צלה זאת בעצמך, נוסח יפן

נע בחיך

51164

מיכאל

שבת, 5/1/2002, 4:10

למי יש כוח למסחטות הכספים למיניהן על המצאותיהן הכובשות, פרי מוחות קודחים מקומיים?
בתקופת שהייתי הממושכת בארה"ב לא ניתקלתי,
לא במסעדת סושי אחת ולא במסעדה ביזרית/טקסית
מכסחת ארנק מהסוג שאתה מתאר. ונהגתי לאכול כשלוש פעמים בשבוע במסעדות יפניות, שכן זה האוכל האהוב עלי.

המסעדות היפניות בארה"ב דומות, עד כמה שהדבר משונה, לאלו שביפן
(ארה"ב שלטה ביפן אחר מלחמת העולם השנייה מספר שנים) כלומר בסגנון יפני קל מאד ולא מצועצע. המלצריות לבושות קימונו, כמובן.
האוכל, גם הוא אינו מצועצע, ממש כביפן, וכולל למשל מנות גדולות של טמפורה - ערוב פירות ים וירק אפויים במעטה מיוחד, ובמחיר המגיע לחמישית מפריט ישראלי דומה וירוד יותר. כנ"ל בקר, עוף או חזיר שהושרו 24 שעות ברוטב טרייקי, שוב עדיף לאין שיעור בטעמו על הפריט הישראלי, ומחירו, כחמישית ממנו. כנ"ל מרקים ובשרים אחרים. בת לוויתי העירה שבניגוד לאוכל הסיני שנועד בעיקרו למלא את הבטן, רואים שיפן היתה ארץ עשירה ביותר, ובעלת מסורת של אלגנטיות ומצויינות, שבה האוכל מורכב ממרכיבים משובחים ובעלי פשטות גאונית ועטירי טעם מופלא.

הגוון והסלסולים הברוקיים ומחירי מכבסת הכספים, כולל דגשי הסושי (שבארה"ב הינו פריט שולי) הינם פרי המוח הישראלי הקודח, ובעלי גוון מקומי אופייני של פנייה למעין סנוביות נובו-רישית הזרה למסעדות היפניות האמיתיות.

חזרה לעמוד הראשי

המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
RSS מאמרים \| כתבו למערכת \| אודות האתר \| טרם התעדכנת \| ארכיון \| חיפוש \| עזרה \| תנאי שימוש	© כל הזכויות שמורות