של אי הרשעה. אני מצטט: הכלל המשפטי הינו משהודה הנאשם בעובדות כתב האישום יש להרשיעו בדין. אולם עם זאת, החוק במדינת ישראל מאפשר גם אופציה של סיום התיק בגזר דין ללא הרשעה. הדבר קרדינלי במיוחד עבור אותם נאשמים ללא עבר פלילי, וכתב האישום העומד בפניהם עשוי להתהוות להרשעתם, והכתמתם הראשונה, ועלול לגרום לפיטוריהם מהעבודה, הימנעות מקבלה לעבודה חדשה, או קבלת רשיון מקצועי מסוג זה או אחר. בפסיקת בית המשפט העליון, נקבעו אותם קריטריונים בהם הנאשם צריך לעמוד בכדי שבית המשפט יורה על סיום ההליך ללא הרשעה, כאשר העקרון המנחה הינו הוכחת נזק בלתי סביר בין ההרשעה הצפויה בדין, לבין עתידו של הנאשם. לסיום ההליך המשפטי ללא הרשעה השלכה מהותית על סוג ורמת הענישה, כך שלרוב מתבטאות בתקופת מבחן, התחיבות להימנע מעבירה נוספת, ועבודות שרות למען הציבור שהן פעולה למען הזולת בשעות הפנאי, ואין לטעות ולראות בהם עבודות שרות שהן סוג של ריצוי מאסר בפועל". התנאים המקובלים הם: • על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. • סוג העבירה וחומרתה מאפשרים לוותר בנסיבות המקרה על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים כגון הרתעה. • שקילת האינטרס הציבורי אל מול הנסיבות האינדיבידואליות של הנאשם- הנזק הצפוי לנאשם מההרשעה גובר על האינטרס הציבורי. ביהמ"ש מביא בחשבון מספר שיקולים כאשר הוא נדרש לשאלת אי הרשעה: • האם זו עבירתו הראשונה של הנאשם. • גילו, אופיו ועברו של הנאשם. • האם ביצוע העבירה משקף דפוס התנהגות עבריינית כרונית או מדובר בהתנהגות מקרית חד פעמית. • הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות בעתיד. • משמעות ההרשעה על דימויו העצמי של הנאשם, על תחומי פעילותו ועיסוקיו ומידת הפגיעה של ההרשעה בקרובי הנאשם. באופן כללי, החלטה על הרשעה או אי הרשעה נותנת משקל רב להמלצת שירות המבחן. השופט דרורי נותן מצטט רשימה קצת שונה מתוך פסק דין של בית המשפט העליון: "א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה)הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; ו) האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית; ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה, האם הוא מתחרט עליה; ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם". (אמשיך בתגובה הבאה). |
|
||||
|
||||
תסלח לי, אבל אני לא רואה טעם להמשיך. |
|
||||
|
||||
למה? |
|
||||
|
||||
גם בגלל שאתה ממשיך לעמוד מאחורי הדמגוגיה שלך, שממש הרגיזה אותי, וגם בגלל שאת מה שלדעתי הוא לב עניין הגישור - כלומר, השאלה למה בני סלע לא אבל הדורס כאן כן - פטרת בנפנוף יד שלא מותיר מקום להמשך דיון. לא נראה לי שיקרה משהו מעניין גם בהמשך. |
|
||||
|
||||
טוב, אני לא הולך להתנצל שוב על "הדמגוגיה", כי אני צודק. זו הייתה הערה מחוייכת, והיית צריך להתייחס אליה ככזו, מכיוון שהזדעזעת, חזרתי בי, למרות זאת המשכת לדוש בעניין, אולי בגלל שאין לך תשובות טובות להערות האחרות שלי, קשה לי להבין מה אתה רוצה שאעשה, לעטות שק ועפר? (גם זאת "דמגוגיה גועלית"?). ולא פטרתי בנפנוף יד את עניין בני סלע, אם היית קורא את מה שכתבתי למטה יותר היית רואה רשימה ארוכה ומפורטת של קריטריונים לאי הרשעה, בני סלע לא עומד אפילו באחד מהם והנאשם במקרה שלפנינו עומד ברובם ללא בעייה (לרבות קריטריון הקבלה לעבודה (בתור דיין) שזכה לקיתונות הרותחים הרותחות ביותר.) |
|
||||
|
||||
בני סלע הובא בתור דוגמה לעניין ה*גישור*. לא יעלה על הדעת לפייס אנס עם קורבנו; לא ברור לי למה יעלה על הדעת לפייס אדם שתקף פיזית ונמלט מבלי לסייע עם קורבנו. זה בלי לדבר על הטעם הרע הספציפי שעולה מהתיאור של השופט את הליך הפיוס הספציפי הזה. |
|
||||
|
||||
אני מניח שזה עניין של טעם. לא מצאתי בהליך הפיוס טעם לפגם, על פי מיטב הבנתי השופט ייחס חשיבות גדולה לנזק הנפשי של הנפגעת, ובמיוחד הזדעזע מטענותיה לגבי גזענות לכאורה של התוקף, ולכן השתדל כל כך. אני חושב שההחלטה כאן לנסות ולפייס היא סבירה, וניסיתי להסביר בתגובה הארוכה והמחולקת שלעיל את החשיבות שלה לגבי החלטת השופט ואת מיקומה (המינורי יחסית) במערכת השיקולים לאי הרשעה. |
|
||||
|
||||
אתה חוזר ואומר שלדעתך החלטת הפיוס "סבירה" אבל לא מסביר למה. לדעתי היא לא סבירה. לדעתי אם מישהו נוהג כלפי באלימות, אני לא הולך לסלוח לו ולא הולך להתפייס איתו ושילך להזדיין ויעזוב אותי בשקט. הדבר היחיד שאני רוצה ממנו הוא לראות אותו נענש, וכמה שיותר - יותר טוב. באיזו זכות בא אלי שופט ומנסה לגרום לי להתפייס איתו? אם לא ביקשתי את זה ממנו מראש במפורש, מה זה בכלל עסקו? זה ההסבר שלי ל"למה ההחלטה אינה סבירה" - ושוב, זה הסבר "כללי" שלא מתייחס לפרטים המגעילים של המקרה הספציפי הזה ולהתנשאות (המילה "גזענות" אכן בעייתית) של השופט כלפי המתלוננת. |
|
||||
|
||||
זה באמת די מוזר. אלע''ד אבל זאת הפעם הראשונה שאני רואה שלשופט יש תפקיד של עובד סוציאלי או פסיכולוג שמנסה להשיג פיוס ולעזור לנדכאים להשתלב בחברה. |
|
||||
|
||||
כן, נורא ואיום מה שהשופט הזה מנסה לעשות, חייבים להעיף אותו מיד. |
|
||||
|
||||
בוא נשים את זה רגע בצד. זה באמת נהוג ששופט יתעסק עם השכנת שלום בית (פרט לבית דין רבני) בין תוקף לנתקף וכולי? אני עוד לא מחליט אם זה רעיון טוב או לא1, רק שואל אם זה מקובל במשפטים רבים. 1על פניו נראה לי שלא, כי יש פה אלמנט מסויים של ניצול מרות- אתה עומד מול שופט, שאמור להחליט בעניינך, ופתאום הוא מבקש ממך לסלוח לנאשם, או להפך, לבקש סליחה מהתובע. מה, לא תסכים? |
|
||||
|
||||
חכה רגע, או כמה שעות, אני רואה כרגע את גמר וימבלדון, מבטיח לנסות ולהשיב. |
|
||||
|
||||
בנוגע ל-1, כדי להיות הוגנים צריך להודות שהשופט לא ביקש ממנה לסלוח לנאשם אלא אמר כל הזמן שזו הבחירה שלה ומה שהיא תרצה אבל רק שתדע שזו הזדמנות פז שכנראה לא תחזור. כמובן שזה לא משנה את ניצול המרות, ולא גורע מהפטרונות, וברור לחלוטין שהשופט היה "בעד" הפיוס והמתלוננת הרגישה זאת. |
|
||||
|
||||
מה קרה שם בדיוק אינני יודע. זה נראה קצת מוזר. השאלה שלי היתה כללית- האם נהוג להעיק על התובע כדי ש''ימחל'' לנתבע, והאם למחילה הזאת יש או צריכה להיות משמעות לגבי הפסיקה. |
|
||||
|
||||
רק כדי להבהיר לעצמי: לפי מה שאני מבין ממך, אתה לא טוען שהשופט גזען או שנהג במשוא פנים, אתה גם מקבל את הסבירות של ההחלטה לא להרשיע (לא מצפה ממך להסכים להחלטה, רק לקבל את סבירותה על פי הקריטריונים המשפטיים שהצגתי לפניך), ןעיקר הטענות שלך כלפי השופט ממוקדות בניסיון הפיוס הביזארי לטענתך בין הנאשם לנפגעת. תקן אותי אם אני טועה. |
|
||||
|
||||
אני לא מקבל את הסבירות של ההחלטה, וחושב שאם יש קריטריונים משפטיים בישראל שמצדיקים אותה, אז לא רק שהשופט דפוק, גם מערכת המשפט שלנו דפוקה (אבל, כפי שניסיתי להגיד במה שאמרתי על הפרקליטות, אני לא חושב ש*הכל* דפוק, כי אין קונצנזוס שההחלטה אכן מוצדקת ויש כאלו שמנסים לשנות אותה). זה עיקר הכעס שלי על השופט (בפרט, העובדה שהוא החליט להתחשב ב"עתידו" של הנאשם ולאפשר לו להיות דיין - אני סבור שאדם כמו הדורס, אסור שיהיה לו כוח שיפוטי על אנשים, בשום צורה שהיא). נסיון הפיוס מרתיח גם הוא (גם ברמה העקרונית, וגם ברמה הפרטנית של מה שהשופט עשה במקרה הספציפי הזה), אבל הוא משני. |
|
||||
|
||||
דבר ראשון אנסה לענות לגבי ההתחשבות בעתידו של הנאשם: ההתחשבות בעתידו של הנאשם היא חלק מהותי בשיקולים לגבי "האשמה ללא הרשעה", - סעיף ט' מתוך פסק הדין של בית המשפט העליון שהבאתי לפני כן - "ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם". מכאן שההתחשבות הזו סבירה, אבל אתה מציג פה שאלה מעניינת - האם לאדם כמו הדורס מותר שיהיה כוח שיפוטי, לעניות דעתי, אתה צודק, התרשמותי ממעשי הנאשם ומהצטדקויותיו הלא משכנעות שלילית ביותר, והייתי מעדיף שלא יש בבית הדין הרבני בדיון על הגירושים שלי (רח"לצ). השופט דרורי התרשם אחרת, ועל פי דבריו, הוא נותן משקל רב (אולי משקל יתר) ל"גדול כוחה של תשובה" ולפי הציטוטים הרבים שהוא נותן, עניין ה"תשובה" הנ"ל מקובל מאוד במעאכת המשפטית שלנו. מכיוון שלדעתו הנאשם "שב בתשובה שלמה" על מעשיו הרעים, ומכיוון שגם לפי הקריטריונים האחרים שהועלו ע"י בית המשפט העליון יש מקום לשקול "אי הרשעה", הוא בוחר שלא להרשיע אותו. בפסק הדין מצטט השופט דרורי את עצמו מתוך משפט נגד נרקומן ערבי (אני מדגיש את לאומיותו רק בגלל הטענות על גזענות ומשוא פנים) - "איננו סבורים כי קיימת בעולם גזירת גורל דטרמיניסטית, לפיה נרקומן יישאר תמיד נרקומן. נהפוך הוא; אנו מאמינים בני מאמינים ולכן האופטימיות הזורמת בעורקינו ברוחו של האדם וביכולתו להשתנות, לטובה, אף היא מטה את הכף לטובת הגישה השנייה [התומכת במשלוח העציר למוסד לגמילה]. חופש הבחירה הנתון לכל אדם לחזרה בתשובה ולהיטיב את דרכיו הוא ביסוד השקפתנו". לי נראה שהשופט דרורי הוא רחמן בן רחמן, ואולי בגלל זה עדיף שלא יגיע לבית המשפט העליון, לא בגלל גזענותו לכאורה או כל טיעון מתלהם אחר. |
|
||||
|
||||
נראה לי שבמשפט האחרון שלך אתה ממהר מדי לתקוף דחליל (כשל לוגי) [ויקיפדיה]. בתור התחלה המשפט יהיה נכון יותר ללא המלה "מתלהם". easy לדוגמה, טען למעלה (תגובה 514605) שעצם כתיבת מאות העמודים לנימוק החלטה במשפט כזה מעידה שמשהו לא בסדר (אולי בסדרי העדיפויות של השופט). השווה ל־17 העמודים בפסיקה שהובאה בתגובה 515365. נימוק זה אגב, היה הנימוק הרשמי של השר ארדן למשיכת תמיכתו בהמלצה. |
|
||||
|
||||
תסלח לי, אבל כנראה שלא קראת את מאות הטוקבקים, עשרות הבלוגיסטים, ולא מעט גורמי תקשורת (גזי גזית, זהבי, לדוגמא), שקראו לשופט דרורי גזען, נסה לחפש בגוגל, אולי תופתע. כך שאני לא תוקף דחליל. הטיעון של EASY מקובל עלי, אבל כדאי לשים לב לכך שאת פסק הדין הארוך והמנומק כתב השופט דרורי אחרי פסק דין קצר יותר, שבו רק ציין את הכרעתו, לפי הבנתי, השופט כתב את פסק הדין בחופשה שלו, ללא סיוע בקלדנית, קשה לי לזקוף את הנתונים האלו דווקא לחובתו. |
|
||||
|
||||
אני לא מתייחס לעשרות הטוקבקים וכו' (אני אישית לא קורא טוקבקים ב־ynet, לדוגמה). האתר הזה נבנה ע"מ לעודד דיון ענייני. הניתוח באותו בלוג הוא נקודה טובה למדי להתחלת הדיון. מישהי שמעה על הפסיקה מהעיתון והזדעזעה כמו כולם. אבל גם טרחה וקראה את פסק הדין. היא נימקה אילו בעיות היו לה שם. הטון שלה אכן לא היה רגוע אבל היא לא כתבה סתם "גזענות!". היא תארה כמה בעיות אחרות שהיו שם. כמו לדוגמה העובדה שהשופט סחט מהמתלוננת מחילה לדורס. |
|
||||
|
||||
אז התייחס לדבריו של חבר הכנסת שמואל מולא, לדבריה של שדולת הנשים, לפוסטים האחרונים (והמחליאים) בבלוגו הפופולרי של יוסי גורביץ' (לא טוקבקיסט מצוי, לכל הדעות), לתגובות על הפוסט של דורה, ועל הפוסט של נמרוד אבישר, ולכמה תגובות, חלקן דוחות במיוחד שהופיעו בדיון הזה ממש. עניתי על כל אחת ואחת מה"בעיות" של דורה, אתה מוזמן לבדוק. התגובות המרכזיות המתייסות למשפט ולעיוות הדין הציבורי: סיכום כללי של דעתי על הפרשה: תגובה 515200 על קריטריונים ל"האשמה ללא הרשעה", ועל משמעות ה"סולחה": תגובה 515303 (החל מסעיף ב') ומייד אחריה - תגובה 515308 |
|
||||
|
||||
לעניין חומרת העונש: תגובה 515201 גזענותו של השופט: תגובה 515202 תגובה 515203 |
|
||||
|
||||
עוד משהו להבהרת "סליחת הקורבן": תגובה 515401 ההתחשבות בעתידו של הנאשם: תגובה 515396 "משוא הפנים": תגובה 515245 |
|
||||
|
||||
איפה המקום שבו אתה מתייחס לכך שהצורה שבה כופה דרורי את הסולחה על הקורבן היא גועל נפש? |
|
||||
|
||||
במקומון הירושלמי "כל העיר" התפרסמה השבוע כתבה על השופט דרורי, ונראה לי שרלבנטי לצטט ממנה כאן: "את תגובת המתלוננת, שמסתגרת בביתה בשל המהומה, לא היה ניתן להשיג, אבל מקורביה דינה ספראי, חברת הוועד המנהל של ארגון קולך, ופרופ' זאב ספראי, המשמשים לה כבני משפחה, ביקשו לציין כי בניגוד לדעה הרווחת, דעתה של המתלוננת כלפי השופט דווקא אוהדת: "המתלוננת איתנה בדעתה כי השופט נהג בה בכבוד ובאנושיות. היא סיפרה לנו כיצד במהלך הדיון, כאשר היא אמרה לנאשם שהיא סולחת לו, הבהיר לה השופט כי היא לא חייבת לסלוח ונתן לה זמן להחליט. המתלוננת הדגישה בפנינו כי כאשר היא התרגשה, השופט הפסיק את המשפט על מנת ליתן לה זמן התאוששות, ועל מנת שתקבל את החלטתה ביישוב הדעת. לא היה הד בתחושתה לדברים שמייחסים לשופט". |
|
||||
|
||||
לסרוק לא נוח לי, אני יכול לצלם אותה במצלמה. הבעיה היא שהאייל לא מאפשר העלאה של קובצי תמונה. |
|
||||
|
||||
תשתמש בשרת סטנדרטי דוגמת ImageShack. לנוחות מרבית, התקן את התוסף ImageBot של פיירפוקס שחוסך לך את ההתעסקות עם אתרים - פשוט בוחרים את התמונה והוא מטפל ביתר. |
|
||||
|
||||
מזל שהיא גילתה להם את זה בשקט, כי למיקרופון של ערוץ 10 היא דווקא אמרה שהשופט מתנשא אבל זה לא מפריע לה, אם זה מה שעושה לו טוב. |
|
||||
|
||||
לדבריו של יוסי גורביץ' דבקא התייחסו (או ליתר דיוק: החליטו שלא להתייחס) כאן. ר' תגובות ל: תגובה 514905. זה שמישהו כותב משהו באינטרנט, לא אומר שאתה חייב להתייחס לכך. או כמו שאמרו כבר חכמים ממני: |
|
||||
|
||||
עפ"י ניסוחו (המעורפל קצת) של דרורי, נראה שלא "ללא סיוע קלדנית", אלא אולי בסיוע קלדניות מתחלפות ולא מקצועיות, והן לא הוקצו לו למשך זמן מספיק, לטעמו. קרוב לודאי שמערכת המשפט, בדומה למערכות ציבוריות אחרות, משתמשת בשנים האחרונות בשירותיהן של חברות כוח אדם. הנה דבריו בעניין זה: "הקדשתי לכתיבת הנימוקים, שבסופם הגיעו לכדי ספר עב כרס, חלק לא מבוטל מפגרת בית המשפט, בקיץ תשס"ח. לצערי, ועל כך אני מתנצל, הדפסת הנימוקים, על כל התיקונים, הליטושים והעריכה, ארכה אף היא מעל ומעבר למצופה, גם בשל העובדה כי לא הוקצתה לי קלדנית קבועה ומיומנת אחת, למשך כל פגרת בית המשפט במשרה מלאה, ובשעות נוספות". אגב, אני מסכימה אתך על כך שאוירת ה"עליהום" (איך אומרים את זה ביחיד?) הכבדה שנוצרה סביב השופט היא מכוערת, בלתי עניינית ומנופחת ללא מידה, אבל כל מילה, כל דבר שנאמר במסגרת אותה אוירה, כולל ה"גזען" - יש לו בסיס כלשהו, לעיתים מוצק ולעיתים רעוע, בפרטי המקרה. כך גם הטענות לגבי אורך פסק הדין. הטענות לגבי אורך פסק הדין עוסקות (בין השאר) בחוסר המידתיות שבו, ובכך שהשופט בזבז זמן רב מדי ומחשבה והשקעה רבות מדי לפרישת הגיגיו היפים-בעיניו, בפס"ד שדומיו הם, ככלל, קצרים פי עשר ויותר. הטענות, לפחות בחלק מן האתרים, מדברות על כך שעל עובדי העליון (שופטים וכל השאר) מוטלת מעמסה כבדה, ואם שופט מבזבז זמן רב מדי על פס"ד אחד - יבוא הדבר על חשבון המטלות האחרות שלו. יש בזה משהו - בלי קשר לסגנון המתלהם שבו השתמשו כותבים (פובליציסטים רציניים וסתם בלוגרים) רבים. |
|
||||
|
||||
האם פגרת בית המשפט אינה הזמן החופשי של השופט? |
|
||||
|
||||
מה שנשאר מהפגרה במשך השנים זה בעיקר מונח רשמי. המצב בשטח הוא כנראה שונה לגמרי. |
|
||||
|
||||
כשזורקים 20 חיצים על הקורבן, קשה מאוד לפספס, הטענות נגד השופט נעו מגזענות דרך נפוטיזם, קנאות דתית, פאשיזם, שובניזם, תמהונות, התנשאות, ועד בזבוז זמנם של עובדי בית המשפט העליון, במפתיע הוא יוצא נקי כמעט מכל ההאשמות האלו, כשבודקים אותם ואותו לעומק. |
|
||||
|
||||
אהבתי את ה''במפתיע''. (רוצה לומר, אין שום דבר מפתיע בזה שאתה משכנע את עצמך במה שהאמנת בו מלכתחילה. אתה לא הראשון ולא האחרון שרוצה לקרוא לציור המטרה מסביב לחץ ''בדיקה לעומק'', אבל האמת היא שמעטים באמת מופתעים כשהחץ יוצא במרכז המטרה) |
|
||||
|
||||
מצחיק שאתה קורא דווקא למה שאני מנסה לעשות ''ציור מטרה מסביב לחץ''. דווקא ניסיתי, כמדומני, להסיר חיצים ולמחוק מטרות. |
|
||||
|
||||
אני משוכנע שאתה לא הראשון שחושב ככה (בטח גם השופט דרורי חושב ככה). בכל מקרה, בשביל שזה באמת יפתיע, אתה צריך להראות קצת פחות מכור מראש, ולהביא נימוקים הרבה יותר חזקים. |
|
||||
|
||||
אה, אתה אומר שהנימוקים שלי לא חזקים, עכשיו השתכנעתי. |
|
||||
|
||||
אנחנו מדברים בדיון הזה על חץ אחד, מקסימום שניים. אי אפשר שכל הזמן תדבר על מה שהטוקבקיסטים אומרים. |
|
||||
|
||||
א. אציין שוב (למען הסדר הטוב) שזה לא רק מה שהטוקבקיסטים אומרים. ב. האמת היא שאני כבר מבולבל, כל הזמן מגיעים איילים אלמונים ונותנים עקיצות, אני לא יודע לאילו מהם כבר השבתי, אני מבטיח להפסיק להתפזר אם לא יפזרו אותי. ג. אז מה אפשר למחוק מתוך הקטגוריות: גזענות,נפוטיזם, קנאות דתית, פאשיזם, שובניזם, תמהונות, התנשאות, ובזבוז זמנם של עובדי בית המשפט העליון (אילו רק חלק מההאשמות שהסתובבו ברשת)? |
|
||||
|
||||
אולי נתמקד? אני לא אלמוני, ואני חוזר כל הדיון הזה על אותה טענה: הבעיה המהותית נעוצה במה שהשופט עשה, לא בסיבות לכך. השופט בחר לא להרשיע אדם שביצע פשע שלדעתי הוא חמור, וזאת מתוך דאגה לעתיד הדורס, ובפרט לתפקיד השיפוטי שהדורס מועמד אליו. לא הבנתי למה זה מוצדק. לא למה יש לכך תקדימים משפטיים או למה זה חוקי מצד השופט לתת אי הרשעה - למה זה מוצדק מבחינה מוסרית, אנושית, הגיונית. וחוץ מזה יש את הגועל נפש של הליך הפיוס. יש לי עוד בעיות עם פסק הדין אבל כדי להתמקד אני מדבר רק על שני הדברים הללו. |
|
||||
|
||||
דווקא כן יעלה על הדעת לפייס אנס (או תוקפן אחר) עם קורבנו. זה נקרא הליך "צדק מאחה" שבארץ אמנם קצת פחות מוכר, אבל בהחלט קיים.1 1 לא ב"פורמט" שעשה השופט דרורי, אלא כתהליך שבו לוקחים חלק התוקפן, הקורבן והקהילה. |
|
||||
|
||||
אני מניחה שאת מדברת על מעשי תוקפנות שנעשו "במסגרת" סכסוך לאומי/שבטי/אתני, לא? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
איפה יש נסיונות אחרים? |
|
||||
|
||||
לא בטוחה שהבנתי את השאלה. אפשר להפנות כל הליך פלילי ''רגיל'' שיש בו קורבן קונקרטי להליך צדק מאחה (כמובן, אם יש נכונות לכך מצד המעורבים). עד כמה מפנים כיום, בארץ, בפועל - אני לא יודעת. |
|
||||
|
||||
אז צדק מאחה הוא גישור? השאלה הייתה איפה בעולם זה נעשה? |
|
||||
|
||||
לצדק מאחה ולגישור יש קווים מקבילים, אבל לא מדובר באותו ההליך. גישור נעשה בין שני צדדים "שווי מעמד" בסכסוך, והמטרה שלו להביא למצב שהם יסכימו ביניהם על פתרון הבעיה (כדי שלא יהיה צורך ששופט חיצוני יכריע). צדק מאחה הוא הליך שנעשה בין תוקף, קורבן והקהילה, והוא לא בהכרח מחליף את ההליך הפלילי (שבו הצדדים הם המדינה והתוקף). לפי משרד אתר המשפטים1 גם בארץ יש נסיון להפעיל פרקטיקה כזו. זה לא תחום שאני מתעסקת בו כך שאני לא יודעת אם וכמה קיים פער בין מה שמתואר באתר למציאות בשטח. |
|
||||
|
||||
ראשית, רוב תודות:) שנית, סליחה על בלבול המוח - אני רק רוצה להבין יותר. האם נכון שמקרה כמו בני סלע, למשל, לא יכול לעבור תהליך כזה - כי אין כאן שום קהילה רלוונטית? |
|
||||
|
||||
אני לא יודעת. יכול להיות שאם סלע היה עונה על הקריטריונים של תוקף-שמתאים-לצדק-מאחה (כלומר, לוקח אחריות על המעשים שלו, מביע חרטה וכו') ואחת הקורבנות הייתה רוצה לערוך איתו (אם עם שכמותו) תהליך דומה, היו מוצאים את הדרך גם בלי קהילה כצד שלישי - בניגוד להליך המשפטי כאן אין מסגרת פרוצדוראלית נוקשה אלא בדיוק להפך - ההליך נבנה לפי מידות הצדדים. אבל נכון שהמקרים בהם פונים להליך של צדק מאחה בד''כ שונים מהמקרה של בני סלע. |
|
||||
|
||||
להתנצל *שוב*? (ההתנצלות שלך מזכירה קצת את זו של הנאשם) |
|
||||
|
||||
קשה להתנצל בכנות כשאתה לא מרגיש שיש לך על מה. |
|
||||
|
||||
אם כך, למה לכתוב "להתנצל שוב" כאשר למעשה לא התנצלת כלל? (אגב, לדעתי זו גם תחושתו של הנאשם, לפחות בתחילת התנצלותו) |
|
||||
|
||||
דווקא כן התנצלתי, רק לא בכנות. והנאשם היה אשם, כך נקבע גם בפסק הדין. |
|
||||
|
||||
"אינני מרשיע את הנאשם." (סעיף 559 http://www.courts.co.il/SR/mechozi/m06002003-254.htm) |
|
||||
|
||||
558" .אני קובע, כי הנאשם ביצע את המעשים אשר פורטו בכתב האישום המתוקן." זה מה שנקרא, "האשמה ללא הרשעה". |
|
||||
|
||||
איפה התנצלת? (למען הסר ספק: "חוזר בי" ו "לסגת ממנה" אינם התנצלויות) |
|
||||
|
||||
אתה יודע מה, אתה צודק, לא התנצלתי, האם אתה חושב שהייתי צריך להתנצל? ובכל מקרה, אתנצל עכשיו, אני מתנצל. |
|
||||
|
||||
יש תגובה מעולה בנושא התנצלות, אני לא מצליח למצוא אותה. |
|
||||
|
||||
תגובה 36693 |
|
||||
|
||||
עכשיו שים לב לסעיף "ז" אותו מצטט השופט: "ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה, האם הוא מתחרט עליה" ובכן, מכאן מתחיל הבלאגן, השופט דרורי רוצה לבדוק מהי בעצם חרטה ונטילת אחריות, ולשם בדיקה זו הוא ניגש לארון הספרים היהודי, סו טו ספיק, ב50 עמודים הבאים הוא מסביר למה מותר לו לגשת לארון הספרים היהודי לצורך בדיקה כזו, ב50 העמודים שבאים אחר כך הוא סוקר, לטובת מובטלים משועממים בלי שום דבר יותר טוב לעשות כמוני, את עמדת היהדות לגבי תשובה, ובתווך הוא מצטט את דברי הרמב"ם שעוסקים בתשובת העבריין שעליהם הוא רוצה להסתמך: "סבור אני, כי אחד מן השיקולים החשובים, אותם יש להביא בחשבון, כדי לעמוד ברף של אי הרשעה, במיוחד בעבירה כמו זו שבפניי, הוא חובת ההוכחה על הנאשם, בדרך שמוכחות עובדות בבית משפט, כי אכן המערער פסע בנתיב אשר הורנו הרמב"ם, בהלכות תשובה ועבר את השלבים ההכרחיים של כל עבריין, אשר רוצה לפתוח דף חדש: "הכרת החטא; עזיבת החטא; חרטה; וידוי; התנצלות בפני הנפגע; קבלה לעתיד - אבל עבירות שבין אדם לחבירו, כגון: החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו, וכיוצא בהן - אינו נמחל לו לעולם, עד שייתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו. אע"פ שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחל לו." אחר כך הוא מוכיח, מתוך מספקי דין שונים , שההלכה הזו של הרמב"ם מוכרת היטב לבית המשפט הישראלי והשתמשו בה לא אחת. בסופו של דבר, כל ההקפדה על בקשת הסליחה, מחילת הנפגעת וכו', מתקשרת אך ורק לאותו סעיף "ז" של אותם קריטריונים, השופט דרורי עצמו מציב את הרף של "בקשת סליחה ומחילה", לאו דווקא רף מקובל במשפט הישראלי, ואז טוען שהנאשם עבר (את הרף החדש הזה), בכל הקריטריונים האחרים, המקובלים יותר לאי הרשעה, הנאדם עבר מיני ובי לפי דברי השופט. |
|
||||
|
||||
''כתב האישום העומד בפניהם... עלול לגרום... להימנעותם מקבלת עבודה חדשה''. זה הסעיף הרלוונטי כאן בהחלטה לאי הרשעה. נראה לי שמניעת אדם מלהיות דיין לאחר שהתחמק מתשלום דמי חניה, דרס את הקופאית הגובה אותם, והמשיך בדרכו בלי להושיט לה עזרה... טוב, לדעתי זו מניעה רצויה מאוד, מניעה שלא אמורים להימנע ממנה. לא שונה בהרבה מאשר למנוע מאדם להתמנות לבנקאי לאחר שנתפס במעילה. |
|
||||
|
||||
אולי כדאי לחדד - אם האנשים הרלוונטיים ידעו על הפשע של הדורס, ועדיין ירצו למנות אותו לדיין - שיתכבדו, בעיה שלהם (ושלנו). הבעיה כאן אינה בכך שדרורי לא מוודא שיעיפו את הדורס קיבינימט, אלא בכך שהוא מחליט להסתיר מידע רלוונטי ביותר מהאנשים שעבורם המידע הזה קריטי - ויתר על כן, עושה זאת במוצהר כדי להגדיל את סיכויו של הדורס לקבל את המינוי. אומרים כאן שהשופט רחמן גדול. לי נראה שהוא בעיקר מתאכזר-אל-הרחמנים גדול. |
|
||||
|
||||
תגובה 515396 |
|
||||
|
||||
"המדינה הראתה שם שעל נערים יהודים במקרים של זריקת אבנים הוטלו הרשעות ועונשים חמורים ולכן דרשה שגם על הנערים הערבים תוטל הרשעה. השופט "הגזען" דרורי ניפנף את טענות המדינה ופסק לטובת הנערים הערבים ובניגוד לתקדימים שהביאה המדינה." ולמה נפנף? כי זה לא אותו דבר: "יש לאבחן מקרה זה מן המקרה שבפניי. מערער 1 באותו תיק היה מוכר לשירות המבחן מהליכים קודמים (פיסקה ג1, שם). כמו כן, מציין השופט רובינשטיין, כי כלפי מערער 1 מתנהל הליך בבית משפט השלום, שבו הודה שהשתתף בתגרה" |
|
||||
|
||||
אף אחד לא אמר שלא הייתה לו סיבה טובה לעשות את זה. |
|
||||
|
||||
משנה תורה, ספר קדושה, איסורי ביאה, פרק י"ב פסוק 8, הלכות ט'-י': ' [ט] גוי (במקומות אחרים - עכו"ם. חע"מ) הבא על בת ישראל - אם אשת איש היא, נהרג עליה; ואם פנויה היא, אינו נהרג. [י] אבל ישראל שבא על הגויה (במקומות אחרים - על הכותית. חע"מ) - בין קטנה בת שלוש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו היה קטן בן תשע שנים ויום אחד - כיון שבא על הגויה (או הכותית) בזדון, הרי זו נהרגת מפני שבאת לישראל תקלה על ידיה, כבהמה. ודבר זה מפורש בתורה, שנאמר: "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל ביהוה על דבר פעור ותהי המגפה בעדת יהוה, ועתה הרגו כל זכר בטף, וכל אשה יודעת איש למשכב זכר - הרוגו" ' (פסוקי המובאה שבסיום ההלכה לקוחים מפרשת מסעי, ספר במדבר פרק ל"א, פסוקים 18-16, ומתייחסים לסיפור בנות מואב ומִדְיָן שבפרשת בלק) |
|
||||
|
||||
הציטוט הזה מאוד מפורסם משום מה במרחבי הרשת הישראלית. כנראה החברה יודעים את הרמב''ם על בוריו. |
|
||||
|
||||
יכול להיות (שהציטוט מפורסם, לא שהחבר'ה יודעים את הרמב"ם על בוריו). אגב, האם אתה הוא מיכאל מתגובה 515199? |
|
||||
|
||||
יש מי שמביא את הציטוטים. |
|
||||
|
||||
לא, העברתי את התגובה שלו מהבלוג של דורה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |